לתרומות לחץ כאן

חזקת כהונה עפ"י מצבה – המשך

תשובה זו נכתבה על המאמר "חזקת כהונה עפ"י מצבה" לעיון לחץ כאן

בס"ד

בעזהשי"ת, ברביעי בשבת ששה ועשרים יום בשבט התשס"ז

לכבוד ידידי הנכבד ונעלה הרה"ג צבי רייזמן שליט"א

מחבר ספרי רץ כצבי ג"ח, לוס אנג'לס ארה"ב.

החיים והשלום וכט"ס.

ראשית אשוב לברכך על קבלת פרס עיריית ירושלים על ספריך, שאני רואה בזה "תופעה מבורכת" הראויה לשמש דוגמא לרבים העוסקים במו"מ לפרנסתם בכבוד, ולא מניחים ידם מעמלה של תורה, וכב' הראה בזה את כוחו ורוב עמלו להמשיך ללון באהלה של תורה בעיון וביגיעה. ירבו כמותך בישראל.

ובאשר לשאלה שבמכתבו אלי בבחור שעלה מרוסיה, וראה במצבת קבורת אבי סבו חקוק בזה"ל: פ"נ ר' שלמה ב"ר יוסף הכהן ז"ל. אם יש לחוש לו לכהונה ואסור בפסולה לכהונה. והזכיר שבהיות כב' בביתי בעיה"ק ירושלים ת"ו, העלה שאלה זו ואמרתי שצריכים לחקור ולדרוש בשרשי משפחתו. ועתה כב' תמה עלי מה מקום יש לחשוש לכהונה, והרי אין כאן לא חזקת כהונה ולא עדות. והבחור עצמו לא נהג מנהגי כהונה מעולם, ומצבה זו אפילו נחשוב אותה כעדות בכתב, הרי אין שום עד שחתום עליה, וכתב שהוא מלשונו של הגרמ"פ זצ"ל שהוא באגרו"מ (אהע"ז ח"ד סימן מ"א), וגם אם נאמר שאין צריך חתימה, שהרי בעדות ע"א כולם כשרים, מ"מ הרי כאשר ע"א מעיד על אביו שהוא כהן, אינו נאמן להעלותו לכהונה, כמפורש בשו"ע אה"ע (סימן ג' ס"ו) וז"ל: מי שבא ואמר כהן אני, ועד אחד מעיד על אביו שהוא כהן, אין מעלין אותו לכהונה על פיו, שמא חלל הוא. עד שיעיד שזה כהן הוא וכו', עכ"ל.

ותחילה יש להעיר דהחלקת מחוקק שם (אות ט) כתב שזה דעת הרמב"ם ז"ל, ואינו מוסכם משאר הפוסקים, ובפרט בזמן הזה שכל המשפחות בחזקת כשרות הם, למה נחוש לחלל, עכ"ל. ואולם נכון הדבר שהבית שמואל (ס"ק יא) מפרש דין זה, שהביא מקורו מהרב המגיד (בהא"ב פ"כ הט"ו) דאין עד אחד נאמן אלא כשמעיד עליו שהוא כהן ולא שמעיד על אביו, דאין לנו אלא מה שאמרו חז"ל, ובכתובות (כ"ד ע"א) דיברו במעיד עליו שהוא כהן, ומשמע מעיד על אביו אינו נאמן. וכתב הב"ש דלמה שכתב לעיל לחלק בין היכא שמשפחתו ידועה ובין אין משפחתו ידועה, יש ליתן טעם לדין זה, דכשאביו מוחזק שהוא כהן, או מעידים עליו ב' עדים, בזה אין חוששין שמא חלל הוא, אבל אם אינו מוחזק לכהן, ויש רק ע"א חיישינן שמא חלל הוא. ע"כ.

ועדיין צריכים הבנה דלמה בלא הוחזק ורק אחד מעיד שאביו כהן. חיישינן לחללות. בשלמא אם  היה תולה בנאמנות גופה, אם מאמינים שהאב כהן או לא, והיה אומר דע"א אינו נאמן, ובעינן ב' עדים או חזקה. זה ניתן להבין דיש חילוק בין ע"א לב' עדים לענין נאמנות, אבל בחששא דשמא נתחלל, איך תולה את זה בחילוק שבין ע"א לשני עדים. ובפרט דנראה מדבריו של הב"ש דע"א אכן נאמן שאביו של זה כהן הוא, אלא דכיון שרק ע"א העיד על כך, חיישינן על הבן שמא הוא חלל, וזה קשה להבין, דאם יש מקום לחששא זו, גם אם יעידו שני עדים שהאב כהן, איך זה מסלק את החשש דשמא הבן הזה חלל. וגם לא מובן דלמה נחוש לחללות בלא שום ריעותא. ועוד, אם בזה תחוש אז בכל כהן נחוש על הבנים שמא נתחללו, וזאת לא ראינו ולא שמענו מעולם. ומצאנו בגמרא (שם כ"ו ע"א) דנסתפקו ביצא קול שהוא בן גרושה או בן חלוצה דבזה חוששין לו ומורידין אותו מן הכהונה, וכמ"ש בשו"ע שם סעיף ז'. אבל בלי קול ודברים, מהיכי תיתי שנמצא חששות לפסול את הכשרים.

וראיתי בחכמת שלמה על גליון השו"ע שם, שכתב שהרב המגיד נדחק בטעם החילוק בין אחד לשנים, והוא ז"ל כתב טעם על פי מה שכתב בספרו מזבח אבנים, על אה"ע מהדורא ד' וכו', דבמקום שצריך בדיקה, צריך לבדוק הרבה גם לחשש ממזר, והוכיח לזה מהכסף משנה בהל' בכורים. והכי נמי כיון שעד אחד אינו נאמן אלא לתרומה דרבנן ולא לדאורייתא וכ"ש ליוחסין, כמפורש לעיל (סימן ב' ס"ב), וע"כ אם ע"א מעיד שאביו כהן, אנו צריכים עדיין לחשוש לתרומה דאורייתא וליוחסין וצריך בדיקה לזה, לכן חיישינן נמי שמא אביו נשא חללה, אבל כשיש שני עדים שאביו כהן שבזה אין עוד לחשוש והוא כהן לכל דבר, לכן גם לא חוששין לשמא בנו חלל, וזה ברור ונכון לפענ"ד ודו"ק היטב. עכ"ד. אלא דקשה לי עדיין בדבריו, דלפי טעם זה למה כשמעידים עליו שהוא כהן, אפילו עד אחד מהני, והא ע"א אינו מעלהו אלא לתרומה דרבנן, אבל לתרומה דאורייתא וליוחסין צריך עדיין בדיקה, ואם כן יש לחשוש שמא חלל הוא, וי"ל דכיון דזה מפורש בש"ס שע"א מעלהו לתרומה דרבנן ולנשיאות כפים וכו', תו לא חיישינן, דמפורש הוא בש"ס, וכפי שדקדק הרב המגיד ז"ל, ועוד דאחר שמעיד עליו עצמו, תו אין לחשוש שהרי ע"ז עצמו מעיד,  משא"כ בעדות על אביו שהוא כהן, עדיין יש לחוש שמא נשא פסולה לכהן והבן חלל, וחששא זו אינה סותרת לעדות העד, שהרי אפשר שהאב כהן גמור, והבן חלל, אבל כשע"א מעיד על זה שהוא עצמו כהן יש בכלל זה שאינו חלל, שאם לא כן אינו כהן.

ועכ"פ אין מכל זה ראיה לנ"ד, דשם מיירי לענין להעלותו לכהונה, וכמבואר בלשון הרמב"ם והשו"ע, מי שבא ואמר כהן אני, וע"א מעיד באביו שהוא כהן, אין מעלין אותו לכהונה על פיו, שחוששין שמא חלל, אבל בנידון זה אין אנו דנים אם להעלותו לכהונה אם לאו, אלא אם להוציאו לגמרי מכלל כהונה, ולהתירו בגרושה וחללה, לזה אין לנו לימוד משם, דשם אמרו להחמיר עליו וחששו חששא זו, אבל להקל אין לנו משם ראיה.

תדע, דעל פי עצמו אין מעלין אותו אפילו לתרומה דרבנן, כמבואר בריש סימן ג' בדברי השו"ע, ומרן ז"ל כתב בסעיף א' דאפילו לקרוא בתורה ראשון אינו נאמן על פי עצמו וכ"ש שלא ישא כפיו וכו', ועם כל זה כתב שם וז"ל, אבל אוסר עצמו בגרושה וזונה וחללה, ואינו מטמא למתים, ואם נשא או נטמא לוקה, והנבעלת לו ספק חללה, הרי שיש חילוק גדול וברור בין להעלותו לכהונה, ובין להתירו בפסולי כהונה. ואין לנו לומר דנתיר לזה לישא פסולה לכהונה מפני שהעדות היא על אביו, ויש לחשוש שהוא חלל, דלא חששו לזה אלא להחמיר עליו שלא להעלותו לתרומה וליוחסין, ולא להקל עליו לישא פסולות וליטמא למתים.

וא"כ מה שכתב כב' ע"ז: "ובנידון דידן הרי העדות היא על אב סבו שהוא כהן, ואין חוששין לנכד כפי שמפורש בשו"ע", ע"כ. אין הנדון דומה לראיה וכנ"ל.

אלא שכב' הביא דברי גדול באגרות משה הנ"ל, שכתב וז"ל: ובפרט שליכא ראיה ברורה שהוא כהן שמה שנכתב על המצבה אינה ראיה ברורה, דהא ליכא שום חותם על זה, ואם ידוע שהמצבה עשה בנו (מדבר במצבה של הסבא, ובנו הוא אביו של הבחור המדובר בו) מדוע אינו יודע בן זה מאביו שהיה כהן או מקרוב אחר שעשה המצבה, אבל זה אולי יש לברר יותר. ולכן אני מסכים לדעתך שיש להתירה לכהן שמשודכת לו", עכ"ל. ובמחכ"ת אין משם ראיה, דשם מדבר בבחורה שנתייחדה עם גוי ויודעים את זה רק מפיה, והיא אומרת בוודאות שלא נבעלה לו, והאריך בזה והעלה שאין לחוש לה. והוסיף וכתב ובפרט שליכא ראיה ברורה שהוא כהן וכו' כהנ"ל, ובאמת גם הרב ז"ל לא אמר אלא שאינה ראיה גמורה דעדיין יש קצת ספק, וע"כ ראוי לסמוך על מה שכתב קודם שהיא נאמנת וכשרה לכהונה, שזה עיקר היתרו בנדון ההוא, וזה ברור לכל מי שיעיין בדבריו ז"ל, רק לרווחא דמילתא הוסיף וכתב דגם הוא אינו ברור לנו לגמרי שהוא כהן גמור דהמצבה אינה ראיה ברורה. אבל פשיטא שיודה הגרמ"פ בנידוננו שבאים להתירו בפסולה לגמרי כגון גרושה או גיורת או חללה, בודאי דיש לחוש לכתוב על מצבת אבי סבו שהוא כהן, והגרמ"פ ז"ל כתב רק שאינה ראיה ברורה וחזי לאצטרופי לעיקר ההיתר שלו שם, שהיא עדיין כשרה לכהונה, וגם כתב שם וז"ל: אבל זה אולי יש לברר יותר. כלומר ע"ז לבד שיש מה לומר על ענין המצבה צריך לברר יותר, אך להתירה הוא מסכים כי כבר העלה באורך שהיא כשרה לכהונה. אבל בנדון דידן, שרוצים להתירו בפסולה, זה ודאי דאין ממשות בטענות אלו להצילנו מן הספק ולהתירו לכתחילה עם פסולה.

ועוד יש חילוק אחר, דבנדון הגרמ"פ ז"ל איירי במקרה רגיל שהסב והאב והבן עדיין הם במצב רגיל שאחד אומר לשני דור לדור מוסרים דבר המסורת, ובזה הוא טען שאם הבן עשה המצבה, מדוע בן זה אינו יודע כן מאביו, ור"ל דמזה מוכח קצת שלא הבן עשה, וא"כ אפשר שבטעות חקקו על מצבת הסבא שהוא כהן, ולזה אמר דאינה ראיה ברורה דליכא שום חותם על המצבה, והבן לא יודע מזה, וזה שהוא לא יודע כלל מכהונה של סבו ושל אביו, זה מעורר שאלה חזקה אם הוא כהן, והוי כספק וחזי לאצטרופי להיתר הקודם, שהיא כשרה לכהן.

אבל בנדון דידן, שמדובר בילידי רוסיה, שעקרו מהם כל יסודות התורה זה למעלה משמונים שנה רח"ל, וראיתי במכתבי החפץ חיים, באחד מהם נדמה לי משנת תרפ"ז, ובו קורא לאסיפת כל רבני אירופה לדון במצב אחינו בני ישראל שברוסיה שעקרו מהם כל עיקרי הדת, ועינינו הרואות עד היכן הגיעו והתרחקו באונס ובמלחמת חרמה נגד הדת, עד שאפילו ברית מילה נעקרה מהם רח"ל, וכל כהאי גוונא בודאי אי אפשר לומר איך הנין הזה אינו יודע מהעובדה שסב אביו הוא כהן, שכמעט שאין כיום בין העולים משם שיודע מהמושג כהן או לוי כלל, ואילו המצבה ההיא נכתבה לפני שנים רבות מאד, שעדיין היו יודעים וע"כ גם מציינים, ואיך נוכל להתעלם ולומר אינו כלום, וידוע ומפורסם שלפני שכותבים על המצבה, מבררים הנוסח והיחוס ומתייעצים בדרך כלל עם רב בעניינים אלו, וגם הממונים בחברא קדישא מתעניינים בכל אלו, וברוב הקהילות היו רושמים כל זה בפנקסיהם, והיה אפשר ללמוד מהפנקס של הח"ק על יחוסים, אלא שכאן בא משבר והתחילה מלחמה וגזירות של עקירת הדת והתורה בכוח גדול וביד חזקה וזדונית, והיא שגרמה לניתוק מוחלט בין הדורות הקודמים לחדשים ואחר כמה דורות כמו בנדון זה לא נשאר שום קשר כלל ועיקר ואפילו הדק ביותר, ובודאי לא שייך לומר בזה מש"כ הגרמ"פ ז"ל שם, איך הבן לא ידע מאביו, דכבר נשכח מהם כל המסורת כולה וכל עניני התורה, ובפרט שלא נוכל לדחות מה שכתבו באותם זמנים ולהקל לגמרי לשאת פסולה לכהונה ח"ו.

ומה שהביא מהמבי"ט ח"א (סימן רי"ט) שאם אינו יודע אם כהן הוא, גם אם יש עד אחד, אין צריך להחמיר, וז"ל המבי"ט: נראה הא דתנן בפ"ב דכתובות דע"א נאמן להעלות לכהונה אפילו היו גומלין, היינו כשהוא עצמו אומר שהוא כהן, דהא משוי אנפשיה איסור חומר כהונה, אבל אם הוא עצמו אינו יודע שהוא כהן, לא יהא חייב לנהוג שום חומרא על פיו, לא מבעיא כשהוא מכחיש, אלא אפילו אומר איני יודע, כדמוכח פ' הניזקין, ואין ע"א נאמן לאביי כשהוא בידו לטמא, ולרבא כשהיה בידו מתחילה, הא לאו הכי אינו נאמן, בהא דאמרינן פ' האומר בקידושין דנאמן אפילו לא היה בידו תחילה היינו בשותק דכהודאה דמיא, אבל מכחיש או אומר איני יודע, לא. כמו שכתב הרא"ש בשם ר"ת ז"ל וה"נ השתיקה הוא כאומר איני יודע אם אני כהן אם לאו. ומה שהיה נוהג חומרא לא שיהיה מודה, אלא חומרא משום ספק בעלמא לא הודאה, דהא דאמרינן שתיקה כהודאה, הוא כשאמרו לו נטמאו טהרותיך בפניך, או ידעת דומיא דאכלת חלה, בשתיקה כה"ג הוי הודאה, אבל בענין אחר לא, דהא דשתיק משום דלא ידע, וכמ"ש התוס' פרק האומר, והרא"ש פרק הניזקין, וביו"ד (סימן קכ"ז) עכ"ל. וע"ש שהאריך בזה.

וכב' כתב שגם בנדון זה שנראה מבני המשפחה שאינם יודעים דבר בענייני יהדות, וגם אינם יודעים מה זה כהן, וגם בתו של הסב שנשאלה על מה שכתוב במצבה "הכהן", ולא ידעה מה זה, ואיך אפשר לסמוך על עדות של כותב המצבה, שסביר להניח שהוא עצמו לא ידע מה היא כהונה, ועל כך נאמרו דבריו של ר' משה (אגרו"מ אהע"ז ח"ד ל"ט) שכיון שיש חשש שבא מאנשים רשעים שאינם נאמנים כלל אין לאוסרם, כל זמן שאין לנו ידיעה מאיש כשר, עכ"ל הרב השואל.

והנה אין שום ראיה מהמבי"ט לנ"ד, דהמבי"ט מיירי באיש כשר שיודע היטב מה היא כהונה ומה זה כהן. וכשהעיד ע"א שהוא כהן עמד והכחישו או שאמר שאינו יודע היחוס שלו, בזה חידש המבי"ט שאין בכוח עדות של ע"א לאסור עליו איסור כהונה ולהטיל עליו החומרות של הכהונה, ואפשר לפרש בכוונתו ז"ל דפני עד א' בהכחשה שאינו כלום, ואע"פ שכתב דלא מבעיא מכחישו אלא אפילו אומר איני יודע נמי. היינו שזה עצמו חשיב הכחשה שהרי כל אדם שמבין ביהדות וביחוסי עמנו, הוא יודע אם כהן לוי או ישראל, וזה שאומר איני יודע, כלומר שידוע לו שהוא לא כהן, שמעולם לא שמע לא מאביו ולא מבני משפחתו שהם כהנים, והויא הכחשה גמורה לעדותו של העד, אלא שלא הכחישו להדיא, באולי חשש לדבריו ע"ד חומרא בעלמא, ומניח הענין באיני יודע עד שיברר הענין היטב. וכן מבואר שם בהמשך דברי המבי"ט ז"ל שכתב וז"ל, ומה שהיה נוהג חומרא לא שיהיה מודה, אלא חומרא משום ספק בעלמא וכו'. עוד כתב להלן, שהרי יכול לחזור בו מהשתיקה ולהכחיש אם אמר מה ששתקתי שהייתי מחשב לדעת אם הוא אמת וכו'. ואם כן בן ראובן היה יכול לחזור בו ממה שהיה מחמיר על עצמו, אם היה לו איזה טעם להכחיש למי שאומר שהיה אביו ממשפחה שכינוי שלהם היה ככינויו והיו כהנים, דחומרא כזו שהוא על ספק בעלמא, דהוי כדבר שאינו יודע בו שמותר וטועה בו באיסור, דנשאל ומתירין לו וכו'. הרי שגם האיני יודע שלו הוא רק חששא בעלמא, וע"כ יכול לחזור בו ולהכחיש העד, וגם אם לא יחזור העד הזה מוכחש מעצם הדבר שהעד לא יודע, דאם היה כהן היה יודע הדבר בלי ספק.

אבל בנ"ד אינו יודע ואינו יכול לדעת, וגם כהנים ולויים גמורים אינם יודעים, שלא רק ידיעת משפחתם ומוצאם אינם יודעים, אלא כל המושג של כהונה ולויה נעקר מהם לגמרי זה כמה דורות, ואפילו כשמנסים להסביר להם לא נקלט אצלם, מרוב הריחוק והניתוק ברוב השנים, ויש שגם בא"י שגדלו והתחנכו במקומות רחוקים, שהגיעו למרחק עצום כל כך עד שלא יודעים ולא מבינים, ומעשה היה ששאלתי איש אחד בשעה שהייתי מברר שמו לגט, אם אביו כהן או לוי, והשיב: לא, אבא שלי נגר וזהו העסק בקיבוץ. וק"ו בן בנו של ק"ו באלה שבאו מרוסיה. ואשר ע"כ אין חוסר ידיעתו של זה מהווה הכחשה למה שכתוב על המצבה. והכתב שעל המצבה הוא מזמן רב, שאז היו עדיין יהודים כשרים, ורבים ידעו עדיין את מושגי היהדות, ובוודאי דהוי עדות, ולענ"ד הוא עדיף מסתם ע"א, והוי כחזקה.

ועוד, דהמבי"ט ז"ל מדבר באותה תשובה באופן שגם לפי דברי העד אינה אמירה ברורה, רק אמר שהוא ממשפחה שיש לה כינוי כמו הכינוי שלהם והם כהנים, וע"כ גם הוא כהן, וזה עצמו אינו דבר ברור כלל, אבל כאן שכתוב פב"פ הכהן, והוא בן אחר בן ממנו, המורם מהם כיוצא בהם.

ועיין עוד שם במבי"ט שכתב בזה"ל, וכפי הנראה אפילו עדות ע"א ליכא הכא, אלא שנאמר לו אמירה בעלמא שלא בפני ב"ד, ולית בה מששא כלל, דהוי כקול בעלמא דלא איתחזק בבי דינא דלאו כלום הוא, והוי נמי כקול שיש לו אמתלא דאין חוששין לו, והאמתלא היא דמשום שהיתה משפחה אחרת שיש חוששין לו, והאמתלא היא דמשום שהיתה משפחה אחרת שיש להם אותו כינוי והם כהנים, יצא קול זה ואפי' אם היה קול זה מתחזק בבי דינא (הרי יש לו אמתלא) עכ"ל. והרי מפורש שהוא ז"ל מדבר באופן שאין עדות ממש ואפי' לא של עד אחד. וי"ל דרק בכה"ג הוא דאמר המבי"ט ז"ל דאפילו לא הכחישו ממש אמר איני יודע, אינו חייב לחוש לעד הזה, אבל כאן מה שכתוב במצבה הוא ברור, ואיך נדחה לזה בלא בירור, רק משום שהוא לא יודע ולא מכיר בכלל את המושג של כהן לוי וישראל.

ועי"ש במבי"ט שהוסיף עוד לומר דמה שאמר לו הרב שינהג חומרי כהנים, לא אמר לו מצד הדין, אלא דרך חומרא בעלמא, ועי"ש. וכאמור שמכל זה רואים דאין בזה עדות גמורה. וע"כ אמר שלא חייב לחוש לדבריהם אם הוא מכחיש, או רק שאומר שאינו יודע.

ועוד שכבר ביארתי "דאיני יודע" של נידוננו שונה, דאין באיני יודע שלו שום סתירה למה שחקוק על המצבה של אב סבו, דגם כהנים ממש שעדיין יש להם שם משפחה מובהק של כהנים וכיוצ"ב אינם יודעים מאומה, וכולם שכחו את כל הענין של כהנים וכו', ואין שום ראיה מהמבי"ט ז"ל.

ולעצם הטענה שהמצבה אינה עדות, ואין איש חתום עליה לפי עניות דעתי עדיפא מעד אחד, שכן ידוע ומפורסם שמדקדקים במה שכותבים במצבה, ומתייעצים, וגם החברא קדישא מסייעת בזה, וכמעט לא מצאנו טעויות במצבות, שכן בבירורים שעשינו בבתי הדין, בין לענין בירור שמות לכתיבת גט, ובין לעניני יוחסין היינו מבררים מה חקוק במצבה, ומעולם לא מצאנו טעות, וכל עוד שלא התברר בדבר שאין הרישום שם נכון, אנו הולכים אחריו. ואם כן הרי יש כאן בירור שהמשפחה הזאת היו מוחזקים לכהנים באותו הזמן, שעדיין ידעו מענין היחוס אם כהן ואם לוי או ישראלי ואיך נדחה בירור גדול זה בלא חקירה ודרישה, שהרי זה ברור שלא כתבו את זה בכדי, ובענין מיתה וקבורה העולם מתייחס ברצינות, ובודאי שכמו שכתבו כן הוא, עד שיודע אחרת.

ואמנם נכון הדבר שיש אפשרות שאפילו אם אב סבו הוא כהן ודאי בלא ספק, עדיין יש מקום לומר שאולי הבן הזה התחלל, שאולי אמו או אם אמו, לא היתה כשרה לכהונה, ויש סיבות רבות שיכולים לחללו מן הכהונה. ואין הכי נמי, שצריך לחקור ולדרוש בשרשי המשפחה. וכמו שאמרתי אז לכבודו בע"פ שיש לחוש ולברר אם באמת כהנים הם, ואפשר ע"י עדים או ע"י קרובים וכיוצ"ב, וכן לברר היטב באמהות. עכ"פ בודאי שיש לחשוש לכיתוב שעל המצבה ולברר הדק היטב היטב.

ומול סוף הביא לדברי שבט הלוי ח"י (סימן רכ"ה) וז"ל: אבל כשגם בעצמו אינו יודע כלום, ומעולם לא נהג כהונה לא הוא ולא אביו, ורק ראו על המצבה ישנה שהם משפחת כהנים, אין כאן חזקה ואין כאן עדות, א"כ פשיטא שאין צריך להתחשב בזה. מעתה נפשי בשאלתי לברר מעת מעכ"ת על מה ביסס את דבריו, דיש לחשוש לחזקת כהונה. עכ"ל.

ועיינתי בתשובת הגאון בעל שבט הלוי שם, ובתחילה כתב, דמי שאינו יודע כלום ולא נהג כהונה מעולם אפילו יעיד אחד על אביו וכו' והם ממש כדברי המבי"ט ז"ל הנ"ל, ע"ש. ושוב כתב הלשון שהזכיר כב' דהמצבה אין בה לא חזקה ולא עדות, וציין להמבי"ט הנזכר. ולכאורה אין דבריו מובנים בנקודה זו, דאיך אפשר לומר שמה שכתוב במצבה אינו עדות ולא חזקה, וכי בכדי חנטי חנטיא ובכדי ספדי ספדיא, ובכדי כתב כתביא על מצבת אבן בשעת מותו שהוא כהן. אלא שהוא מדבר על אדם שלא נהג כהונה לא הוא ולא אביו מעולם, ומדבר במשפחה שהם בעלי תשובה, כמ"ש בתחילת התשובה, יעו"ש, אשר בזה שפיר מסתמך ע"ד המבי"ט ז"ל, דזה מהווה סתירה לדברי העד אחד שמעיד עליו שהוא כהן, וכמו שפירשתי לעיל בדברי המבי"ט ז"ל, שכתב שאפילו שיש ע"א אם הוא מכחישו או אומר איני יודע אין לו לחוש לעד, וה"נ בשלא נהג מנהגי כהונה לא הוא ולא אביו, והם יודעים מה זה כהונה, זה בודאי מהווה הכחשה לדברי העד, וע"כ גם מכחיש לכתוב על המצבה. משא"כ בנ"ד שמדובר בזה שאינו יודע מענין כהונה כלל, ואין ממנו שום לימוד להתיר את החקוק על המצבה. מיהו נראה קצת מדבריו דגם אלה לא ידעו כלום, ועכ"ז אומר שם שאין להם לחוש למצבה.

ואפשר שהוא דיבר באופן שהכתוב על המצבה לא היה חד משמעי שהוא כהן, ויש מקום עדיין להסתפק, וכנראה מלשונו שם שכתב, בזה"ל: כך ראו על המצבה ישנה שזה משפחת כהנים, עכ"ל. ולא דמי לנ"ד שמפורש שהוא כהן, וכנ"ל.

עוד נראה שכתב את זה לסניף, שהרי תיכף אחרי זה כתב וז"ל, ועתה לעצם הכהונה של אנשים כאלה, גם אם זה נכון שבאו ממשפחה של כהנים, כבר כתבתי בשו"ת שבט הלוי ח"ג (סי' ק"ס) בענין מחלוקת הקדמונים ביוחסי כהונה בזמן הזה וכו', והבאתי שם דברי מהרש"ל ז"ל דקרוב לוודאי שנתבלבלו זרע כהנים אם לא כולם רובם ודאי נתבלבלו, ואם לא רוב קרוב למחצה נתבלבלו, ובתשובת בית אפרים (או"ח סימן ו') חיזק את דברי מהרש"ל אלו. רק רצה לחלק בין יושבי חו"ל ובין יושבי א"י, שכהני א"י עכ"פ הוו כהני חזקה, וכתב הגאון נר"ו דבמציאות דורנו רוב רובם של הכהנים שבא"י באו מחו"ל, וכוס התרעלה שעבר על הגלויות שזה גרם לבלבול, ה"נ בכהני א"י, אך אין זו סיבה להקל בכהני זמן הזה ח"ו, ומה שהוחזק הוחזק. אבל אלו שגדלו בלי תורה ופרקו כל עול, והרימו ראש להתיר עריות ואיסור א"א רח"ל וכו', פשיטא דזה עדיף הרבה מהמבואר בסוטה (כז, א) ובאהע"ז (סי' ד' סט"ו) בפרוצה ביותר שחוששין לבניהם שהם חללים, ואין בזה להחמיר, דמלבד דברי מהרש"ל הנה נוסף הריחוק מן הדת לגמרי, עד שכמעט אין ספק שבודאי נתחללו, והדברים נוטים שא"צ להתרחק מהגרושה הזאת. עכ"ד.

והנה עיקר ההיתר בנוי על אותם כהנים שיש בהם יותר מספק ספיקא להקל, וצירף לזה שאין עדות ברורה, והוא אינו יודע כלל, ורק במצבה רק ראו שזה משפחת כהנים, בזה הוא דנוטה להקל, בהצטרף כל הנ"ל. אבל בנ"ד שמפורש בכיתוב שעל מצבת אב סבו שהוא כהן, וזה שאומר אינו יודע אין מזה שום הכחשה למה שכתוב על המצבה, שכבר ביארתי דמה שלא נהג בכהונה כלל לא הוא ולא אביו, אינו משום שחשבו שהם לא כהנים, ואשר בזה מדבר המבי"ט, אלא שלא נהגו כהונה מאותה סיבה שלא נהגו שבת וסוכה ושופר וכו', שעקרו מהם עניני היהדות מן השורש. ונשארה העדות הדוממת של המצבה בלא שום הכחשה, כלל ועיקר. ואיך לא נחוש לה, ונצריך בירור יסודי בשרשי המשפחה אם כהנים הם אם לא.

ואין הכי נמי שאם נמצא איזה ידיעה לברר יחוסם ויהיה הדבר בספק, נוכל לצרף את מ"ש בשבט הלוי הנ"ל. וכבר צירפתי דעות אלו ועוד רבים בפסקים אחרים, והם נדפסו בשו"ת שמע שלמה לחלקיהם.

זה הנראה לעניות דעתי, ולרוב העניינים המתקבצים ובאים בערבי פסחים, אסתפק לע"ע בזה, ועוד חזון למועד ואעיין בגדולי האחרונים, ואעטרם עטרה לראשי בע"ה.

בבה"ת ופסח כשר ושמח

ע"ה ש.מ. עמאר

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל