מושגים בהגדה של פסח

כל הזכויות שמורות

להערות והארות: שמואל ברוך גנוט התאנה 12 אלעד

039170244

"קדש ורחץ"- סימני הסדר

לעיתים אנו מגיעים לשולחן ליל הסדר עם חוסר נשימה, ביחוד ציבור הנשים העמל ללא לאות, מבלי שיש בידינו זמן ראוי לעבור מעט על ההגדה של פסח ולדעת למה, בעצם, אנו ניגשים. מי חיבר כל דבר, מדוע אומרים אותו ומהו תכליתו. ננסה לרשום מספר נושאים, שיכינו אותנו להגדה של פסח, כדאי שנדע את מהלכי העניינים בצורה טובה יותר. ובקיצור: כדי שלא נחוש כעמי הארצות…

ליל הסדר נפתח ב"סימני הסדר", "קדש ורחץ כרפס יחץ" וכו', אותם תיקן רש"י (לפי הכתוב במחזור ויטרי) או אחד מבעלי "התוספות", רבנו שמואל מפלייזא (ככתוב בסידור "תיקון תפילה"). מדוע תיקנו לאמרם? כדי שלא ישנה אדם בסדר תיקון הפסח (ספר הפרדס הלכות פסח עמוד נ"ה) או מפני שכל דבר שבקדושה צריך "הזמנה" (ויגד משה סימן י"ד, על פי דברי המגן אברהם סימן קצ"ב). מעניין שבסדר סימני הסדר לא הוזכרה מצוות הסיבה (שאינה מצווה בפני עצמה, אלא חלק מקיום מצוות הלילה וצורתה- ספר "סדר הערוך"), מצוות ארבע כוסות (שנתקנה על סדר ההגדה- סדר הערוך), מצוות חרוסת ושני תבשילין (שיתכן שחרוסת אינה מצווה בפני עצמה, אלא חלק ממצוות מרור, ומפני ששני התבשילים נועדו רק לזכר קרבן פסח וחגיגה, ולא אוכלים אותם בליל הסדר- סדר הערוך). לדברי "יסוד ושורש העבודה" צריך להגיד בפה מלא את סימני הסדר, "כי נרמזו בו סודות גדולים ונפלאים מאד".

הא לחמא עניא

הראשונים עומדים על כך שבעוד שכל ההגדה נכתבה בעברית, הרי שאת "הא לחמא עניא" אומרים בשפת הארמית. וביאר הריטב"א שאת המשפטים האלו תיקנו להגיד בשפה המדוברת באותם הימים, שפת הארמית, כדי שכולם יבינו אותם, והוא כותב שאת "הא לחמא עניא" לא סידרו התנאים מסדרי ההגדה, אלא האמוראים, שבאו מאוחר יותר. האברבנאל צועד בדרך דומה, שאת משפט זה סידרו לומר בארמית, בתור הכרזה בבתי הכנסיות, כדי לעודד את הציבור להכניס את העניים לבתים לליל הסדר, ובכדי שהעניים עצמם יבינו בלשון המדוברת, שכעת מכניסים אותם לבתים, כדי שיחוגו יחדיו את ליל הסדר.

תמיהות ב"מה נשתנה"

"שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים" (מתוך "מה נשתנה"). והקשה הרשב"ץ, את השאלה שכולנו מתקשים בה בכל שנה.: כיצד הבן יכול לשאול על טיבול החזרת, שעדיין לא נטבלה? והוא מתרץ שהבן רואה כבר את החזרת על השולחן "ובלא ספק לא יאכלוהו בלא טיבול"… ועוד תירץ: שאין זו רק שאלה של הילדים, אלא גם של המבוגרים, אשר יודעים כבר את הלכות הפסח וסדריו.

"שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים ובין מסובין, הלילה הזה כולנו מסובין, (מתוך "מה נשתנה"). בזמן שבית המקדש היה קיים לא שאלו שאלה זו, מפני שבזמנם נהגו להסב בכל ימות השנה, ורק בימינו אנו, שלא נוהגים לאכול בצורה של הסיבה, הדבר מעורר תמיהה ושאלה (הגר"א ז"ל בפירושו להגדה).

ומדוע לא שואלים על ארבע כוסות? מפני שבכל הלילות ניתן לשתות כמה כוסות יין שרוצה (הרשב"ץ).

ידוע חידושו של רבי חיים מבריסק זצ"ל, שזהו אחד החילוקים שבין חובת "סיפור יציאת מצרים" של ליל הסדר לבין "זכירת יציאת מצרים" של כל ימות השנה. שבליל הסדר צריך לספר את סיפור יציאת מצרים דווקא בסגנון ובדרך של שאלה ותשובה, וגם האדם היושב לבדו בשולחן הסדר צריך לשאול את עצמו ולהשיב לעצמו, ואילו בכל ימות השנה אין צורך בכך.

מדוע חשוב שהסיפור התרחש בבני ברק?

"שהיו מסובין בבני ברק" (מתוך ההגדה). מה חשוב כל- כך לספר שחכמי ישראל היו מסובין דווקא בבני ברק?

לדעת האברבנאל, אין הכוונה לעיר בני ברק, אלא לכך שהחכמים העלו על שולחנם כלים נאים ומבריקים לעיניים. ואולם מפרשים רבים (כמובא ב"אוצר מפרשי ההגדה") מקשים על כך ומציינים שבני ברק הוא שם מקום, שהוזכר מספר פעמים בגמרא ובמדרשים. ועל כן ישנם המסבירים שמכיוון וקשה כיצד רבי אלעזר בן עזריה השתתף גם הוא עם החכמים בסיפור יציאת מצרים כל הלילה, והרי לשיטתו זמן הסיפור הוא עד חצות הלילה בלבד, לכן מובא בהגדה שהמקרה התרחש בבני ברק, עירו של רבי עקיבא, שאינו פוסק כך, וצריך לציית לדעתו בעיר שבה הוא המרא דאתרא. ויש שהסבירו בדרך דומה, שקשה כיצד היסב רבי עקיבא בפני רבותיו רבי אליעזר ורבי יהושע? ועל זה רמז בעל ההגדה שהדבר קרה בבני ברק, בה היה רבי עקיבא המרא דאתרא, ולכן יכול הוא להסב.

"כבן שבעים שנה"- בן 18

"אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה" (מתוך ההגדה).

הגמרא במסכת ברכות מספרת שרבי אלעזר בן עזריה היה באותו יום בן… 18, ומינוהו לנשיא ישראל בגיל כה צעיר. וצמחו לו 18 שורות (או 13 שורות- לפי חלק מהראשונים, או 16 שורות- לגירסת ר"י בן יקר והריטב"א) של זקן לבן ויפה, בדרך נס ופלא, כדי שיראה כזקן מופלג הראוי לנשיאות. ולדברי הירושלמי (ברכות ד,א) היה אז בן 16, ולדעת האבודרהם- בן 13.

"ברוך המקום ברוך הוא"

פיסקה זו מהווה פתיחה לדברי ההגדה והדרשות שאחריה, כדרך שאדם הדורש מקדים ופותח "בשם ה' א-ל עולם" (אבודרהם), והוא סוג של פתיחה בהודאה לאלוקים, על שנתן לנו את התורה ודרשותיה, בה נעסוק מיד בהמשך ההגדה (ר"י בר יקר). ומיד אנו ממשיכים בחלוקת ארבעת הבנים וסגנונם, כדי לעורר את האבא להכיר ולעמוד על תכונת נפשו של בנו, להבחין לאיזו קטגוריה הוא משתייך ולהסביר לו לפי דרגתו והבנתו את תשובות ההגדה ופסוקיו (מעשי ה', לרבי אלעזר אשכנזי ז"ל).

מה רוצים מהאפיקומן?

על שאלת הבן החכם אנו עונים: "אף אתה אמור לו- אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". ישנם פירושים רבים במפרשים על משפט תשובה זה, והפשטות היא, שאנו צריכים להסביר ולבאר לו את כל הלכות הפסח, מתחילת הלילה ועד סופו, אכילת האפיקומן.

באיזו הבטחה מדובר?

"ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא" (מתוך ההגדה). על איזו הבטחה מדובר?

לדעת רש"י (בפירוש קדמון) אנו מודים לה' על הבטחתו שהבטיח שיעקב ובניו יירדו מצריימה, ואנו משבחים אותו על הרעה כשם שמברכים על הטובה. ולדעת "מעשי ה'" מברכים את ה' על הטובה שצמחה לנו כתוצאה מהירידה למצרים. לדעת הרבה מהראשונים מדובר כאן על ההבטחה שהבטיח האלוקים שבני ישראל ייצאו ממצרים ביד חזקה וברכוש גדול, ולדעת "שיבולי הלקט" אנו מודים על הבטחת הקץ האחרון של הגאולה העתידה, ואנו מתנחמים ומשתעשעים בהבטחה זו, שכשם שהקב"ה קיים לנו את כל הבטחותיו בעניין יציאת מצרים, כך יקיים הוא את הבטחת הגאולה העתידה, עליה הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (כמובא במדרשים).

מי זה ה"והיא"?

"והיא שעמדה לאבותינו ולנו" (מתוך ההגדה). מי זה/ זאת ה"והיא"?

רבים מהראשונים הסבירו ש"והיא" הכוונה להבטחת הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים, שנכלל בתוכה הבטחה שהיהודים יימלטו מכל הגזירות, הגלויות והצרות. לדעת רבינו רבי יעקב מליסא (בפירושו "מעשה ניסים") "והיא שעמדה" מוסב על הכתוב שהקב"ה "חישב את הקץ", כלומר: שאותה מחשבה טובה של הקב"ה שחישב כיצד לקרב את הקץ בגלות מצרים, עושה רושם וממשיכה את השפעתה להצילנו מכל הגלויות והצרות. ולדעת האבודרהם, ה"חוקת הפסח" ועוד מפרשים, "היא" הכוונה לשכינה הקדושה, הנמצאת איתנו תמיד תמיד בגלות הקשה והמרה, כפי שנאמר בתהילים: "עמו אנוכי בצרה".

"צא ולמד מה ביקש לבן הארמי"

"צא ולמד"- מה בדיוק ללמוד?

כתבו הראשונים (רש"י וראב"ן, הריטב"א ורבנו יונה ועוד ועוד) ש"צא ולמד" כיצד הקב"ה קיים את הבטחתו לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, להציל את בניו אחריו. ולדעת ה"מעשה ניסים" "צא ולמד" מוסב על מה שאמר שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו וסיבת ירידתנו למצרים היתה בכדי לטהר את האבות מטומאת העבודה זרה של אבותיהם. לכן מוסיף בעל ההגדה שגם מחמת לבן, אבי האמהות, שהשתדל להעביר על דתם ולעקור את כל דרגתם, הוצרכו לרדת למצרים כדי להיטהר מטומאתו הגדולה.

הלל המצרי

בהמשך ההגדה אנו אומרים חלק מההלל. חז"ל קראו לנוסח זה בשם "הלל המצרי", שכן ישנו הלל אחר, הנאמר בעיתות וזמנים אחרים, הנקרא "הלל הגדול". רש"י פירש ש"הלל המצרי" נקרא כך לפי שהוא נאמר בליל הסדר, בו נגאלו ממצרים.

נחלקו התנאים מי אמר לראשונה את "ההלל המצרי". ישנם מהתנאים שסברו שמשה רבנו אמרו בשעה שבני ישראל עלו מן הים, ולאחר מכן קבעו דוד המלך בספר תהילים, ואילו לדעת תנאים אחרים אמרו דוד המלך בתחילה. ובברייתא ישנם דעות נוספות, האם בני ישראל אמרו אותו לראשונה בשעה שעמדו עליהם מלכי כנען, או שברק ודבורה אמרוהו בשעה שניצחו את סיסרא, או שחזקיה המלך אמרו כשניצחו את סנחריב או חנניה, מישאל ועזריה כשיצאו מכבשונו של נבוכדנצר, או מרדכי ואסתר, כשעמד עליהם המן הרשע, ולפי חכמים: נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שבאה וניצלו ממנה.

חד גדיא

הפיוט "חג גדיא" חובר ע"י מחבר עלום שם ופורסם במגילת קלף בבית מדרשו של רבי אליעזר מגרמייזא, בעל "הרוקח", מגדולי הראשונים. לפי רוב המפרשים מבארים את הפיוט כרמז לגלות עם ישראל הארוכה, החל משעה שנמכר יוסף ועד לסוף שיעבוד מלכויות, שלא יתיאשו הדורות הבאים מן הגאולה. הגדי רומז לישראל שנמשלו לגדי וכל המזיקים הינם אומות העולם  הצרים להם ולבסוף עתיד הקב"ה להפרע מאויביהם . לדעת פרשנים אחרים,  כמובא ב "אוצר מפרשי ההגדה" (מכון ירושלים התשס"ח), השיר "חג גדיא" נוסד כדי להתל באומות העולם ובאלוהיהם, שהעמים הקדמונים עבדו לכל אלו הנימנים ב"חג גדיא". בעלי החיים, עץ ואבן וכוחות הטבע, ולזה רמז הפייטן וחרז מאחד לשני, להסביר שהקב"ה שולט על כולם. לפירושו של רבי יעקב עמדין אזי "לפי שבליל הסדר זמן חירות גמור וכל איש שורר בביתו כמלך ושר נכבד ושמח ביותר, ופן תאכל ושבעת ורם לבבך. על כן ייסד מחברו לאמרו בלילות אלו ולשבר שמחת וגאות ליבם לירא את השם הגדול והנורא".