לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

פרשת משפטים – המשפט העברי

"ואלה המשפטים אשר תשים…" (שמות כ"א, א)

"ואלה, מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני" (רש"י)

 

לאחר שלמדנו בפרשת יתרו על המעמד הכביר והחשוב ביותר בעולם מאז בריאתו ועד עתה,  הלא הוא מעמד נתינת התורה לעם ישראל בהר סיני, באה התורה בפרשתנו, פרשת משפטים, ללמדנו את 'אושיות המשפט העברי' – הוי אומר את עקרונות המשפט שאותם הנחיל בורא העולם בכבודו ובעצמו בתורתו הנצחית הקרויה "תורת אמת".

במה נתייחדו משפטי תורת ישראל ממשפטי שאר האומות?

 

כשנתבונן במשפט הראשון בו דנה התורה, תתעורר אצלנו תמיהה עצומה. דינו של עבד עברי הוא הדין הפותח את משפטיה של תורת האלקים. ומעתה מסתערת ועולה מאליה השאלה – מה שייכים דינים אלו הנוגעים להתנהגות עם עבד עברי למשפטים? אם הייתה התורה בוחרת לבאר לנו את דיני הגנב או הרוצח, הלכות הלוואה או הלכות דיינים, כפי שבאמת מבארת בהמשך הפרשה, היינו מבינים שהלכות אלו קרויות "משפטים", אבל כיצד נכנסות הלכות הנוגעת להנהגות האדון עם עבדו תחת הכותרת "משפטים"?

יתרה מזו, גם אם נצליח להבין מדוע דינים אלו קרויים משפטים, עדיין עלינו לבאר מדוע בחרה התורה בדינים אלו להיות פותחים ומייצגים את משפטי התורה?

כדי להבין את התשובה לשאלות אלו, ננסה לחתור ולהעמיק מה מטרתו של המשפט:

המשפט הכללי מבוסס על ההנחה הפשוטה שאם לא ינהגו לפי חוקים ומשפטים מסוימים לא יהיה קיום לעולם. שהרי כל אחד יפעל בכל כוחו לצורך מילוי תאוותו. האחד יגנוב מחברו העשיר כדי להתפרנס "בכבוד", השני ירצח את העומד בדרכו, ובכלל, המלכות לא תוכל לגבות מיסים ולתפעל את ענייני המדינה משום שאף אחד לא ירצה לשלם. על כך אמר רבי חנינא סגן הכהנים במסכת אבות: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו".

דא עקה, משפט זה בנוי על יסודות של אנוכיות ואגואיזם "אני לא אפריע לך, כדי שאתה לא תפריע לי" – בסופו של דבר אני שומר על המשפט לנוחותי כדי שאני לא אנזק.

לעומת זאת, גישתו של משפט התורה הפוך מגישה זו. יסודו בנוי על הציווי: "ואהבת לרעך כמוך". "אתה יקר לי לכן אשתדל בכל כוחי לא להפריע לך, אלא אדרבה להעניק לך". חשיבותו של הזולת עומדת בראש מעיינו של 'איש המשפט' הנוהג לפי משפטי תורת ישראל.

אם נשאל אדם הלומד משפטים, מה למד בפקולטה למשפטים בנוגע לאדם ההולך ברחוב ומוצא אבידה. כמה עליו לטרוח בשביל להשיבה לבעליה? הוא יענה בפסקנות: "זה לא משפטים, אמנם המשפט אומר שאסור לך לקחת את האבדה לעצמך, אבל אין התייחסות חוקית כמה טרחה עלי לטרוח ולהשקיע כדי להשיב אותה לבעליה. וכל שכן שאין שום התייחסות חוקית למצב בו חמור של חברי כורע תחת משאו או שמכוניתו נתקעה בשולי הדרך מה חובתי לגבי הצעת עזרה עבורו.

הוא אשר אמרנו, המשפט הכללי בנוי על יסודות הדאגה האנוכית ולא מתעסק בחובתי כלפי זולתי. מה שאין כן המשפט העברי שהוא משפט אלוקי מבוסס על הדאגה לזולת. לפיכך משפט האבדה ודיני הסיוע לחבר שחמורו כרע תחת משאו מהווים חלק אינטגרלי בלתי נפרד מחוקי התורה.

לפי זה, אדם המכונה בשפה הכללית ברחוב "איש משפט", למרות מעלתו כשומר חוק, הרי הוא כאין וכאפס ביחס ל"בן תורה" אמיתי שהליכותיו נעימות ומונהגות לפי משפטי התורה.

פרשת עבד עברי היא הפרשה המייצגת את ההבדל המהותי בין משפטי העמים לבין 'המשפט העברי' ויתכן שלא בכדי מכונים משפטי התורה "המשפט העברי" על שם פרשת העבד העברי:

במשפט הכללי, אדם שגונב ואין לו כסף להשיב את גנבתו נענש עונש חמור ומושלך למספר שנים לבית הסוהר כאחד הנוכלים הנאלחים. והנה שם פוגש הוא "ידידים" חדשים פושעים מסוכנים. במשך שנות שהותו בכלא מתלמד הוא מחבריו שיטות פשיעה חדשות עד שביום שגומר לרצות את עונשו יוצא "אדם חדש לגמרי" – מגנב קטן הפך הוא לפושע מסוכן…

לעומת זאת, תורת ישראל, שכל מטרתה לדאוג לאותו גנב, גזרה שאדם שגנב ואין לו כסף להשיב את גניבתו, נמכר לעבד. אולם האדון שקונה אותו יודע שהלכות מיוחדות מחייבות אותו לנהוג כבוד בעבדו – לא לשעבד אותו במלאכות בזויות. ואם יש לו רק כרית אחת עליו לתת אותה לעבדו ואילו האדון עצמו ישן ללא כרית והוא הדין אם יש לו רק שמיכה אחת העבד מקבל אותה. ובסיום תקופת העבדות חובה על האדון לתת לעבד מענק שיוכל להמשיך את חייו בצורה תקינה.

אותו אדון שקונה עבד עברי בהכרח הינו בעל מידות תרומיות ועדינות נפש מפליאה שהרי מודע הוא מראש לכל החיובים שלו כלפי עבדו ואף על פי כן מוכן לקנותו. וכשאותו גנב עלוב נמצא בבית אחד עם אדם מיוחד כזה בהכרח שאחר אותם שש שנות עבדות יוצא באמת "אדם חדש" בעל מידות טובות ובכוחו להתחיל דף חדש של חיים מוסריים ותקינים.

מעתה מובן מאוד מדוע בחרה התורה לפתוח את משפטיה בפרשת עבד עברי.

***

לא לחינם אומר הרמב"ם (פ"ב מהלכות שבת ה"ג): "הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".

זוהי סגולת התורה שניתנה לעם סגולה, ועל כך אומר דוד המלך ע"ה בתהילים: "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום…"

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *