אימתי אומרים שירה על הנס

רבני בית ההוראה
כ"ה כסלו ה'תשע"ב

הרב משה יהודה טרנר שליט”א

א

“אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת”… (שמות טו, א), ומצינו במפרשים שנתקשו למה המתינו בני ישראל לומר שירה עד עכשיו, ולא אמרוה מיד כשיצאו ממצרים, או בתחילת בואם אל המים כשנקרע להם.

הנצי”ב מוולאזין בביאורו העמק דבר כותב שאמרו שירה רק כאשר הגיעו לגמר ההצלה, ”שאין מברכין על הצלה עד הסוף”, והוא מביא לדבריו ראיה מדברי הירושלמי שהרי כתוב בהתחלת שירת דבורה (הנקראת בהפטרת בשלח) “בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו את ה’ ” (שופטים ה, ב), וכתב ע”ז בירושלמי שכשהקב”ה עושה ניסים לישראל – מיד הם אומרים שירה, ומקשה הירושלמי שהרי בגאולת מצרים לא אמרו ישראל שירה עד קריעת ים סוף, ותירץ שם: “שאני  יציאת מצרים – שתחילת גאולה היא” והיינו שלא נאמרת היא השירה עד לגמר.

וכמו”כ מביאים מכתבי תלמידי רבי חיים מבריסק זצ״ל, שדייק רבם כנ״ל מלשון הפסוק ׳’ואני בחסדך בטחתי – יגל לבי בישועתיך’׳, אולם “אשירה לה׳ ‘׳ – היינו רק לאחר ׳’כי גמל עלי’׳, שהשירה ששרים היא רק אחרי קבלת הישועה הגדולה והמוחלטת.

ב

דרך אחרת בענין זה מצינו בדברי השל״ה בפירושו על התורה שנתבאר בדבריו להיפך מדברי הנצי״ב, – שבאמת ראוי לו לאדם הבוטח לומר שירה מיד כשהובטח לו נס, ואפי׳ לפני שנגמרה. וז״ל שם: מדת צדיקים הוא מיד שהובטח לדבר טוב, לומר שיר ושבח לה׳ יתברך מיד אף שעדיין לא נתקיים, כי זה הוא מצד האמונה שמאמינם בדבריו ברוך הוא וברוך שמו. ומה שמשה רבינו ע״ה איחר מלומר שירה עד שנעשו הניסים, הוא בשביל שעדיין לא היתה אמונה חזקה בישראל, והיינו הא דכתיב ׳’ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו, אז ישיר משה ובני ישראל…’׳ ע”כ.

כלומר, ”אז” – באותה הפעם שר משה – ולא מקודם לכן מיד שהובטח מהקב״ה שיבקע הים, משום שאז האמינו ישראל. לדבריו, הטעם שהם לא שרו עד שיצאו היה מחוסר ביטחון אבל באמת על המאמין לשיר מיד.

אלא שבאמת דברי השל״ה טעונים ביאור מלשון הפסוק שהביא רבי חיים זצ״ל ”אשירה לה’ – כי גמל עלי”. וכעין זה מצינו שהקשה רבי מאיר לאביו הגרי״ז בנו של רבי חיים ממה שמצינו במלחמת יהושפט בדברי הימים ב, כ, שכאשר בישר להם הנביא שה׳ יעשה להם ניסים במלחמה מיד נאמר ”ויעמד משוררים לה׳ ומהללים להדרת קדש”, הרי לפי דברי הסבא היה להם לחכות מלומר שירה עד שיתקיימו הבטחות הישועה.

ותירץ לו הגרי״ז בביאור כונת אביו, שכל זה שאמרנו שיש לשיר רק ‘׳כי גמל עלי’׳, היינו כל עוד שלא הובטח ע״י נביא, אבל משהבטיחו נביא – יש לשיר מיד דהוי כאילו נעשה ממש.

 ולפי״ז יש לומר שהיינו ג״כ כוונת השל״ה – שמוטל על האדם ששמע מנביא לשיר מיד, אבל בלי נבואת הנביא אין שרים אלא בגמר הישועה.

ג

דרך נוספת מצינו בזה בדברי הגר״א בביאורו על הפסוק במשלי ‘׳בטוב רשעים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רינה’׳ (יא, י) וז”ל: כותב דרך שלישי בזמן הראוי לשיר על הצלה, הקב״ה פורע מהאומות הרשעות שבאות על ישראל, וכשהוא מציל ישראל מידם הוא משאיר אותם בחיים לראות בהצלת ישראל כדי להכיר אהבתו לישראל ע”כ. והיינו, שאחר שהגיעה תכלית זו – אנו שרים לה׳, והיינו – ‘׳באבוד רשעים רינה’׳.

 

תגובה אחת

    יואב ריעני:

    ועוד… מנין שאומרים שירה והודאה על הנס? דכתיב: וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ יְהֹוָה לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ וּמִן-הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד-בָּךְ… (ישעיה י”ד ג’) עיין שם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *