הרב דן אלעזרא והרב נתנאל וולנר
אף שעומדים אנו בפתחם של אותם שבע שבתות של נחמה שבראשם מתנוססת היא שבת נחמו, עכ"פ נעסוק בדברינו עדיין בתוכנו של החורבן, שכן פרשת "ונושנתם" – הנקראת ביום תשעה באב לקוחה היא מפרשתינו אנו. וכן הוא הנאמר בפרשה זו (ד, כה – כח): "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלהיך להכעיסו, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון, והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג ה' אתכם שמה, ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון" וגו'.
והנה פשוטו של מקרא נראה שיעבדו ישראל ע"ז בארצם, ולכן נענשו שנפוצו בעמים וישארו מתי מספר, ואף שם יעבדו אלהים מעשה ידי אדם וכו'. ברם ברש"י כתב וז"ל: ועבדתם שם אלהים – כתרגומו, משאתם עובדים לעובדיהם כאלו אתם עובדים להם ע"ש. והיינו שאין כוונת הכתוב שיעבדו עבודה זרה ממש, אלא יהיו עבדים לעובדי העבודה זרה. ובפשוטו אין מובן תוכן הדבר בזה כלל, שכל כמה שנענשו שיהיו עבדים – א"כ איזו תוספת ישנה בעונשם בזה שיעבדו עובדי גילולים, דמה לי עבד לזה או לאחר.
ואמנם סוד הדבר נראה שנתבאר בתוך מתק לשונו של רש"י שכתב ש"משאתם עובדים לעובדיהם כאילו אתם עובדים להם", והיינו, שבאמת העונש הראוי להם משורת הדין הוא שיהיו עבדים לעבודה זרה עצמה – אלא שדבר זה מתקיים עי"ז שיהיו עבדים לעובדי ע"ז. ואולם מהות הדבר צריכה היא תלמוד רב שכן מה עונש יש בדבר זה שיהיו ישראל עבדים לעבודה זרה.
רק פירוש הדבר נראה דהנה בתהילים (קטו, ד – ח) נאמר: "עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם, פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון, ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו לא יהגו בגרונם, כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם". וכעי"ז ממש נאמר אף להלן שם (קלה, טו – יט): "עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם, פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא יאזינו אף אין יש רוח בפיהם, כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם", הרי שבשתי הפעמים שנפרטה ונתפרשה פחיתותה של העבודה זרה נאמר לאחמ"כ ש"כמוהם יהיו עושיהם", ופשוטו של מקרא אינו מובן מהי כונת הדברים בזה שאף עובדי הע"ז לא ישמעו, יהגו בגרונם וילכו ברגליהם.
וביאור הדבר מצינו בדברי המדרש ויקרא רבה פרשה ו וז"ל: "וה' אלהים אמת", מהו אמת, א"ר אבין שהוא אלהים חיים ומלך עולם, אבל אלהי עובדי כוכבים מתים הן שנאמר "פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו", מתים הן ואנו מניחים חי העולמים ומשתחוים למתים וכו' ע"כ. הרי שמקור נביעת חיותם של ישראל האמורה בכתוב "חיים כולכם היום" היא מחמת דבקותם בקב"ה שהוא חי העולמים ואלהים חיים, אך עובדי הע"ז מתים הם וכדכ' "כמוהם יהיו עושיהם", והיינו משום שדבקים הם במוות ובוחרים במתים הם אותם הגילולים הנעבדים על ידם כנ"ל.
ודברים מפורשים מצינו בענין זה במדרש דברים רבה פרשה א וז"ל: ומה מי שעובד עבודת כוכבים הרי הוא כמותו שנאמר "כמוהם יהיו עושיהם" וגו', מי שעובד להקב"ה לא כל שכן שיהיה כמותו, ומנין שכך כתיב "ברוך הגבר אשר יבטח בה' " וגו' ע"כ. וכן להלן שם פרשה ה: כל מי שבוטח בהקב"ה זוכה להיות כיוצא בו מנין שנאמר "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו", אבל כל מי שיבטח בעבודת כוכבים נתחייב להיות כיוצא בה מנין שנאמר "כמוהם יהיו עושיהם" ע"כ.
הרי לפנינו דבר נפלא שמציאות ה"כמוהם יהיו עושיהם" אינה באה בתורת עונש כלל, אלא סדר המציאות היא שהאדם המבטל עצמו בעבודתו לאין – הם האלילים מעשה ידי אדם – סופו שיהא הבל כמותם. ובזה יבואר הטעם שיתחייבו ישראל להשתעבד בעבדות מוחלטת לעובדי עבודת כוכבים – שכן ביטולו המוחלט של האדם ושלילת כל עצמו ומקומו – הוא בעבדותו לאחר. וזהו שנאמר כאן "ועבדתם שם" שהפיכתם לאין, ושלילת מציאותם משום ה"כמוהם יהיו עושיהם" נתקיים בזה שנעשו עבדים לעובדי ע"ז שכן "משאתם עובדים לעובדיהם כאילו אתם עובדים להם".
