לתרומות לחץ כאן

דיני ירושה בפג

הדברים נכתבו רק כמראה מקומות מתוך הקונטרס "הפג בהלכה" ואין לסמוך עליהם בשום אופן למעשה.

בכל שאלה למעשה יש לפנות למורה הוראה מובהק.

המעוניין לתרום או לקחת חסות עבור הוצאת הספר בתחום זה

יפנה ללוי יצחק בניאל

052-7134424

 

 


ביאור דעת השו"ע

השו"ע בחו"מ סי' רע"ו ס"ה פסק שתינוק בן יום אחד, אפילו אם חי שעה אחת יורש את אימו (אם מתה האֵם בחייו), ואם אח"כ מת הוולד הוא מוריש ירושה זו לאחיו מאביו. ולא חילק המחבר בין אם נולד בחודש התשיעי או השמיני, וביאר הגר"א באו"ח סי' של"א ס"ג שהשו"ע פסק בזה כדעת הרמב"ם (פ"א מנחלות הי"ג) שלגבי נחלות שהם דיני ממונות מעמידים על דין תורה שכל שנולד וחי אפילו שעה אחת נחשב ילוד ואפילו תינוק שלא ידוע שכלו לו חודשיו (כגון שספק אם נולד בחודש השמיני או התשיעי) ואין בו סימנים נוחל ומנחיל.

אולם הבאר הגולה תמה, שהנה הרמב"ם כתב להדיא שאפילו לא כלו לו חודשיו יורש את אימו ומוריש לאחיו, והשו"ע השמיט תוספת זו, כנראה שפסק כראב"ד שהשיג על הרמב"ם וכתב שתינוק שלא ידוע שכלו לו חודשיו אינו יכול לרשת ולהוריש ורק אם אנו יודעים בבירור שכלו לו חודשיו נוחל ומנחיל. אולם תמה עדיין מדוע לא ביאר זאת השו"ע בפירוש, והביא את דעת הב"ח שכתב שלעניין מעשה בתינוק שהוא ספק בן ח' ספק בן ט' הנכסים ישארו בחזקתם ואין להוציא מיד המוחזק (ובפשטות המוחזקים הם יורשי האם).

מתוך לשונות הפוסקים נראה שהיה פשוט להם גם בשיטת הרמב"ם שתינוק שהוא ודאי 'בן שמונה' (כגון שנולד בחודש השמיני בלי סימנים, שלא גמרו שערו וציפורניו) אינו נוחל ומנחיל, ורק תינוק שספק כלו לו חודשיו נוחל ומנחיל, דהיינו אם הוא ספק בן ח' ספק בן ט'.

לפ"ז יש להקשות מפשטות לשון הרמב"ם בהלכות נחלות שכתב: "אם מתה האם תחילה ואחר כך מת הבן אפילו היה קטן בן יומו ולא כלו לו חודשיו הואיל וחיה …שעה אחת ומת, הרי זה נוחל…ומנחיל…", א"כ מפשטות לשונו משמע שאפילו אם ודאי לא כלו לו חודשיו (כגון תינוק 'בן שמונה' ודאי) יורש ומוריש וזה נגד הבנת כל הפוסקים? ובאמת המגיד משנה נשאר בצ"ע מנין לו דין זה ((אמנם, בהלכות יבום (פ"א ה"ה) מבואר במגיד משנה שהרמב"םן מדבר בבן ח' עם סימנים (שגמרו שערו וציפורניו) ולכן נוחל ומנחיל שהסימנם מוכיחים שהוא 'בן ז' שהשתהה'.)) .

אולם מצאנו יישוב לזה בדברי החזו"א (יו"ד סי' קנ"ה סק"ה) וכן מבואר בערוך השולחן (חו"מ סי' רע"ו) שביארו שגם הרמב"ם מודה לכך שתינוק 'בן שמונה' שבודאי לא כלו לו חודשיו, אינו נוחל ומנחיל ומה שכתב שקטן בו יומו ולא כלו לו חודשיו נוחל ומנחיל, כוונתו לתינוק שלא היה בו הנידון אם כלו לו חודשיו, דהיינו סתם תינוק שנולד, אפילו בן יומו נוחל ומנחיל, כי אנו תולים שהוא מהרוב תינוקות שהם בני קיימא, אבל ודאי שם יודעים בבירור שנולד בחודש השמיני אינו יורש. וסיים החזו"א שכך ביאר גם הגר"א באו"ח (סי' של"א סק"א).

האם אפשר לטעון 'קים לי' כרמב"ם

בספר "קצות החושן" (א') הבין ברמב"ם כפשטות לשונו שגם תינוק שלא כלו חודשיו והוא בן שמונה חודשים שלא גמרו שערו וציפורניו נוחל ומנחיל, והביא שהאחרונים דחו את דברי הרמב"ם לגמרי וכתב בשם שו"ת 'לחם רב' (סי' קפ"ח) שגם אין לטעון קים לי כשיטת הרמב"ם, דאין לומר קים לי כפלוני גאון היכא שכל חכמי ישראל חולקים עליו. אולם הקצוה"ח חלק עליו והביא שכשיטת הרמב"ם סברו גם התוס' במסכ' ב"ב (דף קמ"ב. ד"ה בן יום א') שאפילו נפל בר ירושה ונוחל ומנחיל. ולכן כתב שכיון שגם התוס' סוברים כרמב"ם ודאי המוחזק יכול לטעון קים לי כשיטתם.

אולם בספר "נתיבות המשפט" (ב') דחה את ראיית הקצוה"ח מהתוס' וכתב שדברי התוס' לא קרבו לשיטת הרמב"ם (עיי"ש) ולפ"ז אי אפשר לטעון קים לי כשיטתו. ובגוף דברי הרמב"ם ביאר ע"פ דברי המגיד משנה בפ"א מהלכות יבום שכל מה שאמר הרמב"ם שיורש אפילו אם לא כלו לו חודשיו היינו באופן שגמרו שערו וציפורניו שאז מעמדים על דין תורה שהדבר מגלה שהוא בן ז' חודשים שהשתהה, אבל אם אין לו סימנים מודה הרמב"ם שאינו נוחל.

תינוק בן ח' ודאי עם סימנים

תינוק שנולד בודאי בחודש השמיני אך גמרו שערו וציפורניו שיש להסתפק אם הוא 'בן ז' שהשתהה' או בן שמונה ודאי, לדעת המגיד משנה (פ"א מיבום ה"ה) יורש דדינו כסתם תינוק. והקצוה"ח ו'הנתיבות' הביאו דבריו, אולם החזו"א (יו"ד סי' קנ"ה סק"ה ד"ה בן) כתב שבאופן זה שהדבר ספק אם הוא בן ז' שהשתהה או בן ח', יש להשאיר את הנכסים בחזקת יורשי האם כמ"ש הרמב"ם (פ"ה מנחלות ה"ו), ואין זה דומה לתינוק שספק נולד בחודש השמיני ספק בתשיעי שאמרנו שיורש כיון ששם יש רוב תינוקות שהם בני קיימא.

 

לסיכום:

א.      השו"ע סתם שתינוק בן יום אחד יורש ומוריש ((חו"מ סי' רע"ו סעיף ה'.)) .

ב.      לפי רוב האחרונים כוונת השו"ע שסתם תינוק נוחל ומנחיל בהיותו בן יום אחד, אפילו אם ספק נולד בחודש השמיני ספק בחודש התשיעי ונולד בלי סימנים (שלא גמרו שערו וציפורניו) כיון שהולכים אחר הרוב שהם בני קיימא, אבל לדעת באר הגולה השו"ע פסק כראב"ד שרק אם אנו יודעים בבירור שכלו לו חודשיו (ששלמו ט' חודשי העיבור) נוחל ומנחיל, אבל סתם תינוק אינו יורש, ולמעשה כתב שהנכסים ישארו בחזקתם (יורשי האם).

ג.       נחלקו האחרונים האם המוחזק יכול לטעון קים לי כרמב"ם שגם תינוק שלא כלו לו חודשיו (כגון בזמן חז"ל שנולד בחודש השמיני בלי סימנים) יורש ומוריש. לדעת 'קצות החושן' (( שם אות א'.)) אפשר לטעון קים לי כיון ששיטת התוס' כרמב"ם. ואילו לדעת 'נתיבות המשפט' ((שם אות ב'.)) ושו"ת 'לחם רב' ((סי' קפ"ח, מובא בקצוה"ח.)) אי אפשר לטעון קים לי כרמב"ם. ולדעת החזו"א והערוך השלחן גם הרמב"ם בעצמו לא אמר שתינוק זה יורש.

ד.      תינוק שודאי נולד בחודש השמיני אך גמרו שערו וציפורניו, לדעת המגיד משנה (פ"א מיבום ה"ה), הקצוה"ח והנתיבות יורש ומוריש כיון שאנו אומרים שהוא 'בן ז' שהשתהה', אולם לדעת החזו"א ((יו"ד סי' קנ"ה סק"ה ד"ה ובן.)) אינו נוחל את אימו והנכסים בחזקת יורשי האם.

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *