לתרומות לחץ כאן

תינוק הנולד בחודש השמיני – מתי נחשב לגדול?

בס"ד                                                                                    

הדברים נכתבו רק כמראה מקומות מתוך הקונטרס "הפג בהלכה" ואין לסמוך עליהם בשום אופן למעשה.

בכל שאלה למעשה יש לפנות למורה הוראה מובהק.

המעוניין לתרום או לקחת חסות עבור הוצאת הספר בתחום זה

יפנה ללוי יצחק בניאל

052-7134424

 


במבוא לסוגיית "הפג בהלכה" הובאו דברי ר' אבהו ביבמות דף פ': "סימני סריס ואיילונית ובן ח' אין עושין בהם מעשה עד שיהיו בן עשרים". ורוב הראושנים ביארו שבן ח' לא נחשב בר קיימא עד עשרים שנה.

אולם, בחידושי הרשב"א והריטב"א והנימוקי יוסף (יבמות דף פ') הביאו בשם הר"ח והראב"ד פירוש אחר בדברי ר' אבהו, משום שהיה קשה להם איך יעלה על הדעת שיהא בן תשע עשרה שנה ועדיין חוששים שמא הוא נפל. ז"ל הריטב"א: "האיך אפשר לומר כן שיהא גבור ואיש מלחמה ועושה עסקיו בשוק ונדון אותו כספק נפל". וכ"כ התשב"ץ (ח"ג סי' רנ"ז): "דבר תימה הוא שיכנס לחופה עם אשתו, ולא יתאבלו עליו קרוביו" ((בטעמו של רש"י כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קמ"א): "וטעם רש"י צ"ל דקים להו לחז"ל דמי שלא יכול להגיע לשנת הכ' משנות האדם מחמת גריעותא שיש ביצירתו אינו בגדר אדם חי ונדון כנפל לכל דיניו, אבל פשוט מאוד דמי שהוא חי וקיים ומאריך ימים ומתפתח ומוליד וזוכה לזקנה דאינו נפל, דגדר נפל נקרא שאינו ראוי להתקיים, וכיון שרואים שאין חסרונותיו שבלידתו סיבה לקצור ימים והוא חי ועוסק כאחד מבנ"א א"כ גלוי שאינו נפל" עכ"ל. כלומר, לפי דבריו, כל דברי רש"י אמורים בבן ח' שניכר לכל החיסרון בהתפתחותו.

ובשו"ת בית אפרים (מהדו"ת ח"ב סי' ה' ד"ה ועתה נבא) כתב: "…דטעמא דר"א, דלענין יבום הקפידה התורה שיהיה בר קיימא בחיים טבעיים כצבא לאנוש עלי ארץ, וכל שאינו עתיד להתקיים כך, אף שיש בו חיות והוא חי כמה שנים, כיון שא"א שיגיע לחיות כ' שנה אין זה חיים טבעיים, והוא כמו חיי שעה, ואין זה בן קיימא לפטור מן הייבום, ולכן בכ' שנה תליא מילתא…" עכ"ל.)) . לכן פירשו שאין כוונת ר' אבהו שאינו נחשב בן קיימא עד כ' שנה, אלא כוונתו שאינו נחשב כגדול אלא רק עד שיגיע לגיל כ' שנה. דהיינו שאינו נעשה גדול בגיל י"ג שנה ככל אדם, אלא בגיל כ'. ובספר בית מאיר (אבה"ע סי' קנ"ו סעיף ד') כתב להחמיר כפירוש זה שלא יחלוץ עד שיהיה בן כ' שנה וה"ה לכל דיני גדלות. אולם כתב על כך בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קכ"ג) שמציאות זו של ודאי בן ח' לא תתכן אלא באופן רחוק מאוד שבעל ופירש ונולד אחר ח' חודשים, ממילא אין לחוש לזה אפילו לחומרא.

ברם, החזו"א (יו"ד סי' קנ"ה סק"ז) כבר כתב על כך שלפי דברי הראשונים הנ"ל היה צריך קשור "שני" על ידו של תינוק זה לזכור שהוא בן ח', אך אין אנו נוהגים כן, שאין כן דעת הרמב"ם והרמב"ן, ואי נשתנו הטבעים בזה (כפי שכתב שם בסק"ד) גם לדעת ר"ח ודעימיה נעשה גדול בן י"ג שנה (ולא צריך להמתין לכ').

נמצא לדינא, שגם פג הנולד טרם זמנו יחשב גדול ובר מצוה כשיגיע לגיל י"ג שנה.

 

ממתי מונים את זמן לידתו של פג שהיה באינקובאטור?

נראה פשוט שלכל הדעות את גיל הבר מצוה יש לחשב לפי התאריך בו נולד הפג, ואפילו אם שהה תקופה ארוכה בתוך אינקובאטור או בעזרת מכשירים רפואיים אחרים. משום שאחר שחי ל' יום בכוחות עצמו התברר למפרע שאיננו נפל וא"כ הרי הוא בר קיימא מיום לידתו. ואין נידון זה נוגע למה שנחלקו הפוסקים לעניין פדיון הבן או אבילות אם כשחי בתוך האינקובאטור נחשב שחי ל' יום, כיון שהלא אנו עוסקים בתינוק שכבר יצא לגמרי מכל סכנה וכבר חי כמה שנים בכוחות עצמו א"כ פשוט שיום לידתו הוא הקובע. וכן משמע בדברי שו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קמ"ג ד"ה ואפי') שכתב: "אלא דחלק זה של הוולדות שנעשה ונגמר שם (-באינקובאטור) והולך ומתקיים איגלי מילתא דהוא בן קיימא גמור" עכ"ל.

וכן לעניין מה שמבואר בירושלמי (מסכת ראש השנה פ"ג ה"ח) ובילקוט שמעוני לספר חבקוק (אות תקס"ד) שמזלו של האדם מתגבר בכל שנה ביום הולדתו (ע"ע בספר חומת אנך לחיד"א איוב ג', ובבן יהוידע ברכות דך כ"ח, יערות דבש ח"א דרוש י"ז, קונטרס דברי חלומות להגר"צ הכהן מלובלין אות כ') נראה פשוט שיום הלידה הוא היום הקובע.

לסיכום:

א.      גם תינוק שנולד בחודש השמיני נעשה גדול ובר מצוה בגיל י"ג שנה ((חזו"א (יו"ד סי' קנ"ה סק"ז), מנחת יצחק (ח"ד סי' קכ"ג אות כ"ה) דלא כבית מאיר (אבה"ע סי' קנ"ו ס"ד).)) .

ב.      את יום הבר מצוה מחשבים לפי יום הלידה, אפילו אם שהה התינוק תקופה ארוכה בתוך האינקובאטור.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *