ביטול שמן פסול להדלקה עם שמן הזית

הרב שמואל ברוך גנוט
ז' טבת ה'תשע"ב

שבת כא,א: תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, אין מדליקין בהן במקדש, משום שנאמר (שמות כז) ‘להעלות נר תמיד’, הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ולא שתהא עולה על ידי דבר אחר. והגרעק”א בגליונו כתב: “קשה לי למאי נקט שמנים, הא במקדש אין מדליקין רק בשמן זית זך”. והשפת אמת תירץ: “י”ל כגון שעירב בשמן זית הרבה מעט שמן פסול באופן שנתבטל, ואמרי’ נהפך האיסור להיות היתר והוי שמן זית ממש, אלא משום שאינו דולק יפה וחיישינן שמא ישאר בסוף משמן הפסול וידלוק כך [כמו שפי’ הר”ח דמה”ט אסור להדליק בש”פ שנתן לתוכן שמן כשר],   אבל משום שמן זית הא כבר נתהפך להיותו שמן זית”.

וד השפ”א עוררני לתהות מדוע אם כן לא עשו כן בני חשמונאי, שהוסיפו מעט שמן רגיל שאינו נטמא (או שמנים שאינן מקבלים טומאה) אל תוך פך השמן שמצאו, והיו מוסיפין מעט מעט שמן וקמא קמא בטיל, וכך היו מוסיפין שמן לשאר ימים. ועי’ ב”י (סי’ צט) שהביא ב’ הדעות בראשונים האם אמרי’ דראשון ראשון בטל, כאשר רבה האיסור על ההיתר. וא”כ לדעות הראשונים דשייך קמא קמא בטיל, וכרבי יוחנן (ע”ז עג,א) דהמערה יין נסך מחבית לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל, א”כ נאמר דה”ה הכא. ושוה”ר שכבר דשו ביה רבים בשאלתנו, עי’ בס’ קובץ על הרמב”ם ובעוד ספרים.

ויל”ע אי שייך בהכי דאין מבטלין איסור לכתחילה, דהנה הב”ח  (או”ח סי’ תרכו) כתב בשם האגודה  דדבר הפסול למצוה שרי לערבו בידים ולבטלו ברוב כשר, ואין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחילה, שכיון שמצוות לאו ליהנות ניתנו, אינו נהנה מהביטול, ולכן מותר לבטל סכך הפסול לסוכה ברוב סכך כשר. וכ”כ המג”א שם, וז”ל: “ומבטלן – אע”ג דאין מבטלין איסור לכתחלה י”ל דקודם י”ט שאינו אסור עדיין נתבטלו (ולפ”ז אסור בח”ה) ועי”ל דה”מ במקום שנהנה אבל מצו’ לאו ליהנות ניתנו (ב”ח, מרדכי) והר”ן כ’ אע”ג דאיסור שיכול להסירו אינו בטל מ”מ הכי אגמרי’ רחמנא למשה בפלגא סגי דפרוץ כעומד מותר אלא דהכא כיון שהן מעורבין בעי רובא עכ”ל וא”כ אין כאן מבטל איסור, עכ”ל. ואמנם הט”ז שם כתב שאינו מותר אלא כשמערב קודם החג, שאין עדיין שם פסול עליו, והרי זה כמבטל איסור בזמן היתרו. ועי’ פמ”ג (יו”ד סי’ צט שפ”ד ס”ק יא).

 

והנה בעצם ד’ השפ”א דהשמן הבטל נהפך להיות שמן זית, יש לציין דבהגהות ברוך טעם (או”ח סי’ תע”א סק”ה) כתב על דברת המג”א למה צריך בערב תאכלו מצות תיפוק ליה דצריך לאכול ביו”ט פת וכתב דנראה דאם נתערב חמץ בפחות מכזית ברוב מצה שמותר מה”ת באכילה בפסח האוכל כזית ממנו יוצא ידי סעודת יו”ט, אך אינו יוצא ידי חובתו לענין אכילת מצה דלענין אכילת מצה לא שייך ביטול דאין החמץ נעשה מצה אלא שאיסור חמץ נפקע ע”י ביטול ומ”מ לאו מצה הוא וא”כ חסר בשיעור מצה. ותמה עליו המחנה חיים בספרו ק”ן סופר סי’ קמ”ו מירושלמי פ”ג דפסחים אר’ יוסה מה נן קיימינן אם בשרובו חמץ חייב כרת אם בשרובו מצה יוצא בהן ידי חובתו בפסח הרי מפורש בירושלמי דכשנתערבו חמץ ומצה ובטל החמץ יוצא בו ידי חובתו בפסח, ודלא כהברוך טעם. והגר”י וועלץ  ציין בזה לשו”ת מהר”ם שיק (או”ח סי’ קכה וריז) ושו”מ (מהדו”ק ח”ג סי’ פז ומהד”ג ח”א סי’ קסז) ושו”ת הרי בשמים (מהד”ג סי’ ק). ועי’ שו”ת משנה הלכות (ח”ו סי’ קנב) שציין לדבריהם. וכן מצינו מחלוקת הפוסקים האם אורז שנתבטל בחיטין האם כשר למצה, עי’ פמ”ג (פתיחה להל’ פסח ח”ב פ”א) ומהרי”ט אלגזי (הלכות חלה אות יד) ושו”ת תורת חסד (או”ח סי’ לד). וביארו דתליא האם ביטול ברוב פועל ביטול המציאות של גוף הדבר המתבטל, ואז ממילא לא יוכל להשלים לשיעור, שהרי אנו מחשיבים אותו כאילו אינו, או שפועל רק ביטול המהות והשם של הדבר, שאין עליו שם האיסור וכדומה שהיה עליו מקודם, אבל המציאות לא נתבטלה, ולכן יוכל להשלים להשיעור של הרוב, וא”כ לכאו’ ה”ה בנידו”ד דתליא במחלוקת זו האם הביטול גורם שהדבר המתבטל ייחשב ממש ממין המבטל. ושו”ר דהשפ”א חש לנושא זה וכתב ד”כה”ג מצינו בעושה עסה מחטים ואורז דיוצא בו ידי חובת מצה לדעת הרבה פוס’ אפי’ אין בו כזית בכא”פ מן החטין משום שנהפך האורז להיות חטים”. וידועים ד’ שו”ת עונג יו”ט בזה, שדן האם שייך ביטול גבי מצוה,  ואכמ”ל.

והנה התוס’ הרא”ש (שבת כא,ב) כתב: “וא”ת ולמה קבעו שמונה ימים, והלא הנס לא היה כי אם שבעה ימים כי היה בו שיעור ללילה אחד”. ותירץ בתירוצו השלישי: “אי נמי לאחר שהריקו השמן מן הפך בלילה ראשונה נשאר הכלי מלא וניכר הנס אף בלילה ראשונה”. ובעולם נודעת קושיה זו ותירוץ זה בשם הב”י (סי’ תרע), שגם הקשה ותירץ זה. ונודעת קושיית הגר”ח מבריסק ז”ל דא”כ הכיצד הדליקו בשאר הימים משמן זה, והא הוי שמן נס ופסול להדלקה.

ואם כנים דברינו להני דעות הנ”ל, אזי אפ”ל באופן נפלא, דהחשמונאים רוקנו מעט מעט מהפך וכל הזמן הזה התווסף להם עוד מעט שמן נס, והתערב והתבטל מיד בשמן הזית, קמא קמא בטיל. וא”כ גם א”נ דהחשמונאים עצמן לא רצו לערבב את השמן זית עם שמן אחר, אולי משום דאין מבטלין איסור לכתחילה (אף דמסתבר דלצורך מצוה רבתא שרי בכה”ג), או מפני דלא רצו להסתמך בחנוכת המנורה על היתרים דחוקים, (כפי שתירצו הספרים על השאלה מדוע לא הדליקו בשמן טמא והרי טומאה הותרה בציבור). אך את הוספת שמן הנס לא הןם עשו, אלא משמיא הוסיפו שמן נס על כל טיפה וטיפה שנוספה להם, ובכל שמונת הימים, כאשר הוציאו שמן, נכנס מיד, בעוד הפך מלא למחצה לשליש ולרביע, עוד שמן, וממילא קמא קמא בטיל ול”ח לשמן נס.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *