לתרומות לחץ כאן

מאמר תגובה בענין חיוב הנשים בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר

הרב שלמה זאב פיק שליט"א

א

ידידי הרב משה קרו שליט"א בירר שיטת החינוך בחיוב נשים בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר והביא קושית המנחת חינוך מדברי הרמב"ם ביד חזקה שלא הזכיר שנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים ברשימתו בהל' ע"ז. בדבריו העיר בצדק שהרמב"ם בספר המצוות אכן היה סבור שנשים חייבות במצוות סיפור יציאת מצרים. בהמשך דבריו הציע שני הסברים לדברי החינוך למה נשים חייבות בסיפור יציאת מצרים או מכיון שהמצווה תלויה באכילת מצה – שהיא אמנם תלויה בזמן, אין היא נחשבת למצוות עשה שהזמן גרמא, כיון שלא הזמן הוא הגורם את חיוב המצוה, אלא מצות אכילת מצה היא גורמת החיוב.

או מכיון שמצווה זו תלויה וכרוכה עם מצוות אכילת מצה וכמו שנתבאר, א"כ כיון שכלפי מצות אכילת מצה מצינו שהנשים התרבו מלימוד מיוחד שחייבות בו, א"כ הוא הדין ג"כ שיתחייבו אף במצוות הסיפור שנגרר הוא אחרי מצות אכילת מצה וכדלעיל.

על פי זה רצה אף ליישב את הרמב"ם שלא הזכיר חיוב נשים בסיפור יציאת מצרים בספר היד, והוא שמפני שהן חייבות באכילת מצה, פשיטא שהן יתחייבו במצוות סיפור.

ב

והנה בעל ספר החינוך בדרך כלל מונה המצוות כפי סדר המצוות של הרמב"ם, וכך כתב בסדר ומניין המצוות שלו: "כל המצוות שנתן האל ברוך הוא לעמו ישראל הכלולות בספר התורה שהן קבועות לדורות, בין מצוות עשה ולא תעשה, הם תרי"ג מצוות. ואלו הן הסדרים שהן כתובות בהן לפי החשבון שחשב אותן הרב הגדול רבינו משה בן מיימון זכרונו לברכה…".

וממילא שוב ברור הוא הדבר שלפי הרמב"ם בספר המצוות, נשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, ובעקבותיו הלך גם ספר החינוך. אמנם תמוה שאם זה אכן הפירוש בדברי הרמב"ם ביד החזקה, שהרי סוף סוף למה הרמב"ם לא אמר בפירוש שנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, תהיה הסיבה אשר תהיה.

ג

ונראה לומר שהרמב"ם חזר בו בספרו היד ממה שכתב בספר המצוות ביחס לחיוב סיפור יציאת מצרים, והשוואה בין שני הספרים יוכיח זה. בספר המצוות הרמב"ם כתב: והמצוה הקנ"ז היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר, וכל מה שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם ומה שעשו עמנו המצרים מעול וחמס ואיך לקח השם נקמתנו מהם ובהודות לו יתברך על מה שגמלנו מחסדיו יהיה יותר טוב, כמו שאמרו כל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. והכתוב שבא על הצווי הזה הוא אמרו ית' "והגדת לבנך ביום ההוא" וכו'. ובא הפירוש "והגדת לבנך" יכול מראש חדש תלמוד לומר "ביום ההוא", אי "ביום ההוא" יכול מבעוד יום תלמוד לומר "בעבור זה", "בעבור זה" לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. כלומר מתחלת הלילה חייב אתה לספר.

ולשון מכילתא מכלל שנאמר "כי ישאלך בנך" יכול אם ישאלך אתה מגיד לו ואם לאו אין אתה מגיד לו תלמוד לומר "והגדת לבנך" אע"פ שאינו שואלך אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו בינו לבין אחרים מניין תלמוד לומר "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים". כלומר שהוא צוה לזכרו כמו אמרו "זכור את יום השבת לקדשו". וכבר ידעת לשון אמרם ואפילו כולנו חכמים כלנו נבונים כלנו יודעים את התורה כלה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח עכ"ד.

הרי הרמב"ם הביא כמקור למצווה זאת הפסוק של "והגדת לבנך", וכן כתב בספר המצוות הקצר בתחילת ספר היד: "קנז – לספר ביציאת מצרים בלילה הראשון של חג המצות שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר" וכו' ע"כ. ממילא הרמב"ם היה צריך להביא המשך הדרשה, שלא נחשוב שמדובר ממש ביום, אלא חיוב סיפור יציאת מצרים הוא מתי שאפשר לומר "בעבור זה" – ויכול להצביע על "זה" – בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.

הרי רואים שיש קשר הדוק בין סיפור יציאת מצרים לבין אכילת מצה שנשים אכן חייבות בה, וכטעם השני שהזכיר הרב קרו בדבריו. ואולי לא נאמר שחיוב זה נגרר אחרי מצוות אכילת מצה, אלא נראה שזה דומה לשיטת ה"חשק שלמה" בפסחים קטז, ב שנשים חייבות במצה מההיקש ש"כל שישנו בבל תאכל חמץ – ישנו בקום אכול מצה" ובקרא כתיב "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני… למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים", וי"ל שהוקשה מצה לסיפור יצי"מ.

לפי הרמב"ם לא צריך ליצר דרשה כזאת אלא זה מונח בפסוק בשמות יג, ח "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", בעבור "זה" – היינו המצה והמרור, וכיון שהנשים חייבות במצה ממילא חייבות הן במצות "והגדת לבנך". אולם מה יהא הדין בכה"ג שאין למספר בן, לכן הביא כתב הרמב"ם וז"ל: אין לי אלא בזמן שיש לו בן, בינו לבין עצמו, בינו לבין אחרים מניין – תלמוד לומר "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים".

ד

והנה הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה א שינה את הגדרת המצווה ומקורה שכך הוא שכתב שם: מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" כמו שנאמר "זכור את יום השבת", ומנין שבליל חמשה עשר תלמוד לומר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן, אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח ע"כ.

המקור לדין של סיפור יציאת מצרים אינו "והגדת לבנך", אלא "זכור את היום אשר יצאתם ממצרים". את דברי הרמב"ם בהשוואתו את דין זה לשבת נראה לבאר על פי מה שכתב בהל' שבת פרק כט הלכה א: מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר "זכור את יום השבת לקדשו"; כלומר, זכרהו זכירת שבח וקידוש ע"כ. לפי הרמב"ם המילה "זכור" פירושה הוא זכירת שבח.

אם נעיין בהגדה של פסח נראה שיש ארבע חלקים, וכמו שהגדיר זאת הרמב"ם בהל' חמץ ומצה פרק ז הלכה י: כל כוס וכוס מארבעה כוסות האלו מברך עליו ברכה בפני עצמה, וכוס ראשון אומר עליו קדוש היום, כוס שני קורא עליו את ההגדה, כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון, כוס רביעי גומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר…"ע"כ.

הרי בכוס ראשון אומרים עליו קידוש – יש כאן שבח והודאה. בכוס שלישית מברך עליו ברכת המזון – הרי לן עוד שבח והודאה. ואף בכוס הרביעית גומר עליה את ההלל ומברך עליו ברכת השיר – שוב ישנם שבח והודאה. ורק בכוס שני קורא עליו את ההגדה ישנו קיום של תלמוד תורה. והנה גם בכוס זה לפי מנהגנו לומר "והיא שעמדה" וכן "דיינו" ועוד קטעים של שירה, יש שבח והודאה כאן, ולפי כל הדעות כשמגיעים לסוף הנאמר על כוס זה – "בכל דור ודור… לפיכך חייבים להודות… ונאמר לפני שירה חדשה", שני פרקים של הלל וברכת "אשר גאלנו" הרי לפנינו שבח והודאה.

נמצא שרוב ההגדה שנאמר על הכוסות הוא שבח והודאה, ולכן הרמב"ם הגדיר את מצות סיפור יציאת מצרים על פי מקור המצוה שהוא בפסוק "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", שהרי עיקר הסיפור הוא זכירת שבח וכמו שנתבאר.

כעת, אם זה המקור, מה פירוש "היום הזה" – לזה הביא הרמב"ם פסוק ודרשה אחרת להגדיר שהיום אינו יום ממש, אלא תאריך, בליל חמשה עשר, בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. אולם אין כאן שום היקש או קשר מהותי בין סיפור יציאת מצרים לבין מצה ומרור. ממילא אין מקור לחייב נשים בסיפור יציאת מצרים לפי דרשה זאת, וממילא נראה כדברי המנחת חינוך שלפי הרמב"ם ביד אין נשים חייבות בסיפור מצרים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *