לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא בענייני קידושין

המשך שאלה (לעיון בשאלה לחץ כאן)

לכבוד הרב שלום וברכה, עלו עוד כמה עניינים שברצוני לברר:
1. לעניין "שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא". במהלך השאלות ששאלתי רבנים אחרים בענייני קידושין,"התוודיתי" על דברים שכלל לא עשיתי, כגון ששאלתי רב וסיפרתי לו שקידשתי אשה "בצחוק" וכדומה. עשיתי זאת כיוון שיש לי אובססיה בעניין, ולא הבנתי דברים פשוטים(למשל, באותו זמן חשבתי שניתן ללחוש את המשפט "הרי את…" והאשה תהא מקודשת בעל כורחה.על כך הייתי שואל רב ואומר לו "קידשתי").על ידי שאלות אלו קיוויתי להגיע לתשובה סופית שתרגיע את המחשבות הטורדניות שלי. האם כעת אני נאמן לחזור ממה שאמרתי-ולומר שלא עשיתי?
2. שאלתי הרבה רבנים שאלות בנושאי קידושין, ואת חלקן אף קיבלתי עלי במוצהר לעניין הלכה, עד שהבנתי שתשובות אלו לא היו מדויקות, או שלא היו החלטיות. האם יש בעיה כעת לקבל את הפסק שלך?
3.אשמח לדעת מה שמך המלא כדי שאוכל להגיד את מי שאלתי.
עד כאן כל השאלות שלי, אני מקווה שתמצא זמן להשיב. אני מתנצל על אריכות הדברים.

תשובה:

עי' בתשובת הרמ"א (סי' ב') שנשאל באשה שהפילה כמה פעמים, ולאחר שהתעברה שוב, לא רצתה שידעו שכנותיה ויהיה עין הרע. ולכן בתיאום עם בעלה אמרה כי היא נדה. ואח"כ שאלה כיון שהיא ובעלה יודעים כי האמת היא שאינה טמאה, האם מותר להם לנהוג כטהורה, או שמא שויא אנפשה חתכיה דאיסורא, ומאחר שאמרה שהיא טמאה, עליה לנהוג כטמאה.

והשיב באריכות להסביר כי אם באמת הם יודעים את האמת, לא שייך בזה שויא אנפשה חתיכה דאיסורא, ורצה לדייק כן מהגמ' בקידושין (פ,א) הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה, ולא כתוב שהיא לוקה. וז"ל: "אבל לגבי דידה אם יודעת בעצמה שאינה טמאה אלא שהחזיקה עצמה בכך, או שהוחזקה מן השכינות שלא כדין אינה לוקה. וה"ה בנדון זה דידן, שמתחילה לא נעשה אלא באחיזת עינים דהוי שרי". א"כ ה"ה בשאלה זו, שהרי השואל יודע היום בדיוק מה היה באותו זמן, ולפי"ז אין חשש קידושין, ומה בכל שאמר למאן דהו סיפור אחר.

בפרט שחשוב להדגיש, כי כפי שהוזכר בתשובה הראשונה, אין כל נפק"מ בשאלה זו, שהרי האשה מכחישה את כל האירוע, וא"כ כל הנידון הוא רק כלפי השואל, זאת אומרת האם מותר לו להנשא לאחרת, וכבר הזכרנו שלא שייך במקרה זו חדר"ג.

ולענין השאלה האם יש כאן "חכם שאסר" ואסור לקבל היתר מרב אחר. עי' ברמ"א (יו"ד סי' רמ"ב סעי' לא) ששם הביא עיקר דין "חכם שאסר", וכתב בשם הראושנים כי אם הראשון שאסר הוא "טעה בדבר משנה"  אין כל חסרון לקבל את פסק דינו של השני. ו"טעה בדבר משנה" יודע הכי אינו רק ממשנה מפורשת, אלא גם טעה בכל דין המפורש בפוסקים, דינו כטעה בדבר משנה כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' כה סעי' א'). ולאור זאת איני רואה כל חסרון לקבל את פסק דינו של השני. מה גם שיתכן שגם פסק דינם לא היה נחרץ, אלא כחומרא לצאת ידי ספק, ויתכן שאין בכה"ג חסרון של "חכם שאסר".

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל