גרות ללא קבלת עול תורה ומצוות

רבני בית ההוראה
כ"ה כסלו ה'תשע"ב

הרב ישראל פלאי שליט”א

א

מקורו של דין גרות מן התורה מצינו בגמ’ כריתות ט, ב שנלמד מן הפסוק “הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדורתיכם”, ככם – כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם ע”כ.

ומן הנכון להקדים כאן בפתח דברינו שבכל תהליך של גרות ישנם שלושה חלקים: א. מילה וטבילה, שזהו גוף מעשה הגרות. ב. קבלת עול מצוות. ג. שהגרות תיעשה ע”י בי”ד כשר. ובאמת זהו דקיי”ל שבכדי שתחול הגרות בעי’ מילה וטבילה.

והנה בגמ’ יבמות מו, א מצינו שנחלקו ר”א ור”י עם חכמים אם מל ולא טבל, או טבל ולא מל – דלר”א כשם שאבותינו שיצאו ממצרים ובאו לקבל פני שכינה מלו ולא טבלו, ה”ה אף השתא גר שמל ולא טבל מהני, ואף טבל ולא מל מהני דהוי כאמותינו – שטבלו וה”ה גר שמל בלבד דמהני. ברם חכמים ס”ל שמל ולא טבל או טבל ולא מל לא הוי גרות עד שיתקיימו בו שניהם – מילה וטבילה, וכן קיי”ל להלכה כחכמים.

ב

ויסוד הדין של קבלת עול מצוות בגרות מבואר בגמ’ מז, א: ת”ר גר שבא להתגייר בזה”ז א”ל מה ראית וכו’, ואין מרבין עליו ואין מדקדקין ואם קיבל מלין אותו מיד ע”כ. הרי מוכח מדברי הגמ’ שדין קבלת מצוות בגרות הוי לעיכובא, דדוקא אם קיבל – מלין אותו מיד, אך אם לאו אזי אין מגיירים אותו ולא הוי גרות.

וכן מבואר בגמ’ בכורות ל, ב דעכו”ם שבא לקבל עליו את כל מצוות התורה חוץ מדבר אחד – אין מקבלין אותו, ומוסיף ר’ יוסי שאפי’ אם אינו מוכן לקבל עליו דקדוק אחד מדברי סופרים אין מקבלים אותו ע”ש, ושוב מוכח אם כן שקבלת מצוות דינא לעיכובא הוא בגרות.

אמנם בגמרא שבת לא, א מובא מעשה באחד שהאמין בתורה שבכתב ולא האמין בתורה שבע”פ – ובא לפני שמאי לגיירו ולא קיבלו, ובא לפני הלל וקיבלו ע”ש, ומבואר א”כ שאף שבשעת הגרות לא קיבל עדיין את עול כל המצוות עכ”פ גיירו הלל. והדברים תמוהים הם טובא – דמאי שנא דבר זה מהמקבל עליו עול כל מצוות חוץ מדבר אחד – דלא הוי גרות, ומדוע כאן הסכים הלל לגיירו.

אכן מצינו שנתקשה בדבר זה רש”י בכמה מקומות ( וכ”ה בתוס’ ביבמות שם) וכתב ליישב שכל מה שלא האמין אותו אחד בתורה שבע”פ – לא היה זה מתוך כפירה ח”ו, אלא רק מתוך חוסר ידיעה בסיסית, וכיון שידע הלל שיצליח לבסוף לשכנעו – משום כך קיבלו אפ”ה וע”ש.

אלא שעצם הדברים תמוהים הם טובא, דמה לי בכך או בכך, הרי סוף סוף בשעת קבלת הגרות לא קיבל על עצמו אותו האדם קבלת מצוות מושלמת הכוללת את כל המצוות, וא”כ היאך היה אפשר לגיירו.

וביותר יש לעיין לאור דברי הרמב”ם בהלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה ד שכתב וז”ל: וכן לדורות – כשירצה העכו”ם להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן. ובהלכה יד כתב הרמב”ם: שכשיבוא אחד מהן להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה או מפני הפחד או שמא לנישאוין וכו’, ואם לא נמצא להם עילה מודיעין לו כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרשו, ואם רצה בכ”ז מקבלין אותו עכ”ד. הרי חזינן בהדיא מדברי הרמב”ם שישנו דין לעיכובא בקבלת עול המצוות בכדי לגיירו.

ג

והנה מצאנו שש שיטות בדברי הפוסקים לבאר את גדר זה הדין של קבלת המצוות בגרות: א. בשו”ת בית יצחק חלק ב סימן ק כתב דאם מתגייר רק לפנים אך לבו לא איתו כדי לקיים המצוות – ואנו יודעין שכוונתו אח”כ להמשיך בעבירות ובאיסורים, לא הוי גר כלל ע”ש. וכן מבואר בשו”ת האחיעזר סימן כו שקבלת מצוות מעכבת היא את חלות הגרות, משום שקבלת מצוות מחייבת אדם לנהוג ע”פ ההלכה.

(ולא אמרינן כלפי הא שדברים שבלב אינם דברים – משום שעיקר הגרות תלויה היא בכוונת הלב האמיתית והכנה – שבאמת בא הוא להיכנס תחת כנפי השכינה, וכיון שכיון בליבו לא לקיים מצוות שוב אין בסיס כלל לחלות הגרות).

ולפי זה כתב בעל החלקת יעקב חלק א סימן יג שאדם הרוצה להתגייר בכדי להשתייך לעם ישראל אבל לא לדת ישראל – שאפי’ בדיעבד אין מועילה גרות כזאת, ונותר כשהיה – גוי גמור לכל דבריו.

ב. ובאגרות משה (יו”ד חלק א סימן קנז) כתב שאפי’ אם אמר בפיו שמקבל מצוות אם אנן סהדי וברור הוא הדבר שאינו מקבל על עצמו באמת ובתמים את קיום המצוות – אינו כלום, משום שכל התהליך של הגרות זוהי הפעולה הפנימית שמתגייר ע”י קבלה אמיתית לקיים כל המצוות.

ומבואר בדבריו שם (סימן קס) עוד ע”ד הגמ’ בשבת בגר שנתגייר בין העכו”ם – דחשיב לגר אפי’ שעדיין עובד הוא ע”ז, שטעמא דמילתא הוא רק משום שקיבל עליו אותו להיות ככל היהודים – ונחשבה לו דבר זה לקבלה אפי’ שלא יודע בשעה זו כלום מהמצוות. וטעם הדבר הוא כיון שעיקר הדרישה מהגר היא שיקבל על עצמו את כל אותן המצוות בעלות תוקף מחייב כפי מיטב ידיעתו.

עוד כתב שם שכיון שיש דין בגרות של בי”ד כשר, ממילא אם מעשה הגרות יתבצע בבי”ד קונסרבטיבי – יש לפסול את הגרות משום שאין כאן בי”ד כשר .

ויש לומר לפי”ז שכל מה שהגרות מועילה בגר שנתגייר והמשיך לעבוד ע”ז היינו רק בדיעבד, אבל לכתחילה ודאי שלפני התהליך של הגרות צריך לקבל על עצמו את כל החיובים וכו’.

ובאגרות משה יו”ד חלק ג סימן קו כתב באשה שבאה להתגייר וקיבלה עלי את קיום כל המצוות חוץ מלשנות את מלבושיה, שלפי המבואר שקבלת מצוות בגרות תלויה היא בידע וההבנה של הגר – הוי גרות, משום שבעיניה הוי חומרא בעלמא, ואין היא נחשבת לאומרת “חוץ מדבר אחד”, אלא שקיבלה על עצמה הכל חוץ מן החומרות, ולכך בדיעבד יקבלו אותה לגרות.

וכן למד ג”כ האחיעזר, שכיון שמקבל עליו כל המצוות, אפי’ שחושב לעבור על איזה מהמצוות אח”כ לתיאבון – מ”מ נחשב הדבר שקיבל עליו עול מצוות (ומה שאח”כ נכשל בעבירות לתיאבון – אין זה מחמת שלא מאמין וכדו’).

ג. ובשו”ת מכתם לדוד יו”ד סימן מו כתב וז”ל: אדם שכל עצמו בא מרצונו לידבק באומה שפלה זו וקבל כל מה שהודעיהו מענשן של מצוות ומתרצה לחתוך בשרו ומהיכי תיתי להסתפק שמא לא יטבול עכ”ל. וכוונתו לברייתא דלעיל שמודיעין אותו עונשן של מצוות וזה הוי קבלתו, ומבואר א”כ שדי בכך שמקבל הגר על עצמו את עונשי המצוות בשביל שנקבל אותו לעם ישראל, ואין צורך בקבלה פרטנית של קיום מצוות. וכן הובא ג”כ בשו”ת משפטי עוזיאל תנינא יו”ד כרך א סימן נח ע”ש.

ובשו”ת והשיב משה יו”ד סימן נ הביא מעשה ביודעין באחד שבא להתגייר וקיבל ע”ע לשמור כל המצוות חוץ משבת, שלכאורה לא מהני משום דחשיב חוץ מדבר אחד, אולם כתב שם שקבלת עול המצוות – אין הכוונה שהוא מוכרח לקבל עליו את כל המצוות לקיימם, אלא רק לקבל עליו כל המצוות התורה שאם יעבור הוא מקבל עליו להיענש בעונש המגיע לו.

והוכיח זאת מנוסח האמירה שנתבאר בדברי הגמ’ הנ”ל שנאמר לגר ”עד שלא באת למדה זו אכלת חלב – אי אתה ענוש כרת, חללת שבת – אי אתה ענוש סקילה, ומשבאת למידה זו אכלת חלב – אתה ענוש כרת, חיללת שבת – אתה ענוש סקילה, והוא מקבל עליו כל המצוות ועונשיהן…” ע”כ, אולם שיטה זו לא התקבלה אצל רוב הפוסקים כלל.

ד. הרמב”ם בהל’ איסורי ביאה שם הלכה יג – יד כתב באריכות את דרך קבלתם של הגרים, שתחילה יש לוודא שאין להם שום מניע זר לרצון להתגייר, ומודיעים לו למתגייר את עול התורה וטרחתה, ואם לא פירש מקבלים אותו. וכתב שם בהלכה טו שכ”ז לכתחילה, אבל בדיעבד גם אם התגייר מהני, ואין מקרבים גרים אלו המתגיירים בדרך דיעבד, אלא ממתינים לראות מה תהא אחריתם.

ה. דעת התוס’ ביבמות מה, ב ד”ה מי לא טבלה שמה שבעינן ג’ דיינים כשרים לגייר – הוא משום הקבלת מצוות של המתגייר, ולא לענין טבילה ומילה. ומוכח שעיקר הגרות והדין לעיכובא זהו הקבלת מצוות, ורק חלק זה מצריך שיהיה בפני בי”ד כשר. וכן פסק בטור יו”ד סימן רסח שכל עניניו בין להודיע המצוות לקבלם בין המילה ובין הטבילה צריך שיהיה בפני ג’ הכשרים לדון, וביום. ומיהו דווקא לכתחילה אבל בדיעבד אם מל אותו או טבל בפני שניים בלילה ואפי’ לא טבל לשם גרות אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה הוי גר גמור ומותר, חוץ מקבלת המצוות שמעכבת אם אינו ביום ובשלושה. וכתב שם הב”ח שאע”פ שכתב הרמב”ם דכשר אע”פ שלא היתה לשם קבלת מצות כל עיקר, מיהו בתוס’ וברא”ש חולקין ע”ז – דקבלת מצוות וודאי מעכבת, ונקט להלכה כדעת הטור שאין גרות אלא בקבלת מצוות.

ו. בחמדת שלמה יו”ד סימן קכט כתב שקבלת מצוות הוא בסתם – שקיבל עליו ליכנס בדת יהודית דזה הוי ממילא קבלת מצוות, ולעולם קבלת מצוות סתם מעכבת – שזהו עיקר הגרות שנכנס לדת יהודית, ולעולם קבלת המצוות ודאי דמעכב רק דזה נכלל בטבילת הגרות אלא שכיון שטבל עצמו להיות גר ולהיכנס לדת ישראל – ממילא הוי קבלת מצוות. וזהו משום שעיקר הגרות שעזב עמו ואלוהיו ובא להסתופף תחת כנפי השכינה וקבל עליו דת ישראל ליכנס בקהל ה’ ע”ש.

הרי מבואר בדבריו שעצם זה שעוזב המתגייר את זהותו הדתית הישנה את עמו ואלוהיו ומקבל על עצמו זהות חדשה של עם היהודי – זוהי כל עצמה של הגרות אשר חלה עליו בשעת הטבילה, וכוללת היא ממילא את עניין קיום כל המצוות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *