הוי עז כנמר

רבני בית ההוראה
כ"ה כסלו ה'תשע"ב

הרב בצלאל שמלה שליט”א

א

שנינו במסכת אבות (פרק ה משנה ב): יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר וכו’ לעשות רצון אביך שבשמים, הוא היה אומר עז פנים לגיהנום וכו’ יה”ר שיבנה ביהמ”ק במהרה בימינו וכו’. ויש לידע מהי השייכות בין אלו שתי המימרות, וביותר שמסמיכות הדברים שלפנינו מבואר שבניית ביהמ”ק הוא ע”י מידה זו של עז כנמר וצ”ב.

והנה מצינו דברים נפלאים במדת הענווה, שהתוה”ק משבחת את מרע”ה והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, שבזכות ענוותנותו זכה משה רבינו לתורה, והידוע בשם הגר”ח מוולאז’ין שהעניו כמדרגת משה רבינו – מובטח לו שיזכה אף הוא לדרגת תורתו, ועוד נאמר במשלי ”ולענוים יתן חן”. ומכל זה רואים אנו את גודל הוד רוממותה של מידת הענוה, אלא שמכאן ש לנו לשאול שמאידך מצינו שנאמר בגמ’ בגיטין “דענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו” וצ”ע.

ובאותו עניין מצינו אף בגמ’ סוטה יד, א [עפ”י גרסת הב”ח]: “גלוי וידוע לפני הקב”ה שעתיד ביהמ”ק ליחרב ולהגלות את ישראל מארצו, שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה ויאמרו לו, משה עמוד בתפילה בעדינו ועומד משה ומבטל הגזירה מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, לכן לא נודע מקום קבורתו”. והנה הטעם שנגזר על משה שלא ידעו מקום קבורתו מצינו בדברי המדרש רבה סו”פ בלק: “ולפי שנתעצל (משה רבינו) במעשה זמרי – לא ידע איש את קבורתו, ללמדך שצריך אדם להיות עז כנמר וקל כנשר וכו’, מכאן אתה למד שמדקדק עם צדיקים כחוט השערה”. הרי מבואר דממה שנתחסר אצל משה רבינו משהו במידת העזות, משום כך – לא נודע מקום קבורתו, ומזה נגרם שלא התפלל על כלל ישראל על ביטול הגזירה כשיצאו לגלות ומשום כך נחרב הבית, ורואים אנו כנ”ל שחיסרון מידת עז כנמר גרם לחורבן הבית וצ”ע.

עוד צ”ב שכן בדרך כלל תוכנם של ההפטרות הם מעניינה של הפרשה, חוץ מעשרה פרשיות שלפני ר”ה דהם ג’ דפורענותא וז’ דנחמתא, והפורענות בהפטרה השנייה הוא על שעזבו את התורה והלכו אחרי ע”ז וכלשון הפסוק: “כה אמר ה’ וכו’ וילכו אחרי הבל ויהבלו”, וכן בהפטרה השלישית הפורענות הוא על שעזבו את המצוות, ברם אשר צ”ב מהי הפורענות בהפטרה הראשונה דירמיה אמר להקב”ה “הנה לא ידעת דבר כי נער אנכי,” והקב”ה מוכיח אותם ”ויאמר ה’ אלי אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר וכו’ “. וברש”י מבאר את טענת ירמיה שמשה היה יכול להוכיח אותם בגלל שהושיעם ועשה להם ניסים, הוציאם ממצרים וקרע להם את הים וכו’, אבל אני בתחילת שליחותי – אני בא להוכיח!? ואולם הדברים טעונים ביאור מהי הפורענות לומר נער אנכי.

ב

הדברים מתבארים ע”פ המדרש בפרשת בשלח עה”פ ”ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים” וכו’ וז”ל: משל לאדם שהרכיב בנו על כתיפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואו’ לאבא טול חפץ זה ותן לי והוא נותן לו וכן שנייה וכן שלישית, פגעו בו באדם אחד אמר לו אותו הבן ראית את אבא, אמר לו אביו אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא כלב ונשכו עכ”ל. והיינו שמעלת כלל ישראל היא שנמצאים על כתפיו של הקב”ה, כל זמן שבוטחים בו ויודעים דזכות קיומם הוא מהקב”ה אין הכלב יכול לנשוך אותם, כלל ישראל משולים לכבשה בין שבעים זאבים – שבדרך הטבע אין שה יכול לעמוד אפילו נגד זאב אחד, והיות ותולים בטחונם בהקב”ה – אפי’ שבעים זאבים אינם יכולים להם, אבל כשחושבים שהקיום שלהם הוא מכוחם, הקב”ה מוריד אותם מכתפיו ובא הכלב ונושכו.

ולהאמור יבואר מה שמצינו דבחסרון זה הוכיח מש”ר על חטא המרגלים (דברים א, כח) ”אנה אנחנו עולים המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדולות וכו’ ואמר עליכם לא תערצון ולא תראון מהם ה’ אלוקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעינך, ובמדבר אשר ראית אשר נשאך וכו’ כאשר ישא איש את בנו” – משה רבינו מוכיח למה לבבכם נמס בראיית ערים גדולות ובני ענקים, הרי ה’ נלחם בשבילכם כאשר ישא איש את בנו, וממה דכלל ישראל בכו בכייה של חינם על שחשבו שהם נלחמים ואין להם כח להילחם, נגזר בכייה לדורות ונחרב הבית.

ג

ובזה מבואר הפורענות הראשונה שירמיה אמר נער אנכי, דהיות והקב”ה נלחם בשביל כלל ישראל אפי’ שאין להם כח מצד עצמם אבל מכיון שהם שלוחים של הקב”ה אינם צריכים לפחד. והדברים מפורשים הם בפסוקים ”ויאמר ה’ אלי אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר” וגו’.

והנה מצינו בירושלמי שהנמר מטיל פחד גם על האריה, ואפילו שהוא יותר חלש ממנו. ועל דרך זה  אומר התנא הוי עז כנמר, אבל במטרה לעשות רצון אביך שבשמים – מכיון שמקיים רצונו יתברך א”כ נמצא הוא על הכתפיים של הקב”ה וצריך להיות עז כנמר שנלחם בשביל הקב”ה, אבל אם הוא עז לא במטרת לעשות רצונו יתברך, ע”ז נאמר עז פנים לגיהנום.

ובזה מגלים לנו חז”ל דהתביעה על משה רבינו היתה בזה שלא היה עז כנמר, ונגרם מזה שלא יכל להתפלל על כלל ישראל ונחרב הבית, ולכן הסמיך התנא את המימרות האלו, לומר שבנין ביהמ”ק יכול להיות על ידי מידה זו של עז כנמר לדעת שאנו שלוחים של מקום.

ד

המשגיח ר’ יחזקאל זצ”ל מדגיש על מה שחז”ל תקנו בתפילת שמו”ע חמש ברכות על בניין ביהמ”ק והם “תקע בשופר”, “ולירושלים עירך”, “את צמח דוד”, ברכת ”רצה” והיה”ר בסוף התפילה,  רואים עד כמה צריך להתפלל שיבנה המקדש. ואם יאמר אדם מי אני שאתפלל על בנין ביהמ”ק – המפני תפילתי יכנסו הגליות ותצמח הישועה, כבר מצינו שכתב בזה הרמח”ל במסילת ישרים וז”ל: תשובתו בצידו, לפיכך נברא אדם יחידי כדי שכל אחד יאמר בשבילי נברא העולם עכ”ל. ורואים אנו כנ”ל – שכל אחד יש בו כח מיוחד בהיותו בן המלך. ויה”ר שננצל את כוחותינו אלה ובזכות זה יבנה ביהמ”ק במהרה בימינו אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *