מה כוונת הפסוק "מושיב יחדים ביתה, מוציא אסירים בכושרות" – מה המשותף לזיווגים ולשחרור אסירים?
תודה רבה
תשובה:
חז"ל דרשו על הפסוק הזה "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף"
והיינו שהאפשרות של זיווגו של אדם אילולי עזרתו של ה' בזה, היא כמעט בלתי אפשרית [בפרט כשמדובר על זיווג שני] כמו שהיה בזמן שעם ישראל שהיו אסירים יצאו בזמן פסח ["כושרות" מתפרש – בזמן כשר לא חם ולא קר, וכן ב"בכי ושירות"- בכי למצרים ושירה לישראל].
ביאור מעניין מצאתי בפירוש "שפתי כהן" (מגורי האריז"ל, על ספר דברים פרק כג פסוק יח) שמבאר את דברי חז"ל הנ"ל באופן כזה: בפסוק בתהלים כתובים שלשה דברים זה אחר זה "אֱלֹהִים – מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, אַךְ סוֹרְרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה" וכך מבאר את הפסוק: א. ישנה אפשרות ראשונה שבה אדם זוכה ומוצא את בת זוגו האמיתית, על זה נאמר שה' יתברך מושיב יחידים ביתה, וזה זיווגו לעולם, אולם ישנה אפשרות שניה שאדם לא זוכה מיד בזיווגו בפעם הראשונה וצריך להגיע למצב של "בכי" ואחר כך רק יגיע ל"שירה" וזה מוציא אסירים [שהיו הבעל והאשה או אחד מהם אסיר במקום אחר עד שמגיע לזיווגו], וישנה אפשרות שלישית, שאדם לא זוכה ולא ימצא את זיווגו כלל, וזהו "שכנו צחיחה" שכביכול נמצא במדבר צחיח.
מקורות:
תלמוד בבלי (מסכת סוטה ב., מסכת סנהדרין כב.) ובפירוש רש"י שם.
