השתחויה על הרצפה, ושכיבה על הגב

רבני בית ההוראה
ב' שבט ה'תשע"ב

לכבוד הרב שלום יש לי שאלה, שמעתי מהרב שלי שאסור לשכב על הריצפה בגלל שזה איזה איסור שהיה מותר לעשות את זה רק בית מקדש שהיו שם משתטחים על הריצפה להשתחוות להשם יתברך, רציתי לדעת על הלכה הזאת עוד פרטים ומקורות, ונראה לי שהרב שלנו אמר שזה רק אם זה סוגי אבנים לא זוכר בדיוק, ורציתי לדעת אים זה דווקא שהפנים והגוף מול הקרקע, אבל אם זה הפוך אם שוכב אם הגב האם זה בסדר, או על הצד, או אם עושה שכיבות שמיכה או שמתכופף לרצפה או שמשתטח על ריצפה, אז אם יש עם זה בעיה הלכתית ואים בכלל איסור זה רק לגבי משטח מאבן או מסוג אבן כמו מדרכה ביטון וכדומה ותודה מראש!!!!

תשובה:

שלום רב,

אבאר לפניך פרטי הדינים בזה שאליך הרב התכוון.

כתוב בתורה (ויקרא כו א) ‘ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה’.

א. וכתבו הפוסקים שהאיסור תורה הינו כשמשתחוה פישוט ידים ורגלים על רצפת אבנים, וזה תרתי לריעותא.

ב. השתחויה על רצפת אבנים שלא בפישוט ידים ורגלים כגון קידה, או השתחויה בפישוט ידים ורגלים על רצפה שאינה מאבנים אסור מדרבנן, כיון שיש רק חדא לריעותא, או רצפת אבנים או השתחויה בפישוט ידים ורגלים.

ג. ואם אינו משתחוה בפישוט ידים ורגלים אלא קידה, וגם אינה רצפה של אבנים, הדבר מותר, מפני שיש תרתי למעליותא.

ד. וכן אף כשיש רק חדא למעליותא, אם שינה קצת מותר, כגון קידה על רצפת אבנים ונוטה על צידו, וכן פישוט ידים ורגלים על רצפה שלא מאבן ונטה על צידו.

ה. באדם חשוב שנמצא בציבור ורוצה להשתחות לבדו לא ביחד עם הציבור, מחמירים לאסור גם תרתי למעליותא, ומתירים רק כבסעיף ד.

ו. נמצאנו למדים ששכיבה רגילה על הצד אינו אסור כלל, ולשכב עם פניו כלפי מעלה דהיינו על הגב, אינו אסור מטעם האיסור של השתחויה על אבנים שהרי לא השתחוה, אלא אסור מטעם שמא יבוא לידי קישוי, [וי”א שאיסור זה שייך גם כששוכב עם פניו כלפי הקרקע דהיינו על בטנו, וכן ראוי להחמיר], ודבר זה אסור רק לגברים, ואפילו על המיטה, לעומת האיסור של השתחויה שנאמר בין לגברים בין לנשים, ודווקא על הרצפה.

מקורות:

דין השתחויה על הרצפה מבואר בשו”ע או”ח סי’ קלא ס”ח, וכל פרטי הדינים שם ובנו”כ ובפרט במשנ”ב שם. דין המבואר בסעיף ו שיש איסור לשכב פרקדן, מבואר בשו”ע אהע”ז סי’ כג ס”ג, ולענין שכיבה על בטנו ופניו כלפי הקרקע, ראה תוס’ נדה יד, א ותוס’ פסחים קח, א שכ”ד הערוך והמפרש, וכ”ד הרשב”א בברכות יג, א, וכ”נ דעת הרמב”ם איסו”ב פכ”א הי”ט למדייק, וכ”כ החת”ס נדה בשיטת הרמב”ם, וכ”ד לענין איסור פרקדן לגבי קריאת שמע, ע”ש הל’ קר”ש פ”ב ה”ב ובב”י או”ח סי’ סג. ולגבי אם האיסור דווקא בשכיבה לצורך שינה או אפי’ שכיבה בעלמא, ראה בשו”ת משנה הלכות חט”ו סי’ צו מש”כ הוא ובעל האז נדברו בזה.

2 תגובות

    אריאל:

    שאלתי לגבי מנהג הכריעה ביוהכ”פ, לכאורה אם אינה נעשית בפישוט ידים ורגלים, מדוע יש להחמיר לשים הפסק? וראיתי שגם הפרי חדש היקל בזה, וקי”ל בדרבנן הלך אחר המיקל.

    רבני בית ההוראה:

    ראה במשנה ברורה בסי’ קלב ושאר פוסקים שם, שההשתחויה על אבן משכית ללא הפסק גם בלי פישוט ידים ורגלים – מה שנקרא בספרי הפוסקים “קידה” אסורה מדרבנן, והיינו, משום שאף שאין זו השתחויה גמורה מדרבנן הוא נחשב כמשתחווה ולכן יש צורך לשים הפסק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *