האם מותר לעקור עץ רימונים נושא פרי לצורך עשיית סוכה במקום העץ?
תשובה
שלום וברכה
לכתחילה ראוי להימנע מכך, ולהשתדל מאוד לבנות סוכה במקום אחר, ולא לעקור את העץ. אבל בשעת הדחק גדול, מי שרוצה להקל, יש לו על מי לסמוך לעקור את העץ. ואת עקירת העץ יעשה על ידי פועל גוי, ויעקור את העץ עם השורשים, ועם העפר שמסביב לשורשים, (שיעור עפר שהעץ יכול לחיות ממנו).
[ודווקא במקרה שפינוי המקום לצורך עשיית סוכה, שווה לך יותר כסף מהעץ רימונים].
מקורות
עיין בשו"ת הר צבי או"ח חלק ב' סימן ק"ב שדן בעניין עקירת עץ פרי לצורך בניית סוכה והנדון שלו הוא בעץ של ערלה, וכותב שם שאיסור עקירת אילן הוא רק כשנעשה דרך השחתה ולכן כתב הרא"ש שאם הוא עוקר את האילן לצורך מקומו אינו דרך השחתה ומותר, ועיין בט"ז יו"ד סימן קט"ז סק"ו שפסק מכח דבריו, שמותר לקצוץ אילן כדי לבנות שם בית. אמנם בשו"ת בית יעקב חולק על הט"ז וסובר שאסור. וכותב שם שלפי דברי הט"ז נמצא שמותר גם לקצוץ אילן כדי לבנות שם סוכה, אמנם חוכך בזה מכיון שמבואר בשו"ת שאלת יעב"ץ שכל מה שמותר לקצוץ אילן זה דוקא כשהרווח הכספי שלו הוא יותר משווי העץ ולכן כתב שיתכן שלדבריו יש לאסור לקצוץ לצורך בניית סוכה מכיון שאין לזה שווי כל כך גדול, ומוסיף ההר צבי שכאן יש עוד סברא להקל משום שבא להשחית את העץ לצורך מצוה ובשלטי הגבורים (ע"ז פ"א) מבואר שמותר להשחית לצורך מצוה, שהרי צוו חכמים לקרוע על המת, ובתוס' ב"מ (דף לב ע"ב ד"ה מדברי) מבואר שאיסור בל תשחית נדחה מפני כבוד מלך ונשיא. אמנם מלשונם משמע שזה רק בתורת עשה דוחה לא תעשה, שהמצוה דוחה את האיסור, וא"כ כל ההיתר הוא רק כשאין לו אפשרות אחרת, אבל אם יש לו אפשרות לאכול בסוכה אחרת יתכן דלא שייך היתר זה. אולם בספר חסידים (סימן תתעט) לענין אם רוצה לגנוז דף מספר תורה משמע שאפילו משום הידור מצוה בלבד אינו עובר על בל תשחית. ולפי"ז משמע שההיתר בלצורך מצוה לא משום עשה דוחה ל"ת הוא אלא משום דלא הוי השחתה כלל כשהוא עושה לצורך מצוה, ולפי יש מקום להתיר גם כשיש לו אפשרות לבנות סוכה אחרת, ועיין שם בהר צבי שכתב שמכיון שמדובר בעץ של ערלה יש עוד צד קולא משום שזה לא ברור שיש איסור קציצת אילן בעץ של ערלה, עיין שם מה שהאריך בזה, ומסיים ההר צבי שמכיון שיש כמה צדדים להקל, ואחד מהם הוא שזה עץ ערלה, לכן אפשר להקל ולקצוץ את האילן ויעשה כן על ידי גוי, גם משום שאולי יש איסור בדבר, ובפרט משום שיש שכתבו שאפילו באופן המותר משום בל תשחית, מ"מ יש להזהר בדבר משום חשש סכנה [עיין שו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סימן עו), ובספר חסידים בצואת רבי יהודה החסיד, ובסימן מה ובהגהות מהרש"ם לס"ח בהוצאת הרב הגר"ר מרגליות שאפילו אם הוא צריך למקומו וכיוצא בו שמותר מצד הדין מ"מ יש בו חשש סכנה] ולכן לדעתי יש לקצצו ע"י גוי, ויאמר בפירוש שאין הוא רוצה שיעשה זה בשליחותו, וחשש הסכנה יחול רק על ראש הגוי בלבד, וצדיק מצרה נחלץ ויבוא אחר תחתיו. עד כאן דבריו של ההר צבי.
ומכיון שגם הוא לא התיר רק בצירוף זה שהעץ הוא ערלה, לכן בעץ שאינו ערלה נראה שיש להחמיר ולא לעקור אותו לצורך בניית סוכה, אבל בשעת הדחק מי שמקל יש לו על מי לסמוך.
ומה שכתבנו שצריך לעקור את זה ביחד עם השורשים והעפר שמסביבו, כן כתב ההר צבי בשם החת"ס (שו"ת סימן ק"ב).
ועיין בשו"ת יחווה דעת חלק ה' סימן מ"ו שדן במי שרוצה לקצוץ ענפים מאילן של פרי כדי לסכך בו את הסוכה, והביא שם משא ומתן ארוך בפוסקים בענין הנ"ל אם מותר להשחית אילן לצורך מצוה, ומסיים שם שאם אין לו אפשרות אחרת אפשר להקל, ויעשה כן על ידי גוי, אמנם המקרה שלו שונה מהנידון שלנו, מכיון שיש עוד צד קולא שיש אומרים שכל האיסור דוקא בקציצת אילן שלם ולא בקציצת ענפים וכפי שביאר שם.
(ובעיקר הענין האם מותר לקצוץ אילן לצורך הרחבת דירה עיין בשו"ת יביע אומר חלק ה' יו"ד סימן י"ב שהאריך בעניין קציצת עץ לצורך הרחבת דירה, ומסקנתו שאם הוא מרחיב את הדירה בגלל שהמקום דחוק לו אפשר להקל ולקצוץ, ועדיף לעשות כן על ידי גוי, אבל אם הוא רוצה להרחיב את הדירה לצורך פינוק והרווחה שאין בה הכרח, נכון להחמיר ולא לקצוץ את האילן).
ועיין במנחת שלמה חלק ב' סימן ק' מה שכתב בזה.
למה צריך פועל גוי: האם זה בדוקא או שאין שליח לדבר עבירה ובכל מקרה הסכנה חלה על השליח, ולפי שישראל לא יסכים לקצוץ לכן יקרא לגוי. ונפק"מ אם יש פועל שאומר שאין לו בעיה עם זה ואינו מקפיד, האם יהיה מותר לצורך מצוה או שעדין יהיה חשש סכנה על המשלח?
שלום וברכה! יש כאן שני נידונים א. מצד איסור קציצת אילן ב. מצד סכנה. וביחס לאיסור – כתב שם ההר צבי בשם הבשמים ראש שאיסור אמירה לנכרי הוא רק במקום שאסור לעשות את הפעולה על ידי גרמא, אבל אם גמרא מותר, אין איסור אמירה לעכו"ם, ומסתפק שם האם איסור קציצת אילנות, אסור רק במעשה, או גם בגמרא, ולכן יש צד שאין איסור אמירה לעכו"ם, ומכיון שההיתר כאן אינו ברור, כדאי לעשות על ידי גוי, שאז יש עוד צירוף לקולא. וביחס לסכנה – משמע בדברי ההר צבי שהסכנה רובצת גם על השליח וגם על המשלח, ולכן כתב שם שישלח את הגוי ויאמר לו שאינו שלוחו והסכנה יחול רק על הגוי.
ולכן גם אם פועל אומר שאין לו בעיה עם זה, אסור לשלוח אותו מכיון שהסכנה הוא גם למשלח, וגם אם יעשה את זה בלי תורת שליחות, יש להמנע מכך, משום שראוי לא להכניס יהודי למצב של סכנה.
(ועצם דברי ההר צבי צע"ק שבגוי אין תורת שליחות, ולמה צריך לומר לו שהוא משלח אותו).
השאר תגובה