פורים שחל בערב שבת

ז' שבט ה'תשע"ב

בשנת תשע”ב חל פורים דפרזים ביום חמישי ואילו פורים דמוקפין חל ביום ששי. יהודי הגר בירושלים ביקש להזמין את הוריו הגרים בפתח תקוה שיסעדו עימו את סעודת הפורים שערך, אלא שהתעוררה לו השאלה האם יהא מותר להם לסעוד עימו, או שמא כיון שאינם מחויבים במצוות היום אסור להם לאכול סעודה כה גדולה ביום ששי.

שורש השאלה נובע ממה שפסק השו”ע בסימן רמ”ט סעיף ב’ שאין לקבוע בערב שבת סעודה שאינה רגילה בימות החול. תחילה, עלינו לבאר מה ההיתר לבני הכרכין המוקפין עצמם לערוך סעודה בער”ש. נעמוד על מקורות דין זה והאופנים שבהם התירו לקבוע סעודה בער”ש.

מקור איסור קביעת סעודה גדולה בער”ש

בתחילת פרק ערבי פסחים (דף צ”ט:) נחלקו ר’ יהודה ור’ יוסי האם מותר לאכול בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ומעלה. ומסקנת הסוגיה (דף ק’.) דהלכה כר’ יוסי שמותר ((כך פירשו רוב הראשונים (ר”ן שם י”ט. פירש כך בדעת הרי”ף, וכ”כ הרא”ש סי’ ב’ בשם רמב”ן), דלא כבה”ג שכתב שגם ר’ יוסי מודה שמט’ שעות ולמעלה אסור להתחיל.)) , (ומודה ר’ יוסי שבערב פסח אסור לאכול מחצי שעה סמוך למנחה ומעלה).

מאידך, בגיטין (ל”ח ע”ב) איתא “א”ר חייא בר אבא א”ר יוחנן שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעא סעודתא בערב שבת ושתיהן נעקרו”. ופירש רש”י שני פירושים להא דקבעו סעודה בערב שבת, ופירושו השני הוא שאסור לקבוע סעודה בערב שבת (דהיינו יום ששי) כל היום שלא יכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה.

לכאורה סוגיה זו סותרת למה שנלמד בפסחים שהלכה כר’ יוסי שמותר לאכול בערב שבת כל היום.

כדי ליישב את הסתירה, ביאר הטור (סי’ רמ”ט) וכ”כ המגיד משנה בדעת רמב”ם (פ”ל מהלכ’ שבת ה”ד) שאמנם, מותר לאכול בער”ש סעודה שרגיל לאוכלה בשאר ימות החול, כמבואר בפסחים דהלכה כר’ יוסי, ומה שמבואר בגיטין שנעקרה אותה משפחה, היינו משום שקבעו סעדוה שאינה רגילה אפילו בימות החול. וכך פסק הרמב”ם שאסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת כל היום והיינו סעודה שאינה רגילה. אבל מותר לאכול ולשתות כל היום ללא קביעת סעודה דהיינו כשאוכל כרגיל. עוד הוסיף הרמב”ם, שמ”מ “מכבוד השבת שימנע האדם מן המנחה ולמעלה לקבוע סעודה כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול”. וביאר המגיד משנה שהרמב”ם למד שגם ר’ יוסי שהתיר לאכול כל היום היינו ללא קביעות סעודה, אבל גם הוא מודה שלקבוע סעודה רגילה אסור מן המנחה למעלה.

נמצא לפ”ז שסעודה גדולה שאינה רגילה אסור לאכול בער”ש כל היום. ואילו לאכול ולשתות בלי קביעות סעודה מותר עד שתחשך. ומאכילת סעודה רגילה מצווה להימנע מן המנחה ולמעלה (דהיינו זמן מנחה קטנה מתשע שעות ולמעלה) וכ”פ השו”ע סי’ רמ”ט סעיף ב’.

הט”ז ישב את הסתירה באופן אחר, הסיבה שאותה משפחה נעקרה היתה שלא רק קבעו סעודה אלא גם משתה, והשכרות הוי זלזול בשבת לכן נעקרה. ואמנם עצם קביעת הסעודה בלא שכרות מותרת כל היום, אך מצוה להימנע מתשע שעות ולמעלה. וכך דייק את לשון הרמב”ם שכתב שאסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת.

טעמי האיסור

ג’ טעמים מצאנו בפוסקים לאסור קביעת סעודה שאינה רגילה בערב שבת:

א. השו”ע כתב שהאיסור הוא: “מפני כבוד השבת, שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול” כלומר שעיקר האיסור הוא בכך שנכנס לשבת כשאינו תאב לאכול סעודת שבת.

ב. המגן אברהם (ד) הביא מחידושי הרשב”א בגיטין בשם ר”ח “שמתוך טרדת הסעודה לא יתעסקו בצרכי שבת”.

ג. הביאור הלכה (ד”ה מפני) הביא את דברי הפרי מגדים הסובר שעיקר הטעם אינו משום תיאבון, אלא מפני שמזלזל בזה כבוד שבת, שעושה ערב שבת שווה בזה לימי השבת. ועפ”ז כתב שגם במקום שיש מי שיכין עבורו צרכי שבת ואין חשש שלא יבוא תאב, מ”מ יש לאסור מחמת הזלזול בכבוד שבת.

סעודת מצווה בערב שבת

פסק הרמ”א (סי’ רמ”ט ב’) שסעודה שזמנה בערב שבת, כגון ברית מילה או פדיון הבן מותר לקבוע בער”ש. ומקורו מסברת עצמו. ונראה שטעמו הוא דכל שסועד סעודת מצוה אין בזה זלזול בכבוד שבת כיון שאין זו סעודת הרשות גרידא. ופסק המשנ”ב (י”ב) דה”ה מילה ופדיון הבן שנדחו כיון שזמנם היום. והביאור הלכה (ד”ה או) הוסיף שה”ה סעודת סיום נחשבת סעודת מצוה המותרת בער”ש. ונראה שדוקא אם אכן סיים דבר שלם בערב שבת, אבל אם סיים יום אחר, ראוי שלא יקבע את הסעודה דוקא בערב שבת, כדרך שפסק המשנ”ב (ט) לעניין סעודת אירוסין ((המדובר הוא רק לעניין סעודת אירוסין (קידושין), אבל לערוך סעודה על קשרי שידוכין מה שמכונה בימינו אירוסין, כתב המשנ”ב שאין לקבוע בער”ש, דאין זה סעודת מצוה. מנם, מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה.)) , שאם אירס בערב שבת מותר לו לערוך הסעודה באותו יום ואם אירס ביום אחר אסור לדחות הסעודה ליום ששי, אולם בכל מקרה טוב ונכון לדחות הסעודה ליום אחר. ודבר זה מבואר ברמ”א שדוקא סעודה שזמנה בערב שבת מותר לערוך, אבל לא כל סעודת מצוה שנדחתה לערב שבת. ועיין בערוך השלחן דה”ה סעודת בר מצוה מותרת כיון שזמנה היום.

אולם, גם לגבי סעודות מצוה, שזמנן קבוע לער”ש, כתב המשנ”ב (י”ג) שלכתחילה מצוה להקדימן לשחרית משום כבוד השבת, וכמו שמבואר בסימן תרצ”ה סעיף ב’ לעניין סעודת פורים. אמנם, בדיעבד יכול לעשות הסעודה אפילו ממנחה ולמעלה. אולם יש להדגיש שאם עורך את הסעודה אחרי חצות, יש להתפלל מנחה לפני הסעודה.

סעודת פורים כשחל בערב שבת

שני אופנים מצאנו בפוסקים לקיום סעודת פורים בער”ש:

א. הרמ”א (סימן תרצ”ה סעיף ב’) כתב: “וכשחל פורים ביום ששי, יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת”. וביאר המשנ”ב (י): היינו קודם חצות היום לכתחילה. ובשעה”צ (י”א) ביאר שמקור דין זה להתחיל לפני חצות הוא ב”סדור עמודי שמים”. ונראה שטעמו שיש להדר להתחיל הסעודה מוקדם ככל האפשר ((מקור לכך שיש לחוש כבר מחצות, מצאנו בדעת הראב”ד (פ”ל משבת ה”ד) הסובר שאסור לקבוע סעודה שאינה רגילה כבר מחצות.)) .

והוסיף: “ועיין ביד אפרים מש”כ בשם מהרי”ל”. ושם כתב שמהרי”ל ביאר שיתחיל הסעודה לפני שעה עשירית (ולא חצות). ואכן בסימן רמ”ט פסק המשנ”ב (י”ג, וביאור הלכה ד”ה מותר) לעניין סעודת מצווה שלכתחילה יש להקדים הסעודה לשחרית משום כבוד השבת, ובדיעבד יכול לעשותה אפילו ממנחה ולמעלה.

ב. המגן אברהם (ט) הביא מהמרדכי ((בספר “רץ כצבי” פרק ל”ד מובא מכתב מהגרז”נ גולדברג שכתב שהג”ר אייזיק שר זצ”ל היה נוהג כך בפורים שחל בער”ש.)) וז”ל: “היה אוכל סעודת פורים בער”ש יתפלל ויפרוס מפה ויקדש ובמזון יאמר על הניסים”. ע”פ דברי המרדכי יש שנהגו להתחיל בסעודת פורים ולהמשיכה לסעודת שבת. והסדר הוא כך: מתפללים מנחה גדולה, מתחילים סעודת פורים, ובזמן הדלקת נרות מדליקים נרות, והגברים נשארים ליד השלחן ומתפללים קבלת שבת. אחר כך עושים קידוש ועדיף שמי שלא שתה יין יקדש ויברך בפה”ג, ואם כבר שתה יין יעשה הקידוש ללא ברכת בפה”ג. וממשיכים ואוכלים פת כביצה ומוסיפים מנה  מיוחדת לכבוד שבת ולאחר מכן מברכים ברכת המזון, ולאחר ברכת המזון מתפללים מעריב ((הסיבה שנהגו להתפלל מעריב לאחר הסעודה היא כדי שיוכלו להזכיר על הניסים בברכת המזון, דאם מתפלל מעריב כבר לא יכול להזכיר, כפי שכתב שם המשנ”ב (ט”ו) בשם של”ה ומהרי”ל, אולם לפי מה שפסק המשנ”ב שבכל מקרה בפורים שנמשכה הסעודה לשבת יזכיר “רצה” א”כ יכולים כבר להתפלל מעריב לאחר קבלת שבת.)) .

לגבי ההזכרה בברכת המזון, במרדכי כתב שמזכיר על הניסים, אולם המשנ”ב (סי’ תרצ”ה ס”ק ט”ו) פסק: “כשחל פורים בער”ש ומשכה סעודתו עד הלילה, חייב להזכיר של עכשיו דהיינו “רצה”, ואם כן איך יאמר “על הניסים” דהוי תרתי דסתרי, וכיון דאין הזכרת “על הניסים” חמור כ”כ, לכן יאמר רק של שבת.

שכרות בפורים שחל בערב שבת

הביאור הלכה (סי’ רמ”ט ד”ה מותר) הביא את דברי המג”א וכפי שביארו הפמ”ג, שאם סועד סעודת ברית מילה ביום ששי ויודע שמחמת זה לא יוכל לקיים כלל את סעודת ליל שבת משום שזו תהיה אכילה גסה, חל עליו דין “העוסק במצוה פטור מן המצוה” ולא יאכל סעודת ליל שבת אלא יאכל למחרת ג’ סעודות ביום, כפי שנפסק בסי’ רע”ד במי שלא סעד סעודת ליל שבת. והביאור הלכה פליג על כך כיון דסעודת ליל שבת היא חובה מצד הדין, מה שאין כן סעודת מילה ופדיון הבן שאינן אלא למצוה בעלמא אך לא חובה כלל, וא”כ אם משער שע”י אכילתו יתבטל לגמרי מסעודת לילה יש לו למנוע מזה.

אולם, נראה שגם הבה”ל יודה שסעודת פורים שחייבים בה מעיקר הדין כן תדחה סעודת ליל שבת באופן הנ”ל.

ברם, יש לציין שאם יודע שסעודת הפורים עצמה לא תפריע לו כלל לסעודת ליל שבת, אולם אם ישתכר לא יוכל לקיים את סעודת ליל שבת, אסור לו להשתכר. שכן פרט זה של שכרות בפורים ודאי שאינו מעיקר הדין, שהרי פסק כבר הרמ”א (תרצ”ה ס”ב) שישתה יותר מלימודו ודיו. וכבר הביא הבה”ל (שם) את דברי החיי אדם: “היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצוות, בנטילת ידיים וברכה וברכת המזון, או שלא יתפלל מנחה או מעריב, או שינהג קלות ראש, מוטב שלא ישתכר, וכל מעשיו יהיו לשם שמים” עכ”ל.

בן י”ד שמתארח בירושלים בערב שבת

לגבי השאלה בבן י”ד המתארח בירושלים ביום ששי, האם יוכל להשתתף עם בני משפחתו בסעודה. נראה שיש לדון כאן שתי סברות להתיר: א. כבר פסק הרמ”א (תרצ”ה ס”ב): “וחיב במשתה ושמחה קצת בשני ימים י”ד וט”ו.” א”כ גם באכילתו בט”ו מקיים מעט מצווה. (ואף שאין זה חיוב מעיקר הדין, אבל גם סעודת ברית מילה למד המשנ”ב שאין לה חיוב מעיקר הדין אלא מצוה בעלמא ואעפ”כ הותרה בער”ש כיון שאין בזה זלזול לכבוד השבת.

ב. עצם השתתפותו בסעודת הפורים של קרוביו יתכן שיש בזה מצוה משום פרסומי ניסא.

יתרה מזו, יש להוסיף שבאופן שיש בדבר כבוד ההורים ושמחתם הרי שמקיים בזה גם מצוות כיבוד הורים.

וכך הורו לי הגרש”ז אולמן שליט”א, הגר”מ שטרנבוך שליט”א. וכך שמעתי שהורה הגר”נ קופשיץ שליט”א והגרי”ט וייס שליט”א.

אמנם, גם בזה יש להדגיש שאם ידוע לו שאם ישתתף עמם בסעודה לא יוכל לסעוד סעודת ליל שבת עליו להימנע ביום ששי.

לסיכום:

א.      סעודה שאינה רגילה בימות החול, אסור לסעוד ביום ששי כל היום.

ב.      אכילה ושתיה גרידא מותר כל היום.

ג.       מצוה להימנע מלאכול סעודה רגילה, ביום ששי, מהשעה התשיעית ולמעלה.

ד.      סעודת מצוה שזמנה ביום ששי, כגון ברית מילה ופדיון הבן וה”ה סעודת פורים מותר לקבוע, אך לכתחילה יש להקדים לערוך אותה בשחרית לפני חצות, ובדיעבד מותר כל היום.

ה.      יש שנהגו לחבר את סעודת הפורים עם הסעודת שבת, שפורס מפה ומקדש, אלא שבכה”ג לא יוכל להזכיר בברכת המזון “על הניסים” אלא “רצה”.

ו.        אם יודע שאם יאכל סעודת מילה או פדיוה”ב לא יוכל לאכול סעודת ליל שבת, ימנע מהסעודה ביום ששי. אולם נראה שמסעודת פורים לא ימנע. ברם, אם השכרות תגרום לו להימנע מסעודת ליל שבת עליו להימנע מלהשתכר.

ז.        בן י”ד המתארח בירושלים ביום ששי, יכול להשתתף עם בני משפחתו בסעודה, בתנאי שיוכל לאכול אח”כ סעודת ליל שבת כראוי. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים