לתרומות לחץ כאן

הדבקת חתך בשבת

ילדה קטנה שנפלה בשבת ונפתח לה חתך רציני בפנים, הרופאים אומרים שצריך להדביק הפצע תוך 6 שעות ולא ישאר במקום צלקת השאלה האם מותר ללכת למוקד שיש רופא גוי שידביק? והאם מותר ללכת לאחות יהודיה שתדביק?

תשובה:

כאשר מדובר על פצע עמוק וישנו חשש של זיהום, אפילו אם רק מעט רופאים אומרים שיש חשש זה, אין להמתין לגוי ויש לעשות זאת במהירות אף על ידי יהודי, אולם כאשר אין חשש זיהום קרוב אלא חשש כפי שכתבת שתוך 6 שעות יש לדאוג לתפירת או הדבקת הפצע [ראה במקורות גם לגבי ענין זה] יש להתיר הדבקת הפצע.

אך יש לחלק וכפי שיתבאר: ישנן שתי סוגי הדבקות, הדבקה בחומר שמניחים על הפצע והחומר מדביק את שתי קצוות העור, במקרה זה לדעת רוב הפוסקים יש בזה חשש דאורייתא ולכן מן הראוי אין לעשות זאת אלא על ידי רופא נכרי, אולם כאשר ההדבקה היא על ידי "פרפר" המיקל לעשות זאת אף על ידי יהודי יש לו על מי לסמוך.

מקורות:

בדין זה של הדבקה בגוף האדם נחלקו רבותינו פוסקי הדור, ונחלקו בזה לג' חלוקות, יש הסוברים שהדבקה מכל סוג שהיא בין על ידי פרפר פלסטר וכדו' יש בזה משום חשש איסור דאורייתא, וכן דעת הגרי"ש אלישיב (נשמת אברהם ח"ד סי' שמ עמ' סא, בחלק החדש או"ח סי' שמ ס"ז) ולדעתו יש בזה יותר מחשש דאורייתא, ודעת הגר"ש וואזנר שיתכן ונכלל בכלל הדברים שיש בהם איסור תורה אף כשהם בגוף האדם (שו"ת שבה"ל ח"ט סי' עד), לעומת זאת דעת הגר"י אברמסקי זצ"ל היתה שאין בזה כל חשש שאין בגוף האדם איסור תופר [ודיבוק הוא מאיסור תופר כמו שכתב הרמב"ם בפ"ח מהל' שבת שהמדבק ניירות חייב משום תופר], וכן דעת הציץ אליעזר (ח"כ סי יח) ולעומת זאת דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בתחילה היתה לאסור גם תפירה וגם הדבקה בין בדבק ובין בפרפר, ושוב כתב לחלק בין תפירה בחוט ודבק שיש לאסור לבין פרפר שמותר משום שהפרפר רק שומר על שני חלקי העור שלא יברח צד אחד מחברו, וכן נראה דעת הגרב"צ אבא שאול (אור לציון ח"ב פל"ו סע' טו ובהערה שם ל) [וזה שלא כפי שהבין הנשמת אברהם שם מדבריו שמתיר כד' הציץ אליעזר, אלא נראה שמחמיר בין בחוט ובין בדבק כיון שמאחד את שני חלקי העור על ידי דבר חיצוני, ורק כאשר שומר על הפצע שלא יפתח שוב אין בזה חשש ע"ש, וראה בנשמת אברהם שם סיכום הדעות  [ומדברי המשנ"ב יש לדייק שיש בזה חשש איסור תורה על פי מש"כ בסי' שג ס"ק פב לענין קליעת שערות בשבת בטעם שלא נחשב למלאכת אורג משום שמחובר לראשה וכן שאין סופן להתקיים, ואם מלאכת אריגה שייך באדם אילולי הטעם שמחובר לראשו כ"ש תופר, ואף לטעם השני משמע שאם היה קיים לעולם היה בזה חיוב וכ"ש כאן בתופר, וזה ראיה לדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א].

לדעת האוסרים אין לעשות זאת אף באופן שהדבר יגרום לחסרון של אסטטיקה, כמו שכתב בנשמת אברהם שם בשם הגרש"ז אויערבך, ונדפסה גם בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' לד אות לב ואילך ראה שם בארוכה בזה).

אמנם בעצם הדבר שחתך פתוח יש בו סיכון נחלקו בזה בין הרופאים, שדעת הר"ר ד"ר אברהם סופר בעל הנשמת אברהם שם שיש בזה סכנה בכל פצע פתוח שזקוק לתפירה או להדבקה, לעומת זאת דעת ד"ר סודי נמיר (פורסם בתחומין כג עמ' 262) שדעת קהילה חשובה מהרופאים שבמקרים מסוימים כנשיכת בעלי חיים ועוד אדרבא עדיף להשאיר את הפצע פתוח כדי שלא יגרום לזיהום, אם כי שיתכן שהפצע ייסגר בצורה לא אסטתית. והכל לפי הענין והמקום.

[וע"ע בשו"ת הר צבי (קונטרס טל הרים בונה סי' א) שדן שם לגבי בונה בהדבקת שיניים תותבות לחניכים, ושם מדובר משום שזה מלאכה שאינה מתקיימת אולם הדבקת השן לחניכיים דן שם שנחשב בונה, ומאידך גיסא לא דן בזה משום תופר, וצ"ל שיותר דומה לבונה, משא"כ כאן דומה יותר לתופר דומה למש"כ הרמב"ם לגבי גדר מלאכת תופר שהמדבק ניירות חייב משום תופר וכמ"ש האחרונים הנ"ל לדון על פי זה].

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל