בדיקת ונקיון החמץ

הרב שמואל ברוך גנוט
כ"ג אדר ה'תשע"ב

כל הזכויות שמורות

להערות והארות: שמואל ברוך גנוט התאנה 12 אלעד

039170244

קדחת הנקיון לפסח, הנובעת מרצונם של בני המשפחה (והנשים הצדקניות בפרט) לסדר את הבית ולנקותו ביסודיות אחת לשנה לפחות, התערבבה לה כבר מזמן עם החובה ההלכתית לבדוק, לנקות ולבער את החמץ. אין שום קשר בין צביעה וסיוד ונקיון אבק- למצוות ביעור חמץ, וגם אם אנחנו רוצים לעשות זאת, עלינו לזכור שיש בכך מצוות אחרות (כמו: גמילות חסדים, שלום בית ועוד כהנה…), אך הם אין בהם קשר למצות ביעור חמץ.

אם אנו רוצים לנקות את האבק שמעל ארונות הספרים, הגובלים עם תקרת הסלון, או לאוורר את הבגדים במדף העליון למעלה, יבושם לנו. אך מדין בדיקת וביעור חמץ- אנו כלל לא מצווים לבדוק ולנקות בכל מקום שאין סיכוי נורמלי שהגיע לשם חמץ, פירורים או בייגלעך שכוחים. באותה מידה אין עניין לנקות ספרים במדפים שאנחנו בטוחים במאת האחוזים שלא השתמשנו בהם כל השנה. נחמד מאד לאוורר ספרי שו”ת, ספרים על מסכת חולין (שלמדנו לפני 6 שנים) או מחברות חידושים שרשמנו בישיבה- קטנה, אך כל קשר בין האוורור וניקוי האבק שהצטבר מאליהם לחג הפסח- מקרי בהחלט. נקודה.

אך כן, בהחלט כן. כל מקום שיש בו חשש שנכנס בו חמץ, עלינו לנקותו, לבודקו ולשים עליו עין וסמרטוט, לנקותו היטב ולקרצפו כפי הצורך. כאשר ישנו חשש של חמץ, עלינו לבערו היטב היטב ולהיזהר מכל “משהו חמץ”, ואז שכרנו, שכר הנקיון והקירצוף, גדול מאד. ככל שההתאמצות והטירחה רבה יותר, כך השכר בשמים גדול יותר, כמובן. (וראו בשולחן ערוך אורח חיים סימן תמב, שכתב: נהגו לגרר הכתלים והכסאות שנגע בהם חמץ, ויש להם על מה שיסמוכו. ומסביר שם המשנה ברורה: ויש להם על מה שיסמוכו – שאין ללעוג על המנהג לומר שהוא מנהג שטות וחומרא יתירא. אלא יש לזה סמך מן הירושלמי, שנאמר שם ‘הטח ביתו בצק חייב לבער’).

לא להשליך סתם- כך מאכלים וקופסאות

ישנו מנהג מוזר, המאפשר לנו להשליך חצי מתכולת ארונות המטבח בערב פסח, מבלי לבדוק ולברר מה חמץ, מה קשור לחמץ ומה רק נוצר באותו כדור הארץ בו מייצרים חמץ… הכל עולה זול, פחות או יותר. אין לנו ענין לברר הרבה, ובערב פסח אנו עוברים על איסור “בל תשחית” ומשליכים לפח שקיות סגורות, קופסאות ומאכלים, שאין בהם שום קשר לחמץ, רק מפני שקשה לנו לבדוק ולברר האם הדברים הללו אכן הינם חמץ או מצויים בחשש חמץ, וחבל. לכן כדאי לברר ולדעת מה קשור לחמץ ומה אינו חמץ כלל וכלל, ואין לזרוק כל דבר שאין לו קשר לחמץ כלל.

 בדיקת הבתים

 

ישנו חיוב לבדוק את החמץ בליל י”ד בניסן ולבערו למחרת בבוקר. ההלכה קובעת מפורשות שעלינו לבדוק ולבער את החמץ בכל  מקום הנמצא ברשותנו, בבית הפרטי שלנו, בחנות ובמשרד, במחסן או במכונית, בכל מקום שהדרך להכניס בו חמץ, בקביעות או באקראי. וכל זה גם במקומות שלנו שלא נשתמש בהם כלל בחג הפסח. ואדם שיש לו (ברוך ה’…) כמה דירות ומשרדים, עליו לבדוק את כולם ולבער את החמץ שאולי ימצא בהם.

 

מכירה לגוי פוטרת מבדיקה?

 

כאשר קשה לו לאדם לבדוק את הבתים ויתר מקומות רכושו שאינו מתכוון להיכנס אליהם כלל וכלל בחג הפסח, יכול הוא למכור לגוי את המקומות הללו, ואז ייפטר מבדיקתם, ובלבד שישאיר לו לפחות חדר אחד (בביתו הפרטי או במשרדו, וכדומה) אותו יבדוק מחמץ, כדי שיקיים את מצוות בדיקת החמץ.

אנו יכולים למכור לגוי גם חלקים מהבית הפרטי שלנו, כמו חדר אחד, ארון בגדים או ארון תרופות, שאנו סוגרים אותם ולא משתמשים בהם פסח, וכותבים בשטר המכירה לגוי שאנו מוכרים לו. וכן, המקומות המיועדים למכירה לגוי, שם מצניעים את כלי החמץ והחמץ לצורך המכירה הנערכת בי”ד בניסן, לדעת מספר פוסקים חשובים (מקור חיים, רבי חיים מוולוז’ין בספר כתר ראש, חיי אדם ועוד). צריך לבדוק גם שם בדיקת חמץ, שהרי החמץ והכלים לא נמכרו עדיין לגוי והכל נמצא עדיין ברשותו, ולכן צריך לבדוק גם שם חמץ. אך דעת רוב הפוסקים שאין צריך לבדוק שם חמץ בבדיקת חמץ, מסיבה מאד פשוטה, שהרי גם אם ימצא שם חמץ, הוא הרי יחזיר אותו מיד לשם, כדי למוכרו לגוי למחרת היום. אם כן, מה העניין לבדוק את החמץ?! (שו”ת בנין עולם ושו”ת חתם סופר, שו”ת צמח צדק, דעת האשל אברהם והמהרש”ם ועוד). ה”משנה ברורה” מביא את שתי הדעות והוא מסכם: “ומכל מקום אף שאין למחות ביד המקילים, המוכר ביום י”ג בניסן שפיר עדיף”. ואולם המנהג בקהילות ישראל התפשט ונקבע שלא בודקים את המקומות העתידים להימכר למחרת לגוי, ויש על כך קונצנזוס בעדות וקהילות מגוונות, כמו שכתב הצמח צדק מלובביץ’, השדי חמד, האשל אברהם מבוטשאטש, ה”חזון איש” וה”קהילות יעקב” ועוד.

ובכל זאת, ישנם מספר אפשרויות הלכתיות המאפשרות לנו שלא לבדוק את המקומות שהנחנו בהם את כלי החמץ (או חמץ גמור) כדי למוכרו לגוי, גם לדעות הסוברות שצריך לבדוק את החמץ באותם המקומות: אפשרות ראשונה היא למכור את החמץ לגוי כבר ביום י”ג בניסן, עוד לפני בדיקת חמץ. אז החמץ וכליו שייכים כבר לגוי ולא לנו, כך שאין לנו מה לבדוק. ומה הבעיה באפשרות שכזו? כי אם נמכור כעת את כל החמץ וחשש החמץ שלנו, בכל מקום שהוא, אזי לפי חלק מדעות הראשונים נפטרנו כבר מבדיקת חמץ, ונמצא שבירכנו ברכה לבטלה בבדיקת החמץ (ראה שו”ת קניין תורה ח”ג נ”ג, שו”ת דברי נחמיה סי’ ל”ה ושו”ת תשובות והנהגות ח”ב ר”כ).

האפשרות השניה היא, למכור לגוי את החמץ והכלים שלא נבדוק בליל י”ד בניסן, במהלך “בדיקת חמץ”. (אורחות רבנו, שכך נהג הסטייפלר זצ”ל וכך נוהגים עוד רבים). ואולם, כאשר נבצע את האופציה הזאת, עלינו לשוב ולמכור שוב את החמץ לגוי גם במכירה הכוללת של יום י”ד ולפרט בו את כל החמץ הידוע לו ושאינו ידוע לו.

אפשרות שלישית, שהתפשטה היום בהרבה מקומות, היא להשכיר את המקומות בהם מצניעים את הכלים אותם מוכרים לגוי, ומשאירים מקום אחד לפחות מחוץ לשכירות הזאת כדי לקיים בו מצוות בדיקה, ומוכר שוב את החמץ וכל ה”משהו חמץ” שלו ביום שלמחרת, או, כמובן, ממנה את הרב להשכיר לו את החמץ במקומות שלא רוצה לבדוק- ביום י”ג, ולמכור למחרת ביום י”ד. והכל בשמחה…

מרפסות וחצרות פתוחות

כאשר ניקינו כבר לפני החג את החצר הפרטית הפתוחה או את המרפסת הפתוחה (שאין בה קורת גג), אין צורך לבדוק שם חמץ, כי אנו סומכים על העורבים ויתר העופות שהגיעו לשם ואכלוהו. גם את גג הבנין הפתוח לעופות אין צורך לבדוק. אך כאשר מדובר בחשש שיש שם חמץ במקומות שבעלי חיים לא מגיעים לשם, או למשל חמץ האטום בשקיות וכדומה, שעופות לא יכולים לאוכלם, או במרפסת סגורה (אפילו בשלושה צדדים ויש לה גג)- עלינו לבדוק אותם בזמן בדיקת החמץ (ראה שולחן ערוך תל”ג א’, במשנה ברורה ובסידור פסח כהלכתו פי”ב).

בדיקת חדר המדרגות- האם שכן בקומה שניה צריך לבדוק בקומה שלישית?

אנו מתגוררים בבניין משותף וחדר המדרגות שייך, בעצם, לכולנו, לכל השכנים, כולל המחסן והמקלט, חדר הפחים ויתר חדרי הבניין. לכן עלינו לבדוק את חדר המדרגות שלנו בבדיקת חמץ, לבדוק שאין בו ובכל ארונות החשמל שבו, חמץ.

לדעת מרנן הגרי”ש אלישיב והגר”נ קרליץ שליט”א, על כל שכן לבדוק את הבנין אך ורק מהכניסה ועד הקומה בה הוא מתגורר, אך לא בקומות שמעליו. לדעתם, אין לשכנים מלמטה שותפות בקומות העליונות. זאת למרות שכשמסיידים את חדר המדרגות או מתקנים בקומות העליונות דבר- מה, משתתפים כל השכנים, הרי זה כסיכום בין שכנים בלבד, אך לא שותפות אמיתית, ולכן אין צורך לבדוק בקומות שמעלינו.

ואולם ישנם הסוברים, כפי שהביא המרא דאתרא הגרש”ז גרוסמן בספרו, שכל השכנים שותפים בכל חדר המדרגות, גם בקומות העליונות, ולכן כולם צריכים לבדוק בכל חדר המדרגות, מלמעלה ועד למטה. ולכן הטוב ביותר יהיה אם נמנה יחדיו את אחד השכנים לבדוק בעבור כולם את כל חדר המדרגות, חדר האשפה, חדר ההסקה והמחסן.

 

 

מכירת חדר המדרגות והמחסן לגוי

כאשר אנו נמצאים בחג הפסח בבית ולא ננעל את הדירה וניסע להורים, לא נוכל להשכיר לגוי את חלקנו בחדר המדרגות ולהימנע על ידי כך מבדיקתו, שהרי אנחנו מתכוונים לעלות ולרדת כרגיל בחדר המדרגות, ויש בכך “הערמה”, המבטלת את המכירה. אך ניתן להשכיר לגוי את חלקנו במדרגות או במקומות שאנו לא משתמשים בהם בפסח, כמו את חלקנו במדרגות בקומות העליונות או את המחסן וארונות החשמל, שנסגור אותם ולא נשתמש בהם בפסח. (וראה בסידור פסח כהלכתו פי”ב הערה 15-16).

השפפי”ם חייבים בבדיקה?

שטח השפ”פ (= שטח פרטי פתוח=) שייך לנו, התושבים, נקודה. כך זה מבחינה חוקית. ומעשה שהיה באלעד לפני כ 7-8 שנים, שראש המועצה דאז, רצה לערוך כינוס כל שהוא באחד השפפי”ם בחלק התחתון שלאלעד, אך התושבים התנגדו והצליחו להרחיק את הכינוס מהשפ”פ מבחינה חוקית, כיוון שהחוק קובע שהדיירים ברחוב הם הבעלים של השפ”פ. נמצא שאנו צריכים לבדוק בבדיקת חמץ את החמץ המצוי בשפ”פ השייך לנו.

בנוהג שבמקומותינו, ישנם רבים ששולחים את ילדיהם לאכול את החמץ בערבי פסחים מחוץ לבית, בגינה הציבורית ובמרחבי השפ”פ. כך שאם יימצא חמץ בפסח בשפ”פ שלנו, אזי לפי חלק מהפוסקים (ראו במשנה ברורה סי’ תמ”ג ס”ק י”ד), אנו נעבור חלילה באיסור תורה של “בל יראה ובל ימצא”.

ואמנם, על איסורי תורה לא נעבור באלעד, גם יימצא חמץ בשפ”פ שלנו. כי אם מדובר בחמץ שלנו- הרי אנחנו עצמנו עושים “ביטול” והפקר בבדיקת ובשריפת החמץ, ואם החמץ של אחרים- אזי הם אלו שיבטלו ויפקירו אותו, ובחמץ של הפקר אנו לא עוברים על איסור תורה של חמץ. אך בשפפי”ם  באזורים חילוניים, שהחילונים הללו לא הפקירו וביטלו את חמצם, תהיה בעיה חמורה.

ומלבד זאת עלינו לבדוק את החמץ בשפפי”ם, גם אם ביטלנו והפקרנו אותם, כמו שאנו בודקים ומבערים כל חמץ שלנו. ואמנם נזכור שהשפ”פ נמצא במקום פתוח ולא מקורה, בהם העופות והחתולים יכולים לאוכלו, ואין לנו חיוב בדיקה במקומות שכאלה. אך כאשר החמץ נמצא בשקיות אוכל או במקומות מוסתרים, שהעופות ובעלי החיים הקופצים לביקור בשפ”פ לא יכולים לאוכלם, עלינו לבודקם ולבערם.

הגרש”ז גרוסמן: שפ”פ אינו כחדר מדרגות

 -ומדוע שלא נמכור/נשכיר את השפ”פ ותכולתו לגוי?

בעבר שוחחתי על העניין עם מחברו של הספר “סידור פסח כהלכתו”, הלא הוא רב העיר אלעד הגרש”ז גרוסמן שליט”א והצעתי בפניו שאם מדובר במשפחות שנוסעות לכל חג הפסח ולא עוברות בשפ”פ, אזי אין בעיה וניתן למכור את חלקם בשפ”פ לגוי, אך אלו שנמצאים בפסח בביתם ומסתובבים בשפ”פ הלוך ושוב כמו בכל השנה, לכאורה אם נמכור את השפ”פ לנכרי ונמשיך להסתובב בו כרגיל, יש בכך חסרון רציני של “העירייה” והמכירה לא תקפה, בדיוק כפי שהוא עצמו פוסק בספרו שמכירת חדר מדרגות לגוי, בשעה שנמשיך להשתמש בו בפסח כרגיל, היא “הערמה” והמכירה אינה תקפה.

הגרש”ז גרוסמן שליט”א, שספרו הוא אחד מספרי היסוד היותר- חשובים בהלכות הפסח ובעולם ההלכה כולו, אמר סברה נפלאה, לפיה יש לחלק בין מכירת חדרי מדרגות למכירת השפ”פ. “בעוד שחדר- מדרגות נחשב לרכושו של הדייר, הרי שהשפ”פ, למרות שהוא רוכש דיירי הרחוב, אינו נחשב וניראה כלפי חוץ ככזה”, אמר הגרש”ז, “והרי מאות אנשים שאינם תושבי הרחוב ובעלי השפ”פ עוברים בשפ”פ בלי לבקש רשות ואין בכך כל בעיה. ולכן אם נעביר בשפ”פ, לא ייראה הדבר כהליכה בגלל שאנחנו בעלי השפ”פ, וממילא לא תהיה בכך כל פגיעה בבעלותו החדשה של הגוי”.

לכן, כדי להימנע מאיסורי חמץ בשפ”פ שלנו, מן הראוי למוכרו לגוי במכירת החמץ, וראוי לציין זאת בשטר המכירה, שאנו מוכרים גם את חלקנו בשפ”פ לגוי.

ואמנם הרב הגאון רבי אריה פרידמן שליט”א, מראשי ישיבת ‘כנסת יחזקאל’, טען בפני שניתן להתווכח על הסברה שהוזכרה, כיוון שעצם זה שאנו משתמשים בשפ”פ בפסח בצורה של  שוכר, זה עצמו דבר המחייבנו בבדיקה ובאחריות על החמץ שבשפ”פ. וגם אם מכרנוהו לגוי, זה לא עוזר, כיון שעצם השימוש בשפ”פ בצורה בעלותית, הכוללת הליכה ומשחק בגינת השעשועים, השלכת אשפה בשפ”פ וכדומה- היא היא מחשיבתנו ל’שוכר’, למרות שלא ביצענו ‘קנין’ לשם כך ולא קנינו אותה מהנכרי.

ניתן לדון בדברים ונשמח לשמוע את חוות דעת תלמידי החכמים, ושיהיה לכולנו פסח כשר ושמח.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *