חילול שבת על פג

בס"ד                                                                                    

הדברים נכתבו רק כמראה מקומות מתוך הקונטרס "הפג בהלכה" ואין לסמוך עליהם בשום אופן למעשה.

בכל שאלה למעשה יש לפנות למורה הוראה מובהק.

המעוניין לתרום או לקחת חסות עבור הוצאת הספר בתחום זה

יפנה ללוי יצחק בניאל

052-7134424

פסק השו"ע

השו"ע (או"ח סי' ש"ל סעיף ז') פסק שעושים לתינוק הנולד בחודש התשיעי או השביעי כל צרכיו אף אם הדבר כרוך בחילול שבת ((ועיין משנ"ב ס"ק כ"ג שלדעת המג"א לא הותרו אלא איסורי דרבנן המוזכרים בשו"ע שם משום צער התינוק ולא מלאכות דאורייתא. והבה"ל הביא ראשונים הסוברים שגם מלאכות דאורייתא הותרו לצורכו כיוון שיש במניעת הפעולות המוזכרות שם סכנה לוולד כגון חתיכת הטבור וכדו'.)) . אבל אם נולד בחודש השמיני או ספק בשביעי ספק בשמיני אין מחללין עליו שבת אלא א"כ גמרו שערו וציפורניו. יתרה מזו פסק שם השו"ע בסעיף ח' שהנולד בשמיני או ספק ז' ספק ח' שלא גמרו שערו וציפורניו הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו.

ומקור דין זה כתב הב"י שהוא מהברייתא בשבת דף קל"ה. "בן שבעה מחללין עליו את השבת ובן ח' אין מחללין עליו את השבת. ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת. בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו". והבין המחבר שדין ספק כדין ודאי בן ח' שאסור לטלטלו. (ועיין בפרישה שכתב שמה שנאמר "אסור לטלטלו" היינו רק על בן ח' ודאי, ולא על ספק).

קושיית הגר"א על דברי השו"ע

והגר"א (סי' ש"ל) תמה על דברי השו"ע, שבסוגיה ביבמות דף פ' מבואר שדעת רבי היא דעת יחיד שסימנים מועילים לתינוק שהוא בן ח'. והיה צריך השו"ע לפסוק כדעת רשב"ג שרק אם שהה ל' יום נחשב בן קיימא שמחללין עליו את השבת כפי שמוכח שם בסוגיה ולא לסמוך על סימנים בלבד. אמנם לעניין טלטול דרבנן הסכים הגר"א לדברי המחבר שאפשר לסמוך על סימנים בלבד כמבואר בתוס' (שבת דף קל"ה. ד"ה בן), אבל לגבי שאר איסורי שבת יש לפסוק כרשב"ג שבעינן ל' יום).

אולם, בסימן של"א כתב הגר"א שהיה מקום לתרץ את דברי המחבר שכיון דהוי ספק נפשות, סמך השו"ע  על דעת רבי החולק על רשב"ג שגם אם לא חי עדיין ל' יום אך נגמרו שערו וציפורניו נחשב בן קיימא, וכפי שפסק לגבי חליצה לאשת כהן שסומכים על רבי שבן ח' עם סימנים פוטר מחליצה.

אולם תמה הגר"א, שלפ"ז לא מובן מדוע בספק בן ז' ספק בן ח' פסק השו"ע שאין מחללין עליו את השבת אלא אם גמרו שערו וציפורניו, והלא בספק יש להקל כרבנן החולקים על רשב"ג (בשבת דף קל"ו) וסוברים שאזלינן בתר רוב ולדות שהם בני קיימא וגם אם לא גמרו שערו וציפורניו וגם לא שהה ל' יום נחשב בן קיימא, וכפי שהיקל השו"ע באשת כהן שפטורה מחליצה באופן זה.

ואין לומר שהשו"ע באמת פסק כשיטת הריב"ש (סי' תמ"ו) הסובר שגם לרבנן החולקים על רשב"ג בספק בן ז' ספק בן ח' אם נולד ללא סימנים יש כאן ריעותא ומודים רבנן שלא נחשב בן קיימא אם מת תוך ל' יום. וא"כ אינו פוטר מחליצה אפילו אם נישאת לכהן. כל זה אין לומר, שהרי השו"ע באבה"ע סי' קס"ד סעיף ח' לא חילק בין אם גמרו סימניו או לא, ובכל אופן כתב שאשת כהן פטורה מחליצה.

והנה, המשנ"ב (סי' ש"ל סק"ל) הביא את דעת הגר"א בסי' ש"ל שנשאר על דברי המחבר בצריך עיון, וכתב שלדעתו אין להקל לחלל עליו שבת אם גמרו סימניו, ורק אם שהה הוולד ל' יום מחללין, ורק לגבי טלטול נוכל לסמוך על גמר הסימנים. ולא הביא המשנ"ב כלל את תירוצו של הגר"א מסימן של"א שלעניין ספק נפשות הקילו, ואדרבה בספק בן ז' ספק בן ח' היה צריך להקל לחלל עליו שבת גם אם לא גמרו שערו וציפורניו, וכבר העיר על כך בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קכ"ג אות ח').

הערת הביאור הלכה על דברי המחבר

גם הביאור הלכה (ד"ה או ספק) העיר על דברי השו"ע, שהלא מקור דין זה בברייתא בשבת (שהובאה לעיל) והבינו הטור והב"י שברייתא זו עוסקת גם בדין חילול שבת לצורך הוולד, אולם הביא הבה"ל שישנם ראשונים אחרים שביארו את הברייתא רק לעניין מילה בשבת שלא מלים אם לא גמרו שערו וציפורניו, כך ביאר רש"י והרמב"ם, וכך מפורש בבה"ג ובעיטור. וא"כ לשיטות אלו אין מקור שלא מחללין שבת בספק בן ז' ספק בן ח', שכן יש מקום לומר שרק לעניין מילה אין מלים בשבת משום ספיקא, אבל אין ראיה שלא מחללין שבת שהרי גם על ספק נפשות מחללין שבת כמבואר בסי' שכ"ט סעיף ג'. ועיי"ש בבה"ל שדחה את הראיה מהבה"ג והעיטור די"ל שהם דיברו היכא שגמרו שערו וציפורניו. וע"ע בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קכ"ג אותיות ח-י) מה שהעיר בדברי הביאור הלכה.

קושיית המגן אברהם על דברי המחבר

המגן אברהם (סי' ש"ל ס"ק ט"ו) הביא את קושיית הע"ש על דברי המחבר, מהדין שפסק בסי' ש"ל סעיף ה' לגבי אשה שישבה על המשבר ומתה שמחללין שבת כדי להציל את העובר שבבטנה, ושם גם אין לעובר חזקת חי וגם הוי רק ספק אם יחיה ואעפ"כ פסק המחבר שמחללין עליו שבת, וא"כ תמוה מדוע לגבי וולד שהוא ספק בן ז' ספק בן ח' פסק שלא מחללין עליו שבת.

ותירץ המג"א ששם ביושבת על המשבר מדובר שכלו לו חודשיו ולכן מחללין עליו את השבת, מה שאין כן הכא הוא רק ספק בר קיימא ולכן אין מחללין עליו את השבת. והוסיף עוד המג"א שדין זה אם מחללין שבת על ספק בן ז' ספק בן ח' תלוי במחלוקת הבה"ג והרמב"ן (מובאים ברא"ש ובר"ן ביומא פ"ח) לענייו חילול שבת על עובר, שלדעת הבה"ג מחללין שבת על עובר ואילו לדעת הרמב"ן (כוונתו לי"מ המובאים ברמב"ן) לא מחללין שבת. והוסיף המג"א: "משמע דלרמב"ן עכ"פ צריך שידעו שלו לו חודשיו אפילו ביושבת על המשבר" ונראה שהבין המג"א שטעם מחלוקתם הוא האם מחללים שבת על ספק שהרי לעובר אין חזקת חי וספק אם הוא יחיה. וא"כ י"ל שגם הדין אם מחללין שבת על ספק בן ז' תלוי במחלוקת זו שלרמב"ן לא יחללו ולבה"ג יחללו, ונמצא שדברי השו"ע שלא מחללים כל שלא גמרו שערו וציפורניו הרי הם כשיטת הי"מ המובאים ברמב"ן ודלא כבה"ג.

אולם סיים המג"א: "והכא כיון דאיכא ריעותא שלא גמרו שערו וציפורניו חיישינן מספק". ונחלקו האחרונים בביאור כוונתו: המחצית השקל ביאר שכוונת המג"א היא שאף שלדעת הבה"ג מחללין שבת על עובר למרות שלא ידעינן שכלו לו חודשיו, מ"מ כאן שנולד ללא שערות וציפורניים איכא ריעותא ובזה גם בה"ג יודה שלא מחללין עליו את השבת. ונמצא שלפי הסבר זה מסקנת המג"א היא שלכו"ע אין לחלל שבת על ספק בן ח' ופסקו של השו"ע מוסכם לכל הדעות.

אולם, בספר 'תוספת שבת' (ס"ק י"ד) ביאר שהמג"א בסיום דבריו דיבר רק לדעת הי"מ ברמב"ן, שלשיטתו כאן כיון דאיכא ריעותא שלא גמרו סימניו לכן לא יחללו שבת. ואין כוונתו כלל לומר שהבה"ג יודה לדין זה. ולפי הבנה זו יוצא שדינו של השו"ע שלא מחללין שבת על ספק בן ח' כל שלא גמרו סימניו הוא רק כדעת הרמב"ן, אבל לפי בה"ג בהדין הוא שיחללו שבת כשם שמחללין שבת על עובר.

ונראה ברור שהביאור הלכה (ד"ה או ספק) למד במג"א כדעת התוספת שבת שדינו של המחבר תלוי במחלוקת הבה"ג והי"מ ברמב"ן, שכן בסיום דבריו כתב שלפי המג"א שתלה דין זה בשתי הדעות הנ"ל, א"כ לפי מה שפסק הריטב"א בנדה (דף מ"ד) כבה"ג דאפילו על עובר מחללין, ממילא מחללין גם על ספק בן שמונה. א"כ להדיא בדבריו שדין זה תלוי במחלוקת הנ"ל ונראה שהכריע שיש לחלל עליו שבת ודלא כפסק השו"ע.

ועל גוף דברי המג"א, חלק הבה"ל וכתב דאין לתלות כלל את הדין של ספק בן ח' במחלוקת הבה"ג והי"מ ברמב"ן. דאף לאוסרים לחלל שבת על עוברים י"ל דדוקא לגבי עוברים שישראל אינו מצווה עליהם אין מחללין שבת, מה שאין כן בנולד אפשר שגם הרמב"ן יודה דאף שאין נהרגים עליו מספיקא משום "ושפטו העדה", מ"מ מחללין מספיקא דספק נפשות להקל.

וגם להפך יש קצת לדחות, שגם לבה"ג שהתיר לחלל על עוברין י"ל דדוקא שם שעתיד להוולד ולחיות וקיימת בו הסברא של "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", אבל בספק נפל שלא גמרו סימניו ומסתברא שהוא בן ח' ולא יחיה, אולי יודה הבה"ג שלא נחלל עליו שבת. ועיין בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קכ"ג) שדייק את דברי הבה"ל שאת התליה ברמב"ן דחה מכל וכל, ואילו את הצד לומר שהבה"ג יודה לאסור לחלל שבת על ספק בן ח' כתב הבה"ל בלשון "יש קצת לדחות".  (ועיין עוד מה שהעירו הרעק"א בגליון שו"ע והגהות יד אפרים על דברי המג"א).

נמצאנו למדים עד כה, שעל תינוק בן שמונה לדעת השו"ע אין מחללין שבת אלא א"כ גמרו שערו וציפורניו. ולפי קושיית הגר"א והמשנ"ב שהביאו להלכה אין לחלל על שבת אף אם גמרו שערו וציפורניו כל שלא שהה ל' יום. אמנם לפי מה שניסה הגר"א (בסימן של"א) לתרץ את דעת השו"ע שבפיקוח נפש סמך להקל כרבי שדי בסימנים, גם תוך ל' יום מחללין עליו שבת.

ובתינוק שהוא ספק בן ז' ספק בן ח', לדעת השו"ע אין מחללין עליו שבת אלא א"כ גמרו שערו וציפורניו. ואילו לדעת הגר"א היה צריך לחלל עליו גם אם לא גמרו סימניו כיון שיש לסמוך על רבנן, וכן צידד החזו"א (יו"ד סי' קנ"ה סק"ג ד"ה וכן). ולדעת הבה"ל יש לחלל עליו שבת גם לפני שגמרו סימניו משום שיש לפסוק כבה"ג שמחללין שבת על עובר וממילא גם על ספק בן ח'.

הדין בימינו לגבי חילול שבת על פג

בשו"ת אמרי יושר (סי' קע"ח) דן לגבי תינוקות שנולדו בחודש השמיני או אפילו בשישי שלא גמרו שערותיהם וציפורנם והצליחו לחיות בעזרת האינקובאטור ((יש לציין שבזמנו מכשיר האינקובאטור היה משמש רק כדי לחמם את הוולד ולא היה מועיל אלא למיעוט פגים, אולם האינקובאטורים בזמנינו מפותחים הרבה יותר וניתן להנשים בהם את הוולד ולספק לו מזון ותרופות וממילא להגדיל לאין שיעור את הצלחת השרדות הפגים.)), האם מחללין עליהם שבת והאם פוטרים מחליצה. וכתב שכיון שרק מיעוט גמור של ולדות אלו נשארים בחיים בעזרת האינקובאטור הרי שאין לחלל עליהם את השבת ודינם כדין בן ח' בזמן הגמרא שאינם נחשבים בני קיימא שהרי גם בזמנם היה מצב של מיעוט בני ח' שהיו שורדים כמבואר בגמ' יבמות דף פ' שלחלק מהראשונים בן ח' לא נחשב בן קיימא עד כ' שנה, א"כ מבואר שהיה מיעוט שהיו מצליחים לחיות כ' שנה, א"כ גם אותם מיעוט תינוקות החיים בעזרת האינקובאטור לא ישתנה דינם ויהא אסור לחלל עליהם את השבת וגם לא יפטרו את אימם מחליצה. אולם כתב, שאם ד אחרי שיצא מאינקובאטור חי ל' יום, מותר לחלל עליו את השבת, אבל לפטור מחליצה לא יפטור עד כ' שנה כמבואר בסוגיה ביבמות ((עיין בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קכ"ד אות י"ז) שתמה על מה שכתב שלעניין חליצה לא יפטור אלא אם יחיה כ' שנה, דלא מובן שהרי הפוסקים פסקו כרשב"ג ולא כר' אבהו כמבואר  לעיל לגבי חליצה. ועוד שלא לא משכחת ודאי נפל אלא בבעל בתולה ופירש או ביאה ראשונה אחר הלידה ופירש, שכן אחרת, יתכן שהתעברה קודם לכן ואף אם פירסה נדה עדיין יתכן שהיה זה תוך תחילת ההריון ואין זה ראיה שלא היתה מעוברת עיי"ש.)) .

וכתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קכ"ג אותיות י"ח-כ"ב) שמתוך דברי האמרי יושר עולה שאם באמת לא היה זה מיעוט גמור של תינוקות שחיים בעזרת האינקובאטור אז היה מתיר לחלל  עליהם שבת אפילו תוך ל' יום ולא גמרו שערו וציפורניו. וא"כ כיום דאיתמחי רפואה זו ופגים רבים חיים אחרי צאתם מהאינקובאטור יש לסמוך להתיר לחלל שבת להצילם משום ספק נפשות דלא גרע מעובר שלדעת הבה"ג מחללין שבת לצורך הצלתו. ואף שהשו"ע פסק כדבר פשוט שודאי נפל אסור לחלל עליו את השבת, כמבואר בגמ' שהרי הוא כאבן, אולם בימינו רוב רובם הוי רק ספק נפל שכן יתכן שהוולד הוא בן שבעה והאשה התעברה לפני הזמן המשוער, וכן יתכן שישאר הוולד בחיים בעזרת האינקובאטור והרי בספק נפל כמה פוסקים חלקו על השו"ע ופסקו שמותר לחלל עליו את השבת (כמבואר בגר"א וכן מסקנת הביאור הלכה שפסק כבה"ג גם לעניין זה).

וגם בדעת השו"ע י"ל שהטעם שהחמיר בספק נפל ולא התיר מצד ספק נפשות, היינו משום שבתינוק זה שלא גמרו שערו וציפורניו סביר להניח שימות כיון שמלבד מה שדבר זה מעיד שלא כלו חודשיו הרי זה גם סימן שיש ריעותא בבריאותו וכיון שאין רפואה מומחית ידועה לרפאות אותו הרי שמן הסתם ימות וא"כ חילול שבת להצלתו הוי רק חילול על חיי שעה, וא"כ י"ל שדוקא בתינוק שכלו לו חודשיו מחללין שבת על חיי שעה שלו (כמבואר בשו"ע סי' שכ"ט סעיף ד' ובבה"ל שם כנלמד מהפסוק "וחי בהם"), אבל בספק  כלו לו חודשיו דהוי ספק נפל וגם סביר להניח שימות א"כ הוי רק ספק היתר חילול שבת על חיי שעה, בזה פסק השו"ע לאסור.

וא"כ בימינו דאיתמחי הרפואה לתינוקות אלו ורובם חיים בעזרת האינקובאטור, הרי שהחילול שבת הוא לצורך חיי עולם ובזה אף בספק יתכן שגם השו"ע יודה שיש להתיר לחלל שבת להצילם.

וזה בצירוף דברי המאירי (שבת קל"ה) שכיום אין אנו בקיאים מה נחשב לא גמרו שערו וציפורניו ומחללין שבת על כל הוולדות.

וכל זה רק לעניין מלאכה דאורייתא, אבל לגבי שבות דרבנן ע"י ישראל כתב שבלאו הכי יש להתיר ע"פ המבואר בפרמ"ג (סי' של"א סק"א) לגבי ספק בן ז' ספק בן ח' כמו שהתירו למולו אף שיש בזה איסור טלטול דרבנן.

וכעין זה כתב גם בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קמ"א אותיות ב'-ג') שאף אם כשנולד הוא נפל גמור ורק יש ספק אם להביאו לחיים ע"י האינקובאטור, הרי בזה כבר הכריע הבה"ג שמחללין עליו שבת, כמו עובר שעדיין אינו חי, והבה"ל הכריע כבה"ג. והוסיף: "וכי אפשר או מותר להעלים עין מאמת זה שכבר יצאו אלפי ילדים כאלה מכלי האינקובאטור והם חיים וגדלים איתנו, ואין זה מכחיש כלל להוראת הש"ס ופוסקים דאסור אפילו לטלטל דודאי כיון דבימיהם לא היה תקווה לזה ונדון מעיקרא לאבדן ה"ה כאבן ואסור לפקח עליו ואפילו לטלטל, משא"כ בזמנינו דיש תקווה גדולה ושכיחא להביאו לתחיה, גם לפי יסודות הש"ס מותר וחיוב לפקח עליו ומותר לטלטלו" עכ"ל. והוסיף להוכיח כן מהגמ' עצמה ביבמות דף פ' שהקשתה על ר' אבהו "ובן ח' מי קחיי והתניא בן ח' ה"ה כאבן ואסור לטלטלו" ופירשו התוס' "ואם יכול להיות בן קיימא לא היה אסור לטלטלו…" וא"כ כיום שיכולים לחיות, ודאי יחשבו בני קיימא.

גם בספר שמירת שבת כהלכתה (במהדורא החדשה פרק ל"ו הערה כ"ו) כתב בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל שגם על תינוק שנולד לפני החודש השביעי מחללין את השבת במקום שיש אינקובאטור, כי הרי עינינו רואות שע"י האינקובאטור יכולים לחיות.

נמצאנו למדים שבימינו דעת פוסקי זמנינו שיש לחלל שבת להצלת פג גם כשנולד לפני החודש השביעי אם ניתן להצילו ויוכל לחיות בעזרת האינקובאטור.

פג שיש לו מומים ולא יחיה אלא חיי שעה

אם הפג נולד עם מומים שברור ללא שום ספק שלא יחיה אלא ימים מועטים (פחות מל' יום), יש לדון אם מותר לחלל עליו את השבת. (אולם ברור שאם יש ספק שכן יצליח לחיות חיי עולם חובה לחלל שבת להצילו כדין ספק פקוח נפש).

א. לגבי תינוק שכלו לו חודשיו, שנולד בחודש התשיעי הדבר פשוט שמחללין שבת להחיותו אפילו לצורך חיי שעה, כפי שפסק הביאור הלכה (סי' שכ"ט ד"ה אלא), שהרי פסק השו"ע (שם סעיף ד') שמחללין שבת אפילו על חיי שעה, ותינוק שכלו חודשיו הרי הוא בן קיימא וההורגו חייב מיתה, א"כ פשוט שמחוייבים להצילו אף אם הדבר כרוך בחילול שבת, ודבר זה נלמד מ"וחי בהם". ((ומה שכתב האור החיים הקד' על התורה (פרשת כי תשא) על הפסוק (שמות ל"א, ט"ז) ושמרו: "אימתי אמרתי לך לשמור איש ישראל אפילו בערך כבוד שבת, דוקא לעשות, פירוש באדם שישנו בגדר עמוד לעשות, אבל מי שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת ולשומרו, הגם שרפואות אלו יועלו לשעות או לימים, לא יחלל עליו שבת" עכ"ל. כבר תמה עליו המנחת חינוך (מוסך השבת מלאכה ל"ט אות ג') שדבר זה הוא נגד גמ' מפורשת ביומא שמחללין אף על חיי שעה, וכן פסקו כל הפוסקים ועיי"ש מש"כ לתרץ את דברי האוה"ח הק'. ))

ב. אם הוולד נולד בחודש השביעי או השמיני וגמרו שערו וציפורניו יש להסתפק אם יש לחלל שבת לצורך חיי שעה שלו שכן יתכן שהוא בן ז' שהשתהה וא"כ הרי הוא בגדר כלו לו חודשיו שמחללין עליו שבת אף לצורך חיי שעה, ואף שהדבר ספק מ"מ מה שגמרו שערו וציפורניו הרי זה מוכיח שהשתהה. ואפילו בספק כבר פסקו הגר"א והבה"ל שגם ספק בן ז' ספק בן ח' הוי ספק נפשות שיש להקל לחלל שבת עליו (אמנם, יש מקום לדחות טענה זו שכן הם דיברו ביחס לחיי עולם שמותר לחלל דבת אפעלו על הספק, אולם חיי שעה יתכן שלא מחללים על הספק (עיין מנחת חינוך מוסך השבת מלאכה ל"ט מש"כ לתרץ את דברי האוה"ח הקד' בעניין חיי שעה שיש לחלק בין ודאי לספק).

ולדברי החזו"א (יו"ד סי' קנ"ה סק"ד) שבימינו נשתנו הטבעים וגם תינוקות הנולדים בחודש השמיני חיים ואדרבה הם מתפתחים יותר מאשר תינוקות הנולדים בחודש השביעי, יתכן שגם אם לא גמרו שערו וציפורניו יש לחלל עליהם את השבת כדין בן ז', ואפילו לצורך חיי שעה. וכך שמעתי מהגר"מ שטרנבוך שליט"א שכיון שהיום גם תינוקות הנולדים בחודש השמיני חיים א"כ יש לחלל שבת אף על חיי שעה שלו.

ברם, בשו"ת מנחת שלמה (תניינא סי' צ"ט אות א') כתב שגם כיום אם נולד בן ח' שאי אפשר בשום אופן להחיותו ע"י האינקובאטור אסור לחלל עליו שבת. וצ"ע.

ג. אבל תינוקות שנולדו לפני החודש השביעי, שהם בגדר נפל ואינם יכולים לחיות שלא באמצעות האינקובאטור אין לחלל שבת לצורך חיי שעה שלהם. שלא התירו חילול שבת להצלתם אלא רק משום שע"י האינקובאטור עתידים לצאת מגדר נפל כמו עובר שעתיד להוולד ולחיות אבל אם לא יחיו אלא חיי שעה, נשאר דינם כדין נפל שלא מחללין עליו שבת.

וכ"כ בספר שמירת שבת כהלכתה (במהדורא החדשה פרק ל"ו הערה כ"ו): "ועוד שמעתי מהגרש"ז זצ"ל, הא דמחללין לצורך חיי שעה הוא דוקא בכלו חודשיו, אבל חיי שעה של נפל לאו כלום הוא, גם בזמנינו שיש אינקובאטור. לעו"ז אם כלו חודשיו, מחללין שבת גם עבור תינוק שהוא מונגולי או טריפה" עכ"ל.

ד. אולם בשו"ת עמק הלכה (ח"ב עמ' 207) כתב בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שבבתי חולים שיש הרבה מטפלים והדבר מסור לרבים, ואין כל אחד יודע להבדיל בין תינוק כזה ובין תינוק אחר שיש לו סיכוי לחיות, עלולים לזלזל בטיפולו של תינוק שכן יש לו סיכוי לחיות, לכן יש לחלל שבת גם לצורך חיי שעה של פג שנולד לפני החודש השביעי, וזה דומה למה שמובא בשו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף י"ב ומשנ"ב ס"ק ל"ג, שהטיפול בחולה שיש בו סכנה יהיה דוקא ע"י גדול ולא ע"י קטן.

לסיכום:

א.      תינוק שנולד בחודש התשיעי או השביעי מחללין שבת לצורך הצלתו ((שו"ע או"ח סי' ש"ל סעיף ז'. ע"פ הגמ' שבת קל"ו ע"א דבן ז' ובן ט' הוא בן קיימא.)).

ב.      לעניין חילול שבת למען הצלת התינוק, גם אם עברו עליו שבעה חודשים עבריים שאינם שלמים נחשב בן שבעה. לדוגמה: אם התעברה בסוף חודש סיון וילדה בתחילת חודש כסלו, אף שלא היו אלא חמישה חודשים מלאים ועוד יומיים יש להחשיב את התינוק כבן ז' שמחללין עליו את השבת ((פמ"ג (או"ח סי' של"א משב"ז סק"א) שלעניין חילול שבת למען הצלת נפשות, יש לחוש לשיטת הר"י מינץ שהרמ"א פסק כמותו באבה"ע סי' ד' סעיף י"ד, ששיפורא גרים.)) .

ג.        גם אם נולד בחודש השמיני מחללין שבת לצורך הצלתו ((אף שבזמן הגמרא תינוק שהיה נולד בחודש השמיני לא היה נחשב בן קיימא, ועפ"ז פסק השו"ע שם שרק אם נגמרו שערו וציפורניו מחללין עליו שבת מ"מ לדינא גם אם לא נגמרו שערו וציפורניו יש לחלל עליו שבת משום שיש להסתפק שמא תינוק זה הוא בן ז' אלא שהשתהה עד השמיני, כמבואר ביבמות דף פ' ע"ב ששייכת סברה זו של השתהות. ואף שגם לגבי ספק בן ז' ספק בן ח' פסק השו"ע שרק אם נגמרו שערו וציפורניו מחללין עליו שבת, מ"מ הגר"א בסי' ש"ל שם ובסי' של"א חלק על המחבר והיקל בספק משום דהוי ספק נפשות, וכ"פ הבה"ל סי' ש"ל כדעת הבה"ג שבספק יש להקל. יתרה מזו, כתב החזו"א (יו"ד סי' קנ"ה סק"ד) שעתה נשתנה הטבע ותינוקות מוסיפים להתפתח ונגמרים בשמיני ולא רק בשביעי ובתשיעי.)) .

ד.      אפילו תינוק שנולד לפני החודש השביעי, אם יתכן שיוכל להתקיים בעזרת האינקובאטור, יש להצילו אף אם הדבר כרוך בחילול שבת ((שו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קכ"ד), שמירת שבת כהלכתה (במהדורה החדשה פרק ל"ו הערה כ"ו), דלא גרע מעובר שמחללין שבת להצלתו כיון שעתיד לחיות.)) .

ה.      תינוק שנולד בחודש התשיעי אך עם מומים קשים באופן שאין לו סיכוי לחיות אלא חיי שעה, חובה להצילו ואף אם הדבר כרוך בחילול שבת ((שו"ע (סי' שכ"ט סעיף ד') פסק שמחללין שבת אפילו על חיי שעה. ובביאור הלכה (ד"ה אלא) ביאר שגם במקום שלא שייכת הסברא של חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, מ"מ לדינא אין הדבר תלוי בקיום המצוות אלא שילפינן מ"וחי בהם" שדחינן כל המצוות בשביל חיים של ישראל. ולפ"ז גם על קטן שלא יבוא לכלל גדול מחללין שבת אפילו לחיי שעה. וכ"כ בספר שמירת שבת כהלכתה (במהדורא החדשה פרק ל"ו הערה כ"ו) בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמחללין שבת על חיי שעה של תינוק שכלו לו חודשיו. ומהגר"מ שטרנבוך שליט"א שמענו שבימינו שתינוקות הנולדים בחודש השביעי והשמיני חיים, א"כ גם על חיי שעה שלהם יש לחלל שבת. אולם בשו"ת מנחת שלמה (תניינא סי' צ"ט אות א') כתב שגם כיום אם נולד בן ח' שאי אפשר בשום אופן להחיותו ע"י האינקובאטור אסור לחלל עליו שבת. ועיין עוד בנשמת אברהם או"ח סי' ש"ל.)) .

ו.        תינוק שנולד לפני החודש השביעי באופן שאין לו סיכוי לחיות אלא חיי שעה, אסור לחלל שבת לצורך הצלתו ((שמירת שבת כהלכתה (במהדורא החדשה פרק ל"ו הערה כ"ו), מנחת שלמה (תניינא סי' צ"ט אות א').)) . אולם בבתי חולים שהדבר מסור לרבים ועלול לגרום למכשולים שלא יבחינו בין תינוק זה לאחר ועלולים לזלזל בטיפולו של תינוק שכן יש לו סיכוי לחיות יש שהתירו לחלל שבת לצורך חיי שעה שלו וצ"ע ((שו"ת עמק הלכה (ח"ב עמ' 207) בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל וכן בנשמת אברהם (או"ח סי' ש"ל), שבבתי חולים שיש הרבה מטפלים והדבר מסור לרבים, ואין כל אחד יודע להבדיל בין תינוק כזה ובין תינוק אחר שיש לו סיכוי לחיות, עלולים לזלזל בטיפולו של תינוק שכן יש לו סיכוי לחיות, לכן יש לחלל שבת גם לצורך חיי שעה של פג שנולד לפני החודש השביעי, וזה דומה למה שמובא בשו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף י"ב ומשנ"ב ס"ק ל"ג, שהטיפול בחולה שיש בו סכנה יהיה דוקא ע"י גדול ולא ע"י קטן.

אולם שמענו בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א שלא קיבל סברה זו ופסק שאין לחלל שבת באופן זה.)) .

.