דין כבוש כמבושל בדגים חיים

הרב אליהו רובינשטיין
כ"א טבת ה'תשע"ב

האם קיים דין “כבוש כמבושל” בברכות דגים טמאים, ויהיה אסור לשתות את המים שבברכה, או לא, ושתי סברות יש כאן להקל- משום שיש סוברים שבמים לא נאמר דין כבוש כמבושל, ומשום שיש סוברים שבדבר שזו דרכו להיות בתוך משקה- אין דין כבוש כמבושל, ודגים דרכם להיות בתוך מים,
ומה הדין במים שהגיעו מברכת דגים, ואין ידוע אם מדובר בדגים טהורים או בדגים טמאים.

תשובה

שלום וברכה

יש אומרים שכל הכלל שדבר כבוש נידון כמבושל, ובולע ומפליט היינו דוקא בדבר שאינו חי, אבל בעל חי כל זמן שהוא חי, אינו בולע ומפליט כלל, ולכן בריכה שיש בה דגים טמאים שעודם בחיים, אינם מפליטים את טעמם לתוך המים, והמים אינם נאסרים.

מקורות

עיין בשו”ת עמודי אור סימן נ”ד שכתב שדבר ברור הוא, שכל זמן שהוא חי, אינו מבליע כלל, דאטו אם יכבוש בעל חי או אדם אבר בתבשיל צונן מעת לעת יאסור, זה לא ניתן להאמר, ועיין שם שכתב שגם אם נפל להדבר החי לסי רותח כל זמן שהאבר חי לא שייך בו בליעה ע”כ. ומבואר שסובר שבעל חי אינו בולע כלל, אמנם בעיקר הענין אם יש בליעה בבעלי חיים בעודם חיים, עיין בשו”ת חת”ס יו”ד סי’ צ”ד שדן במקרה שנתרנגולת חיה נפלה לתוך חלב אותח והורה גאון אחד שהחלב נאסר משום שהוא בלע טעם של אבר מן החי, ומבואר שסובר שיש בליעה ופליטה גם בבעל חי בעודו חי, ועיין בספר פרי יצחק סימן כ”א שהביא בשם ספר גור אריה יהודה שכתב שבדבר חי לא שייך פליטה והביא ראיה ממה שמבואר בשו”ע יו”ד סימן פ”א שאם מעורב בציר של דגים דגה כלכית (דג טמא) הציר מותר משום שזה הוכחה שהציר הוא מדג טהור, ולכאורה יש להקשות מה איכפת לי שהציר הוא מדג טהור הרי הכלכית כבוש בתוכו ואוסרו, ועל כרחך יש ראיה שדבר חי אינו בולע ומפליט אמנם הפרי יצחק דוחה ראיה זו משום שהדג ככלכית כל זמן שהיא בתוך המים אינה אסורה ולכן הציר מותר באכילה, ועיין שם בפרי יצחק שמביא ראיה מהסוגיא בחולין [ח,ב] שמבואר שם שאם שחט בהמה טרפה בסכין יש אומרים שצריך להכשיר את הסכין משום שהיא בלעה מהבהמה בשעת השחיטה, על ידי חום בית השחיטה, ועיין שם שהגמרא דנה שאם כן כל סכין שחיטה תיאסר משום אבר  מן החי שבולעת מהבהמה בזמן השחיטה, ולכאורה מוכח מסוגיא זו שיש בליעה ופליטה גם בבעלי חיים, אמנם עיין בספר קהלות יעקב על מסכת חולין סימן ה’ שהאריך בנושא וכותב שיש לדון לדעת הסוברים שיש בליעה ופליטה בבעל חיים בעודם בחיים אם כן כל אדם שנוגע באצבע במאכל רותח המאכל נאסר משום שבולע מהבשר של האדם שהוא אסור באכילה ועיין שם שיש לדחות את הראיה מהסוגיא בחולין משום שיש לומר שקרוב לגמר שחיטת הסימן הראשון כבר פסק החיות של הסימן הראשון ונמצא שבולע מאבר שכבר אינו חי, ומסיים שם שמכיון שמעולם לא ראינו מי שיחשוש שמאכלים רותחים שנוגעים בבשר האדם נאסרים, המנהג בעצמו היא ראיה שאין בליעה ופליטה בבעלי חיים ועדיין צ”ע. עכ”ד.

וראה עוד כאן בנידון זה בארוכה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *