מהי כוונת הגמרא והפוסקים שמומר דינו כגוי

הרב מאיר יצחק וינד
י"ג שבט ה'תשע"ב

שלו’

בעירובין (סט. סט:) לומדים על דיני מחלל שבת בפרהסי’ שנידון כנכרי ואינו מבטל וכו’

ראיתי שפוסקים שיהי’ דינו כנכרי לעניינים שונים ואפשר להלוות לו בריבית

השאלה שלי כיצד יתכן לומר כך שהרי עדיין נידון בשמיים כיהודי וודאי ויענש על עבירות שיעשה (וכן לדוגמא אשה שהתפקרה עדיין בנה יהודי)
יוצא אם כך שכיוון שהלוואה בריבית יש לה איסור משני הצדדים הרי שאם הוא יענש על כך אני אעבור על “לפני עור”, ואיך אפשר להתיר זאת?

תודה

תשובה

יהודי גם אם הוא חוטא וודאי שהוא נחשב יהודי, והוא חייב לקיים את כל מצוות התורה, והוא יענש על כל עבירה שהוא עובר, ועל כל מצווה שאינו מקיים.

ומה שאתה שואל שמצינו בתורה כמה הלכות שבהם אנו מחשיבים ישראל מומר כגוי, אין הכוונה שאינו נחשב כיהודי, אלא שלגבי דינים מסויימים דינו כנכרי.

ואחת מהדוגמאות הם כפי שציינת שמותר להלוות להם בריבית, ואין הטעם משום שהם אינם כיהודים, אלא כפי שמבואר בפוסקים שמכיון שאין אנחנו חייבים להחיותו, אין איסור להלוות לו בריבית, (כלומר איסור לקיחת ריבית הוא רק מאדם שאנחנו מצווים להחיותו), ובמקרה שמותר למלווה להלוות בריבית מותר גם ללווה לקחת את ההלוואה בריבית, ונמצא שהמלווה למומר אינו מכשילו, לפי שאין המומר עובר על איסור ריבית.

ומה שאתה מציין את הסוגיא במסכת עירובין שמומר דינו כגוי, זהו לענין דיני עירוב חצרות, שהדין הוא שאם גוי גר עם יהודי בחצר, אי אפשר לערב את החצר, אלא אם כן הוא שוכר מהגוי את רשותו, וזהו משום שחכמינו זכרונם לברכה רצו שלא נגור בשכנות עם גויים, כדי שלא נלמד ממעשיהם, ולכן תיקנו שלא יועיל עירוב בחצר שיש בו גוי, כדי שעל ידי זה נתרחק מהם ולא נלמד ממעשיהם, וכמו כן חכמים רצו שלא נלמד ממעשיהם הרעים של המומרים, ולא רצו שנגור עימם בשכנות, ולכן תיקנו שלא  יועיל עירוב גם במקום שגר ישראל מומר, משום שלענין זה מומר חשוב כגוי. (ועיין בשער הציון סימן שפ”ה, ומה שהשיג עליו החזו”א).

מקורות

לענין ההיתר להלוות לישראל מומר עיין תוס’ ע”ז [כו] ועיין בטור יו”ד סימן קנ”ט ובשו”ע ונו”כ שם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *