האם הרמ"א מבאר או חולק על מרן בחו"מ סימן שעח סעיף א בדין מזיק באונס גמור?
תשובה:
שלום רב,
לתועלת הקוראים אני מצטט את לשון השו"ע. "אסור להזיק ממון חבירו. ואם הזיקו, אף על פי שאינו נהנה, חייב לשלם נזק שלם, בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס". ומוסיף הרמ"א "ודווקא שאינו אנוס גמור, כמו שנתבאר". מקור דברי השו"ע הוא הרמב"ם בהלכות חובל פ"ו ה"א ומקור הרמ"א הוא בתוספות ב"ק דף כז ע"ב ד"ה ושמואל שסוברים שנזק באונס כעין אבידה חייב וכעין גניבה פטור.
הש"ך בסק"א כותב שהרמב"ם חולק על תוספות ומחייב אפילו באונס, וכן דעת המגיד משנה שם (לפי גירסא שלנו שהרמב"ם לא חילק). הכסף משנה כותב שאף הרמב"ם פוטר באונס, וכפי שמוכח מהדינים שכתב בסעיף ג וסעיף ו, וכן משמע בביאור הגר"א שם סק"ג. הפרישה מגיה במגיד משנה שהרמב"ם אינו חולק על הראב"ד. ועיין גם בפירוש פרי האדמה על הרמב"ם שם.
בס"ד
ז"א שהאם בן ספרד שהזיק באונס גמור יכול לטעון קים לי כהסוברים שדעת מרן שו"ע לפטור – להפטר?
אכן כך. אמנם, יש לציין שיש לדון על כל מקרה לגופו, כיון שישנם כמה דוגמאות המפורשות בגמ' ובשו"ע ויש לדעת לאיזו דוגמא לדמות.
השאר תגובה