לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

היתר ממזרות – תשובת מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א

בס"ד

לפנינו שאלת ממזרות באשה שחיתה כאיש ואשה עם אדם האסור עליה באיסור כרת וילדה ארבעה ילדים. לאחר שנבדקו כל ההבטים במקרה, ניתן להם היתר, בהסכמת מרן הגר"ע יוסף, הגרז"נ גולדברג, והגר"א וייס שליט"א.

אציג כאן את חלק מפרטי השאלה שעליה התייחס מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א:

רוב בעילות – כשהיא חיה עם אדם האסור עליה באיסור כרת

והנה, באיש ואשה הדרים יחד,  אם אומרים רוב בעילות אחר הבעל. ידוע כי יש פוסקים שכתבו כי כיון שאינם נשואים, ולא עוד אלא שלא תופס בהם קידושין לאו שם בעל עליה, ול"ש בו רוב בעילות אחר הבעל. כ"כ ההפלאה בנתיבות לשבת סי' ד' סק"ט והובא ביביע אומר בכמה תשובות (ח"ט סי' ג' ובסי' ה' שם הובא תשובת הגר"ש משאש זצ"ל בענין זה, ובספרו שמש ומגן אבה"ע ח"ג סי' ז', וע"ע ביביע אומר ח"י ס"ו). עוד הביא שם ביביע אומר כן בשם גאוני ירושלים עיי"ש.

ואפשר דכן הוא ג"כ דעת החתם סופר בתשובה ח"ו סי' קא:

עיי"ש שהביא קושיית המרדכי ביבמות (רמז יב), מהמשנה שם (כב,א) מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מהיבום" דהיינו אם יש לו בן מן הפנויה פוטר את אשתו מהיבום, והביא שם דברי הרמב"ם פ"ג מהלכות יבום ה"ד "מי שזינה עם אשה בין פנויה בין אשת איש ונתעברה ואמר זה העובר ממני הוא ואפילו היא מודה לו אע"פ שהוא בנו לענין ירושה הרי זה ספק לענין יבום, כשם שזינת עמו כך זינת עם אחר ומאין יודע הדבר שזה בנו ודאי והרי אין לו חזקה אלא לעולם ספק הוא ולהחמיר דנין בו וחולצת ולא מתיבמת".

הרי מבואר ברמב"ם שלעולם אנו מסתפקים את הוא בנו ולכן דנים בו להחמיר שאינו פוטר את אשתו, ולכן כתב המרדכי שם "צ"ל דמתניתין מיירי שהיו חבושין בבית האסורין, וכן משמע בסוף פרק אלמנה לכ"ג".

וע"ז כתב שם בחת"ס: "תו קשה לי אהמרדכי, לוקמי בנשא ממזרת שקידושין תופסים ובנו ממזר דהולך אחר הפגום ולא שייך אפקרא. ולזה י"ל עיקר קושיית המרדכי הוא אבבא דשפחה וגוי' דתיפוק ליה בלאה"נ אפילו ישראלים כה"ג אינו פוטר משום כי היכי דאפקרה ואמנם לזה י"ל דמיירי בנתיחדה לו כבתשובת הרא"ש מייתי ברמ"א סי' ד' בשלמא בממזר מערוה לא שייך נתיחדה לו ערוה דאורייתא אבל שפחה שייך שפיר נתיחדה ולא קשה מידי קושיית המרדכי".

ומבואר בדבריו, דלא שייך באיסור ערוה ממזרות ודאית לשיטת הרמב"ם דאמרינן כשם שזינתה וכו', הרי דס"ל כשיטת רבו ההפלאה דלא אמרינן רוב בעילות אחריו.

ולדבריהם, צ"ל דרוב בעילות אחר הבעל פירושו, רוב הילדים הנולדים לנשים הן מבעליהן, ולכן אם הוא לא ראוי להקרא בעל, אינו בכלל הרוב. וכן פירש ההפלאה שם.

וכן ראיתי בשו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' קנא שהביא דברי המהר"ש ענגיל (ח"ח קיז): "יש לצדד בזה עפי"מ שראיתי דבר חדש, בתשו' מהר"ש שצדד לענין ספק ממזר שדר עם אשה א' בלא חופ"ק, והיה להם ארבע בנות, דיש לצרף הספק, דשמא אשת הס"מ שדרה עמו בלא קידושין, זנתה עם איש אחר כשר, והבנות הם מהכשר, והוא עפ"י שיטת הרמב"ם".

ועפי"ז כתב שם, א"כ גם בנד"ד דכל בעילתה על בעלה השני והשלישי הוי בעילת זנות, א"כ י"ל דכשם שזנתה עם זה, כך זנתה עם אחר, ואף דהיתה מיוחדת להם ע"י נשואי ערכאות, מ"מ יש לצדד לפי הנ"ל, ומכ"ש דנתחזקה לזנות בעודה תחת בעלה הראשון, כמבואר בגופא דעובדא, וי"ל דזנתה עם נכרי ג"כ, והבנות ממנו, דל"ה הולד ממזר". אלא שבח"י סי' קכו כתב דקשה להקל עפי"ז.

וכן ראיתי תשובת הגרי"ש אלישיב שליט"א בח"א סי' קמא שנשאל באשה שהיתה נשואה בנשואין אזרחיים לפלוני, ונולדו לה שתי בנות. ואח"כ אמרה כי לפני כן נישאה בחו"ק לאדם אחר ונפרדה ממנו בלא גט. והאריך בעיקר בזה שאינה נאמנת לפסול את ילדיה.

ובתוך דבריו כתב: "ויש לדון עוד, וכו' אכתי אין בדבריו לשוויה אותה ממזרת כי לא יצא בכלל ספק שמא מגוי נתעברה, ואם כי פליגי הפוסקים בזה, אם תלינן בגוי כשהאש הינה טוענת כך".

והביא שיטות הפוסקים דלא תלינן בגוי בכה"ג, וחילק דבזמן הזה לכו"ע י"ל דתלינןן בגוי: "משא"כ במקומות הללו ובשנים שאחרי השואה אשר בעו"ה נפרצו פרצות במחיצה המבדלת בין ישראל לעמים, והרי לפי דבריהם בהיותה א"א חיתה בקביעות עם גבר זר בפרהסיה ולא התבוששו, שפיר איכא למתלי בגוי".

ולא חילק כלל בין סתם פנויה שנתעברה שבזה חלקו הפוסקים אם תלינן בגוי או לא, לבין אם  היתה נשואה לו בנשואים אזרחיים, דבזה היה צריך לומר כי לעולם רוב בעילות אחריו. ולהפך, בהמשך דבריו כתב להדיא דגם בכה"ג אמרינן כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר. והביא ראיה מהמרדכי הנ"ל שהביא הרמ"א בסי' קנו. דלהרמב"ם דאמרינן כשם שזינתה וכו' רק באופן שהיו חבושים בבית האסורים לא אמרינן כשם שזינתה וכו'.[1]

דעות הפוסקים כי גם בכה"ג אומרים רוב בעילות אחריו, וראיות לזה מכמה סוגיות

אכן, כל זה ע"פ יסודו של ההפלאה כי רוב בעילות אחר הבעל היינו רוב המתעברות – מבעליהן, ולפי"ז כתב כי היכא שאינו ראוי להיות בעל כגון בחייבי כריתות, לא אמרינן רוב בעילות אחריו.

אלא שמהרבה מהפוסקים נראה כי רוב בעילות אחר הבעל היינו רוב ביאות מהבעל, ולפי"ז כתבו כי באופן שגר עם אשה בקביעות ונתעברה תלינן רוב בעילות ממנו עי' ברדב"ז (ח"ד סי' קכ) "ואפי' אי הוה ידעינן בודאי שנבעלה לאחר אמרינן רוב בעילות אצל בעל הבית שהיא אצלו דמהאי טעמא אמרינן אשת איש שזינתה ובעלה עמה בעיר שדינן הולד בתר הבעל מפני שרוב בעילות אצלו ותלינן ביה". (עיי"ש דאיירי במשרתת פנויה שהיתה תמיד בבית בעה"ב).

וכן בח"מ סי' ד' סקכ"ה "ואע"ג דדיימא מעלמא מ"מ בתר דידיה שדינן הואיל והוא מודה שבא עליה מכ"ש במיוחדת לו שבא עליה הרבה פעמים תלינן ברוב ביאות דידיה".

וכן איתא להדיא בבשמים ראש (המיוחס להרא"ש סי' ה') "ואפילו יש כאן ישראלים חשודים או מומרים הלכים תוך ביתה, מ"מ בעלה משמרה ורוב בעילות אחד הבעל ודאי סמכי אפילו בגוי, וכיון שזה מתנהג עמה כבעלה תו לא חיישינן וכו' אבל איש הדר עם אשתו בקביעות אחד גוי ואחד ישראל בניו מתייחסים אחריו, ומאי חילוק מעתה יש בין גוי למומרת לענין זה". והובא תשובת זו גם בשו"ת חמדת שלמה אבה"ע סי' א'.

וכן ראיתי שכתב בפשיטות בשו"ת אגרות משה אבה"ע ח"ג סי' ט. (עיי"ש דאיירי באופן שחיה עם אדם האסור עליה באיסור כרת).

וכן משמע מרש"י ביבמות שם, ומתוס' בכתובות יד,א שהובאו לעיל, כי כל הא דנחלקו רב ושמואל בארוסה, היינו משום שאין דרכה למיבעל כולי האי כמו בנשואה, וכן בתוס' שם דאם הוא רגיל אצלה לכו"ע תולים הולד ממנו. ולדברי ההפלאה כי זה נפק"מ איך התנהגו זוג זה דוקא, אלא הרוב הו רוב כללי – רוב המתעברות מבעליהן, וזה לא שייך לבוא ולחלק כי ארוסה זו ל"ש רוב בעילות אצלה, ואילו ארוסה שהוא רגיל אצלה שייך רוב הנ"ל, אלא ודאי שגם הראשונים הבינו כי הרוב היינו שאנו אומרים מסברא כיון שהוא רגיל אצלה תמיד מסתמא רוב בעילות ממנו.

ולכאו' יש להביא ראיה לדעה זו, מיבמות לז,א גבי יבם שנשא יבמתו וילדה ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לשני. ואמרינן "ת"ר ראשון (אותו הספק) ראוי להיות כהן גדול, ושני (דהיינו אם ילדה עוד בן ליבם) ממזר מספק".

דהיינו הראשון כשר בין אם הוא בנו של הראשון בין אם הוא בנו של השני. אבל הבן השני שנולד הוא ספק ממזר, דאם הבן הראשון הוא של היבם א"כ גם השני הוא כשר, אבל אם הוא בנו של האח שמת, א"כ אביו נשא את אשת אחיו שהוא בכרת והרי הוא ממזר, ולכן אמרו בגמ' דהוא ספק ממזר ואסור בממזרת.

ולפי מש"כ ההפלאה דכל שהוא באיסור כרת ולא תפסי בהו קידושין אין שם בעל עליו, ולא שייך לומר בו רוב בעילות אחריו, א"כ אמאי הוה ממזר, נימא שמא נבעלה אמו לאחר דהא אין רוב בעילות וכו'.

ואין לחלק בין אשה שנבעלה לאיש שהוא בכרת אצלה ביודעין שאז חיישינן שמא זינתה עם אחר, דהא הכא נמי גם אם מתחילה לא ידעה אם היא מותרת לו כדין יבום או אסורה לו כדין אשת אח, אבל לאחר שילדה ספק בן ט' לראשון וכו' הוה ספק ואמרינן שם (לה,ב) במשנה יוציא וחייבין בקרבן, ואפ"ה המשיכה להבעל לו וילדה עוד בן באיסור. הרי ראיה ברורה דגם בכה"ג דאיכא איסור כרת אמרינן רוב בעילות אחר הבעל.

וכה"ג מצינו גם בסי' יז סעי' נו: "האשה שהלך בעלה למדינה אחרת ובאו ואמרו לה מת בעליך, ונשאת, ואח"כ בא בעלה וכו' תצא מזה ומזה. וצריכה גט משניהם. וכו".  "והולד מהשני הוא ממזר מהתורה, אם הולידו עד שלא גרש הראשון. אבל אם לא הולידו אלא אחר שמת ראשון או גירשה אין הולד משני אלא ממזר דרבנן".

הרי מבואר, דאע"פ שהיא חיה עם הבעל השני באיסור גמור, שהרי כבר בא הראשון והרי היא אשת איש. מ"מ הולד הנולד מהשני ממזר מהתורה. ולדברי ההלפאה כיון דאין כאן רוב בעילות אחריו שהרי אינו ראוי להיות בעל, אמאי כתב המחבר דהולד ממזר מהתורה.

וכן בסי' ד' סט"ז: "האשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת והרי בעלה קיים הולד מהשני ממזר גמור ומותר בממזרת". ולכאו' יש לתמוה אמאי הוה ממזר גמור, הא בסעי' יד הביא המחבר מחלוקת אם חוששים שמא בא ע"י שם או לא, וסיים, כיון דהוה פלוגתא הרי הוא ספר ממזר. ולמה הכא מותר בממזרת. (מלבד מה שיש להקשות אמאי לא חיישינן שמא נבעלה מגוי להפוסקים דכתבו שאפשר לתלות בגוי).

אמנם מכל זה אין להקשות על ההפלאה, שהרי מצינו בתשובותיו (גבעת פנחס אבה"ע סי' א', וכן בסי' ד', וסי' ז') דהיכא שדיימא מיניה ולא מעלמא וגם הוא והיא מודים שהולד ממנו, שדינן בתריה ולא חיישינן שמא זינתה עם אחר. א"כ מש"ה שפיר אמרינן בסוגיות הנ"ל שהולד ממזר.

אבל אנו סומכים על דברי הב"ש בסי' ד' סק"מ שביאר דברי הרמב"ם והשו"ע שם דאף בכה"ג חיישינן שמא זינתה עם אחר. א"כ צריכים לומר שבסוגיות הנ"ל שדינן בתריה משום רוב בעילות וכו'.

ולפי"ז, באופן שגם חיים יחדיו כאיש ואשה וגם דיימא מיניה ולא מעלמא והוא והיא מודים שהולד ממנו, יהיה לנו ראיה מהסוגיות הנ"ל דלא אמרינן שמא זינתה עם אחר.

רוב בעילות  – בזוג שחיים ביחד בזנות

אלא שלכאו' גם לשיטות אלו אין הדברים מוחלטים כי בכל זוג החיים יחדיו כאיש ואשה אמרינן בהו רוב בעילות אחריו. אלא כל מקרה צריכים לעיין לגופו.

ודבר מעניין ראיתי בח"מ ובב"ש סי' מד ס"ק י' שכתבו על הא דכתב המחבר שם מומר שקידש קידושיו קידושין גמורים, ואפילו זרעו שנולד לו (מאשתו המשומדת) קידושיו קידושין. והעירו הח"מ והב"ש אמאי לא כתב המחבר גם בהא דהוה קידושין גמורים. וכתבו: "אין לפרש דלא כתב קדושין גמורין דמסתמא אשת המומר פרוצה היא ואפילו בישראל אם היא פרוצה ביותר חוששין לבניה שמא אינם של בעלה וגם כאן חוששין שמא לאו זרעו הוא דמ"מ ולדה כמוה אף אם בא עליה גוי או עבד".

הרי שבאשת מומר היינו אומרים כשם שזינתה עם זה וכו' דמסתמא פרוצה היא, ולא אמרינן אצלה רוב בעילות אחריו. אף שאין אנו יודעים דבר על פריצותה, – אלא מסתמא פרוצה היא.

עי' שו"ת רבי שלמה איגר אבה"ע סי' א' שנשאל באשה שנעלם בעלה והיא עדיין בחזקת אשת איש, והיתה גרה הרבה שנים עם איש אחר ונולדו להם שני ילדים, ובתוך דבריו (ד"ה אולם נראה) כתב, "אולם נראה דכל זה אינו ענין לנד"ד, דבנד"ד דדרה יחד כאיש ואשתו גם אילו ידעינן ודאי שזה הבעל בא ע"י שם פעם אפשר היה אשה זו ממזרת ודאי דתלינן ברוב בעילות והא לכאורה הדין שבסי' ד' סט"ז שהולכים אחר זה שדר עמה כאיש ואשתו, והבעל גם אם בא ע"י שם בא רק פעם או פעמים".

"אך י"ל, נישואין שאני דאינה בושה לילד, אבל זה שדר בזנות הא קיי"ל כר' יוסי סוף פרק ד' אחין דמתהפכת ומזנה ואף לרבנן וכו' מ"מ כבר לא שייך לתלות ברוב בעילות של זה כיון שמתהפכת, והאי דסי"ג ס"ז בפלגש מיוחדת דצריכה להמתין ימי הבחנה, י"ל לאו דלא מהפכה אלא כיון דקרובה לאישות גזרו בה רבנן, ועי' בב"ש שם ס"ק יא. ואף בילדה כמה בני זנונים אין ראיה שלא הפכה, אלא אימא באלה לא הפכה יפה כמו שכתב בתשובת אהל יעקב לר"י ששפורטש סי' לט וסימנים שאחריו". עכ"ל שם.

הרי מבואר בדבריו כי אע"פ שאין דעתו בעיקר דין רוב בעילות כשיטת ההפלאה כנראה מדבריו, מ"מ אפילו בפלגש מיוחדת לא אמרינן רוב בעילות אחר הבעל. ואע"פ שגרים יחדיו הרבה שנים, ואף ילדה לו כמה בני זנונים.

ולכאורה נראה משום שזה עדיין מוגדר כזנות ולא כנשואים ולכן לא אמרינן בהם רוב בעילות אחר הבעל.

ובנד"ד לכאורה יש מקום לומר כי זוג זה אף שהיו חיים חיי אישות ביחד, מ"מ על פי העדויות לא היה אימון הדדי בין שני בני הזוג כלל, וכפי שהוזכר כבר חשד בה האיש כי היא מזנה עם אנשים אחרים. וגם אח"כ אמר לי כי הוא חושד בה. וכמה פעמים כבר חשבה לעוזבו אלא שהדבר לא התאפשר לה מכמה סיבות.

עוד ידוע, ע"פ העדויות הנ"ל כי בתקופה מסויימת עזבה האשה את ביתו של האיש יחד עם שני בנותיה. והלכה לגור אצל אחותה. ואח"כ אף שכרה דירה עם אדם נוסף.

מכל זה נראה כי יש מקום להגדיר את מגוריהם יחדיו כזנות בעלמא, או כפלגש המיוחדת לו, אבל אין זה נראה כנשואים זה לזו, ובכה"ג גם להפוסקים הנ"ל לא אמרינן רוב בעילות אחר הבעל. שהרי גם בציבור שלהם מצב של אישות בכה"ג מוגדר כאיסור וכזנות. וביחוד במשפחה שלהם שהם ממשפחה מסורתית. (סברא זו שמעתי כמה פעמים גם מהגרז"נ גולדברג שליט"א). וממילא יש להטיל ספק אם ילדים אלו נולדו מאותו פסול.

זאב ליטקה

תשובת מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א

ד' ניסן תשע"א.

הנה בענין אם לתלות שנתעברה מאחד מגויי הארץ שהם פרוצים בעריות, עינא דשפיר חזי להגאון רבי אברהם גטיניו בשו"ת צל הכסף (ח"ב חאה"ע סי' ב) שכתב, שחבל נביאים ראשונים ואחרונים רוב מנין ורוב בנין, כלהו ס"ל דתלינן שנתעברה מגוי. וכן הובאה תשובתו בספר עיני כל חי (דף קלח סוף ע"ב). וגם הגאונים ראשי אלפי ישראל חברי בי דינא רבה בירושלים (לפני למעלה ממאה שנים), רבי יעקב שאול אלישר, ורבי רחמים יוסף פרנקו, ורבי שמ"ח גאגין, בפסק דינם שהובא בספר עיני כל חי (דף קנה ע"ד) הביאוהו להלכה בזה"ל: שכבר ראינו להגאון מר קשישא אג"ן הסהר בצל הכסף ח"ב, שהאריך הרחיב בחכמתו הנוראה ואסף איש טהור רובא דרובא דרבוותא ראשונים ואחרונים דס"ל דתלינן שמגוי נתעברה, ומיעוטא דמיעוטא פליגי, ואין לנו לחוש להם נגד כל הני רבוותא שאמרו להקל.

והוסיפו הגאונים הנ"ל (בדף קנו ע"ב), והוכיחו שאף בנידונם שהיתה אשת איש ולא דיימא אלא מהנואף, ושניהם מודים שהולד ממנו, עם כל זה תלינן שמגוי נתעברה. וסיימו, לכן אנו מסכימים ומעריבים על הדין ועל האמת להכשיר את הנ"ל לבא בקהל. ואף הגאון הראש"ל רבי אברהם אשכנזי כתב בהסכמתו, שכל דברי הגאונים הנ"ל נכונים וישרים בנויים על דברי רבותינו הפוסקים, ועל אדני השכל הישר והאמת, ואין דבריהם צריכים חיזוק. עכת"ד.

והגרי"ש אלישיב שליט"א בקובץ תשובות (ח"א סי' קמב), היה סבור שמחלוקת שקולה היא, אם יש לתלות שנתעברה מגוי, ברם בקושטא רובא דרובא דרבוותא ס"ל דתלי' שנתעברה מגוי, ויש לסמוך עליהם בודאי. וכבר כתב בשו"ת המבי"ט (חאה"ע סי' טו), דלגבי כשרות הולד אזלינן בתר רובא, ולא בעינן תרי רובי. וכדבריו מוכח בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' פח). וכן העלה בשו"ת נדיב לב (חאה"ע סי' ג דף יא ע"ב), ודלא כהבית שמואל. ע"ש.

וכל זה אינו צריך לנידון דידן, כי האשה פנויה היתה וכל ישראל כשרים אצלה (מלבד הנואף), ואיכא תרי רובי להכשיר הולד, ולדברי הכל יש לומר כשם שהפקירה עצמה אצל הנואף, כן הפקירה עצמה לעלמא, ומאיש אחר נתעברה, ואע"פ שהיתה מיוחדת לנואף, מ"מ תלינן בהרוב שהם כשרים אצלה, וכמו שכתבנו בשו"ת יביע אומר (ח"א חאה"ע סי' ב אות ד).

ומה שאמרו חכמים רוב בעילות אחר הבעל, זהו רק כשהם נשואים בהיתר, אבל ביושבת עם רשע ובליעל, לא שייך לומר בזה רוב בעילות הלך אחר הבעל. וכמ"ש בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ג אה"ע סי' ב סעיף ה' אות ד). ושפיר סמכינן על ההפלאה (בפנים יפות פר' אחרי מות), שפירוש רוב בעילות אחר הבעל היינו שרוב הנבעלות מתעברות הן מבעליהן, אבל בחייבי כריתות שאין קידושין תופסים בהם, ואין שם בעל עליו, ליתא להאי דינא, אלא אמרינן מדאפקרה נפשה לגביו, אפקרה נפשה לעלמא. (וכן עשינו מעשה ע"פ דברי ההפלאה בפסק הדין שניתן בבית הדין הגדול, בהסכמת חברינו הגאונים רבי בצלאל זולטי ורבי אליעזר גולדשמידט זצ"ל).

ובנ"ד דאיכא תרי רובי בודאי תלינן שנתעברה מאיש אחר, וכמ"ש הגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חאה"ע סי' ז אות יא). ע"ש. וכ"כ בשו"ת לב אריה ח"ב (סי' מ), ובשו"ת באר אברהם (סי' מא).

הילכך, בנ"ד בהא סלקינן ובהא נחתינן, ובצירוף החשש לקידושי טעות, יש להתיר את ארבעת הילדים וכו', לבא בקהל ה'. ויפה דן יפה הורה הרב הפוסק כמהר"ר זאב ליטקה שליט"א בכחא דהיתרא, ואף ידי תכון עמו, ובפרט שגם הגאון רבי אשר וייס שליט"א הסכים להתיר.

עובדיה יוסף


[1] אלא שאח"כ דחה הגרי"ש אלישיב שליט"א: מאחר שהוחזקו בנות אלו כבנותיו אע"פ שחזקה זו בטעות הוא משום דאמרינן כשם שזינתה וכו', מ"מ הביא דעת החת"ס בתשובה סי' עו עיקר החזקה דסוקלין על החזקות הוא "הואיל והעולם מחזיקין אותו מצד הנהוג שהוא כך, וסוקלין על סברת והאמנת הבריות".

וכבר הארכנו בזה במקום אחר, שבאמת לדעת החת"ס כל כה"ג הוה הוחזק. אולם דעת הרבה אחרונים שאין גדר ההוחזק שע"י מה שהציבור סבור כן הוא חלק מהראיה. אלא עצם התינוק על כתפה, או הבגדי נדות וכד' הוא הראיה, ולפי"ז בפנויה לעולם הוה הוחזק בטעות. כמש"כ להדיא המהרי"ט ח"ב אבה"ע יז. וגם הגרי"ש אלישיב שליט"א סתר משנתו, שבתשובה ח"א סי' קמא כתב להדיא בכה"ג דהוה הוחזק בטעות, והביא ראיה מדברי הרדב"ז סי' תתקסא. וכ"כ האגרות משה בפשיטות אבה"ע ח"ג סי' ח'. ולא רציתי להאריך בזה כאן.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל