בס"ד
לעיון בשאלה לחץ כאן. תשובה זו נכתבה רק כצירוף על הנכתב ב"היתר ממזרות – א.ל."
כב תמוז תש"ע
כבוד הרה"ג ר"ז ליטקה שליט"א הנני בזה לכתוב כמה הערות על שכתב כת"ר.
הנני להוסיף עוד צירוף להיתר. שהנה במקדש אשה ונמצאו בה מומין צריכה גט ובגמ' נחלקו רבה ורב חסדא סוברים שזה מדרבנן ורבא סבר שזה ספק שמא חלו הקידושין, ובב"ש סימן לט סקט"ז הביא מהב"ח שהדבר ספק אם הלכה כרבה או כרבא, והב"ש השיג עליו שהלכה כרבא, אכן בשי למורא שם כתב שדברי הב"ח נכונים שיש ספק איך הלכה.
ולענ"ד נראה שדעת הראב"ד שהלכה כרבה כשחולק עם רבא, עיין בהשגות הראב"ד פ"ב משבת הט"ז, ועיין שם במגיד משנה שכתב להסתפק אם הלכה כרבה שאין הלכה כתלמיד במקום הרב או הלכה כרבא שהוא בתרא.
והנה, לדעת רבה שמקודשת מדרבנן יש לדון מה הדין אם קידושין מדרבנן עושים הולד ממזר. והנה, בקדשה בתמרה שמקודשת שחיישינן שמא שוה פרוטה במדי פסק בסי' לא ס"ד שי"א שאין הולד ממזר, והנה אף שכתוב בלשון י"א שאין הולד ממזר, והנה אף שכתוב בלשון י"א, הטעם שלדעת הרמב"ם במקדש בתמרה יש ספק קידושי תורה שמא שוה פרוטה במדי שאם האמת ששוה פרוטה במדי מקודשת מן התורה, אבל להסוברין שזה מדרבנן אין הולד ממזר עיי"ש ב"ש סי"א וביאור הגר"א שם אות יב.
ועיין רי"ף יבמות פרק ב"ש דף לח,א בדפי הרי"ף שכתב שקטנה שנתקדשה קידושי מיאון והגדילה אינה יוצאה במיאון אלא בגט, ואם בא עליה אחר אסורה לבעל ולבועל אבל אין הולד ממזר דנשואי דרבנן נינהו ולא נישואי תורה, וכן נפסק באבה"ע סימן קנה סכ"א, ומכל זה יש ללמוד שמקודשי דרבנן אין הולד ממזר, וא"כ גם בקדשה ונמצא בה מום שלדעת רבה ורב חסדא זה מדרבנן אין הולד ממזר, ומעתה בנידון דידן אם נסבור שגם מום באיש אין קידושי תורה שוב אין ממזר מדרבנן.
ולפי"ז מה שהביא הגר"ח וידאל שליט"א בתשובתו דף 9 מהגאון ר"ש פישר שליט"א שדן אם הספק דאורייתא נתגלגל בדרבנן שספיקו להחמיר, לפי דרכינו כיון שדין זה אינו אלא מדרבנן שוב אין ממזר מקידושין מדרבנן.
והנה, בסימן יז ס"ק לא בח"מ הביא שם ממשאת בנימין שהביא ממזרחי שבשעת הדחק סומכין על דברי היחיד על פי המשנה בעדויות, ועיי"ש בח"מ שדן שאפשר שכל זה כשנחלקו שלא בשעת הדחק אז בשעת הדחק סומכין לקולה, אבל המחלוקת היא בשעת הדחק כגון בעיגונא שם אין סומכין על היחיד אפילו בשעת הדחק ומסיק שגם בעיגונא עצמה לא כל אנפי שווין, שיש עגונה זקנה שאינה רדופה להנשא, ויש עגונה צעירה וגם יש חשש שתצא לתרבות ואין עדים אחרים בזה סומכין על היחיד[1].
ומעתה בנידון דידן שבזמנינו שישא ממזרת או גיורת שתסכים להינשא לו רחוק שתמצא נראה שבזה בודאי יש לסמוך על דעת יחיד וכש"כ אם כל הספק בדרבנן הן מצד ספק ממזר והן שגם הרבה מהמחמירין רק מדרבנן נראה שיש לסמוך גם על שיטות שיש הרבה חולקים עליהם.
ולכן בודאי יש לסמוך על הרבנים הגאונים שהתירו לאחר שיבררו הבי"ד היטב וכמו שכתב הגאון ר' אשר וייס שליט"א.
בכבוד רב
זלמן נחמיה גולדברג
בשולי הגליון: יש הרבה מאד לפלפל בכל השאלות והסברות שהעלו הרבנים אבל לזה אין לי פנאי כעת.
[1] [ועיין שם בט"ז מה שכתב לענין לסמוך על דעת יחיד בשעת הדחק, והנה אף שמסברא קשה להבין איך סומכין על דעת יחיד באיסור תורה, מ"מ באיסור דרבנן מובן הדבר, ור' יוסף ענגיל התיר בשביעית בזמן הזה שסמך על דעת יחיד ששמיטה בזמה"ז רק ממשנת חסידות אכן החזו"א חולק עליו והקשה עליו קושיא, ואני מצאתי קושיתו בהלכות עולם ותירץ שם הקושיא].
