ציור ופיסול צבא השמים

רבני בית ההוראה
כ"ד כסלו ה'תשע"ב

הרב מאיר ליכט שליט”א

א

כתיב (שמות כ, כ) “לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם”. ובגמ’ ע”ז מג, א  איתא: תנן התם דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בעליתו בטבלא בכותל שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להן כזה ראיתם או כזה ראיתם, ומי שרי והכתיב “לא תעשון אתי” – לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני, אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן כדתניא וכו’ ע”כ.

וממשיכה הגמ’ עוד במו”מ ארוך, עד לבסוף מתרצת הגמ’ שאני רבן גמליאל – דאחרים עשו לו. והא רבי יהודה דאחרים עשו לו וא”ל שמואל לר’ יהודה שיננא סמי עיניה דדין, התם בחותמו בולט ומשום חשדא דתניא וכו’, ומי חישינן לחשדא, והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדאה דאוקמו בי אנדרטא והוו עיילי בה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בגויה ולא חיישי לחשדא, רבים שאני, והא רבן גמליאל דיחיד הוי כיון דנשיא הוא שכיחי רבים גבי, ואיבעית אימא דפרקים הואי, ואיבעית אימא להתלמד שאני – דתניא ”לא תלמד לעשות” – אבל אתה למד להבין ולהורות ע”כ.

הרי לפנינו שתירצה הגמ’ שלושה תירוצים: א. במקום רבים שונה הוא הדבר, כיון שליכא חשד שיבוא לעובדה. ב. שאצל רבן גמליאל היה דמות צורות של פרקים, ובכה”ג לא נאסר ד”ז (ופירש”י של פרקים – של חוליות, ולא היה מחברם אלא בשעת בדיקת העדים וכל יומא לא חזו ליה וליכא חשדא) ג. דלהתלמד שאני – דהיינו שמותר לעשות צורות ודמויות שמשמשים בשמים בכדי ללמוד ולהבין.

ב

בשו”ע יו”ד קמא, ד כתב לאסור את כל ציורי הגמ’ – דהיינו דמויות שבמדור שכינה כגון ארבע פנים  (שור, אדם, אריה ונשר) וכן שרפים אופנים ומלאכי השרת וכן צורת אדם, כל אלו אסורים אפילו עשאן לנוי, ואם גוי עשאם לו – אסור להשהותם. והוסיף וכתב שם: וכל זה בבולט, אבל בשוקע כמו שאורגים בבגדים ושמציירים בכותל בסימנים – מותר לעשות, אבל צורת חמה לבנה וכוכבים אסור בין בולט בין שוקע, ואם הם להתלמד להבין ולהורות כולן מותרות אפילו בולטות. וברמ”א: ויש מתירין בשל רבים דליכא חשד (טור בשם הרא”ש).

ובסעיף ז כתב: יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם אלא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצא ולא בעושה (וכן נוהגים). ובט”ז ס”ק טו הביא שבפרישה כתב בשם רש”ל דבסמ”ג נוטה לאיסור אפילו פרצוף אדם לבד ע”ש.

טעם ומהות האיסור

ברמב”ם בספר המצוות מצוות ל”ת כתב: המצוה הרביעית שהזהירנו מעשות צורות מיני בעלי חיים וכו’, וזו הרחקה כדי שלא יחשוב בהם מה שחשבו הסכלים שהם עובדי ע”ז שיחשבו כי לצורות יש כוחות וכו’, ומי שעבר על לאו זה לוקה ע”כ.

ובחינוך מצוה לט וז”ל: שלא לעשות צורות אפילו לנוי, שלא לעשות צורות אדם משום דבר וכו’, ודרשו ז”ל ”לא תעשון אתי” – לא תעשון אותי, לא תעשון דימיון אותה צורה שכתבתי עליה בתורתי ”נעשה אדם בצלמנו”, וזה הלאו מיוחד לצורת אדם שלט נעשה כלל אפילו לנוי וזה להרחיק ע”ז, והעובר עליה עבר על מצות מלך ואין בה מלקות ע”כ. (ובמנ”ח שם הסתפק דכיון שהטעם כדי להרחיק ע”ז, א”כ אולי יהיה לזה את הדין של אביזריהו דע”ז שיתחייב בשלה אפילו למסור את נפשו ע”ש)

ציורים ודמויות השכיחים בימינו

א

במרדכי שם סימן תתמ, ובהגהות אשרי פד, ב מדפי הרא”ש מצינו שהובא פולמוס שלם על ביהכנ”ס בקולוניא שציירו על חלונות ביהכנ”ס צורות אריות ונחשים, ונחלקו בדבר זה רבותינו הראשונים – רבי אליקים פסק לאיסור, דאסור לעשות שום צורה שלא להתלמד, וגם כיון שצריך שלא יהיה שום דבר חוצץ בינו לבין הקיר בתפילה, וכן כיון שיהיה נראה המתפלל כמשתחוה לאותם צורות, וע”כ כתב שם שכולן אסורים ועובר בלאו, ואחרים עשו לו מותר מהתורה ואסור מדרבנן עד שיפחות צורתו.

ברם יעוי”ש שנחלקו עליו כל הראשונים – דלא חיישי לחשדא אלא לבולט, וכן אין העכו”ם עובדים לאריות ונחשים, ובמקום רבים ליכא חשד, ונקטו להתיר אף מצד האיסור של ”לא תעשון אתי”, אך כתבו שעדיף שלא לעשות כן כיון שמבלבל את כוונת מתפללים ע”ש.

וכן על ציורי המחזורים הביא המרדכי תשובת ר”מ שלא יפה הם עושים – כיון שמבלבלים הכוונה ולא מכוונים ליבם לאביהם שבשמים. ולהלכה הובאו הרבה תשובות וכולם נקטו לאיסור אך לא מצד איסור זה של ”לא תעשון אתי” אלא מצד שמבלבל הכוונה ומסיח הדעת מן התפילה. ובתשובות המבי”ט חלק א סימן ל כתב שבצורת אריה בולטת מאבן אפשר שאפילו החולקים יודו.

ב

ביהושע כד, ל כתיב: “ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש”, וכתב רש”י: ובמקום אחר קורא אותו תמנת חרס, על שם שהעמידו תמונת החמה על קברו לומר זהו שהעמיד החמה, וכל העובר עליה אומר חבל על זה שעשה דבר גדול כזה ומת עכ”ד. ויעוי’ בציץ אליעזר חלק ט סימן מד שנתקשה טובא איך עשו תמונת שמש על קברו שהרי עשיית צורת שמש אסורה בין בשוקע ובין בבולט.

וע”ש שרצה ליישב שמדברי רש”י מדוקדק שכתוב ש”העמידו’, והיינו שאחרים העמידו ולא הם, ובמקום רבים דליכא חשד בכה”ג אפילו לדעת ר’ ירוחם שסובר שמכוער הדבר גם ברבים, מ”מ כאן שנעשה לעוגמת נפש, יש לומר שיודה שאף ליכא כיעור. או שכיון שעשו זאת בכדי שהחי יתן אל ליבו לומר ראו זה שהעמיד לשמש ועכשיו קבור פה, א”כ י”ל דהוי כמו להתלמד ולהתלמד שרי.

ג

באגרות משה יו”ד חלק ב סימן נד נשאל ע”י רב אחד, שלאחר רצח קנדי רצה מושל המדינה לעשות פסל לזכרו, וביקש מהרב להשתתף ואף לרתום את בני קהילתו לכך, והסתפק אם מותר לו הדבר. והשיבו הגר”מ שלגוי אין איסור בדבר – וכיון שלא עושה לעצמו א”כ אף אין איסור לעזור לו ואף להשתתף עימו במעות, אך שהתכוונו היהודים שאין להם בפסל זה שום זכות וקנין כשם שיש לכל אחד מבני העיר.

ויעוי’ עוד בשבט הלוי חלק ז סימן קלד שכתב בפשיטות שבובה בצורת אדם בשלימות איברים אסור לקנות וכל שכן לעשות וכן לסחור בה, וחייב לפוגמה כהלכה. ואולם מצינו שיש בפוסקים שחלקו עליו ונקטו להיתר בבובה שקונים לילדים קטנים, משום דלא גרע ממצא כלים ועליהם צורות שאם הכלים מבוזים שרי להשתמש בהם, שבוודאי לא נעבדים לע”ז, והכ”נ בובה כזאת שרגילים הקטנים להשליכה על הרצפה ולבזותה לא גרע ממצא כלים מבוזים דשרי.

ד

עוד יעוי’ בשבט הלוי שכתב להסתפק לפי מה דקיי”ל – שחמה כוכבים ומזלות אסור אפילו שוקע, האם מותר אם כן לצלם את החמה. והסיק שם להלכה להתיר כיון שתמונת הצילום נוצרת היא מאיליה – ואיסור תורה ודאי שאין, אך לאיסור שהייה אכתי יש לחשוש ע”ש.

וגבי ציור שמש ירח וכוכבים לילדים כתב בשבט הלוי שודאי מותר לצייר עם הילדים שמש וירח בבריאת העולם וכן בחלום יוסף וכדו’, דבכה”ג הוי ממש להתלמד. ואולם מצינו עוד בדבריו של בעל שבט הלוי שנשאל האם מותר לאפות עוגיות בצורת שמש ירח וכוכבים  -כיון שעומדת צורת זו להישבר ולהאבד, וע”ש שנותר בזה בצריך עיון.

עוד יש להוסיף בהקשר זה מ”ש בדרכי תשובה שאף צורת חצי ירח אסור לעשות – כיון שכך היא צורתו בתחילת החודש. ויעוי’ בשבט הלוי שנשאל האם איסור זה יהא אף גבי השמש כיון שבעת שקיעה נראית היא חצויה, והשיבם שנראה לו להתיר, כיון שסוף סוף לעולם נראית היא שלמה ע”ש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים