לתרומות לחץ כאן

פרשת תצוה- יופי השלמות

"…ולא יזח החשן מעל האפוד" (שמות כ"ח, כח)

 

אחת מתרי"ג המצוות שנצטווינו בתורה היא מצוות לא תעשה "ולא יזח החשן מעל האפוד". משמעות מצווה זו ששני הבגדים המיוחדים לכהן הגדול, החושן והאפוד, יהיו מחוברים היטב זה לזה ולא יזוזו כלל ממקומם. מה משמעות מצווה זו לגבינו?

נראה שמשמעות עמוקה רמוזה במצווה זו שנוכל להפיק ממנה עומק בהנהגת האדם הראויה.

 

ה"חינוך" (מצווה ק') מבאר את שורשה של מצווה זו כך: "רצה השם לטובתנו לזכותנו בהגדלת אותו הבית הקדוש, ולהיות כל אשר בו מכוון וקבוע על מכונו, בין עניין כליו שיהיו בתכלית השלמות, בין עניין כלי המשרתים, כגון מלבושים אלה שהם מלובשים בהם בשעת עבודה, שהכל יהיה נכון ושלם בתכלית השלמות, לא יחסר שום נוי בכל הדברים. ובאמת  כי מנוי העניין הוא שלא יהיה החושן נע ונד על לוח לבו אלא יעמוד שם קבוע" עד כן לשונו.   

 

לדברי ה"חינוך" משמעותה של מצווה זו ללמדנו שכל כלי המקדש, המקום שבו שורה השכינה, יהיה בתכלית היופי והשלמות, לכן יש להקפיד שלא ינוע החושן ויזוז ממקומו מחיבורו לאפוד.

אולם, רובד נוסף ועמוק יותר יש במצווה זו הרומז ליופיו של האדם השלם:

הגמרא במסכת ערכין (דף ט"ז ע"א) מבארת שלכל אחד מבגדי הכהן הגדול היתה סגולה לכפר על חטא אחר. לכן נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות, לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים. ומבארת הגמרא שהחושן מכפר על עיוות הדין, כמו שנאמר: "ועשית חשן משפט", ואילו האפוד מכפר על חטא עבודה זרה. והנה, כשנתבונן איזהו חטא החמור ביותר בין המצוות שבין אדם למקום? ודאי חטא עבודה זרה שמהותו מרידה בקדוש ברוך הוא ח"ו.

לעומת זאת, העברה החמורה ביותר בעניינים הנוגעים בין אדם לחברו היא עיוות הדין, כיון שבמקום שהדין מעוות הרי שאיש את רעהו חיים בלעו, וזו היתה רשעותם של סדום ועמורה.

מעתה נוכל להבין את ציווי התורה "ולא יזח החושן מעל האפוד"; האפוד מכפר על עבודה זרה והחושן מכפר על עיוות הדין. מצווה אותנו התורה שכדי להגיע לתכלית יופי השלמות אסור שהחושן, הרומז על תיקון העניינים שבין אדם לחברו, יזוע מהאפוד, הרומז לשלמות העניינים שבין אדם למקום, ויהיו שניהם צמודים זה לזה ללא שום פירוד. כך גם אדם הרוצה לגלם בהנהגתו את תפארתו של האדם השלם, עליו לנהוג בהרמוניה אחת של קיום המצוות שבין אדם לחברו עם דקדוק בקיום המצוות שבין אדם למקום.

הנהגה זו באה התורה ללמדנו מבגדי הכהן הגדול. האדם השלם הוא מי שצועד בדרך המלך הסלולה: מתפלל, לומד ועוסק בתורה ומקיים מצוותיה, אולם יחד עם זאת, מתנהג בנעימות ובענווה עם זולתו ובמיוחד עם רעייתו ובני ביתו. איש ואשה שזכו שכינה ביניהם כיון שהם מגלמים דוגמה של בית מקדש מעט ומעון להשראת השכינה שהיה בתכלית היופי והשלמות. שלמותו של האדם וביתו טמונה בשלמות מעשיו בשני המישורים קיום המצוות שבין אדם למקום ודקדוק הלכותיהם, ועם כל זאת להיות אילן שמפירותיו המתוקים נהנים הבריות.

זו גם היתה הסיבה שאליעזר עבד אברהם, העניק לרבקה שני צמידים. וביאר רש"י שמטרתו היתה לרמז לה על שני לוחות הברית המצומדים. וכפי שביאר ה"חזקוני" בפרשת יתרו, שחמש הדברות שבלוח אחד הן מצוות שבין אדם למקום, ואילו חמש הדברות שבלוח השני הן מצוות שבין אדם לחברו. ושני לוחות אלו צריכים להיות צמודים יחד לרמז על אותה הנהגה שלימה הנוסכת יופי ותפארה להולכים בה. וזהו מה שאמרו חכמינו ז"ל בפרקי אבות: "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". – התפארת מתבטאת בשלמות שני המישורים: תפארת לעושיה (לבורא העולם) ותפארת לו מן האדם.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל