לתרומות לחץ כאן

חיוב הנשים בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר

הרב משה קרו שליט"א

א

דבר חידוש גדול מצינו בדברי החינוך במצוה כא שכתב שמצות סיפור יציאת מצרים בליל טו אינה רק על הזכרים אלא אף נשים מחוייבות במצוה זו. ויעוי' בדברי המנחת חינוך על אתר שתמה על פסק זה שהרי קיי"ל שכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, ומהיכי תיתי לחייבן במצווה זו. ועל אף שמחוייבות הן במצוות אכילת מצה – הלא זהו רק מפני שהוקשו לאיסור אכילת חמץ, אך על סיפור יציאת מצרים אין שום מקור לחייבן, וממילא חזר הדין הרגיל של פטור הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמא. וע"ש שהאריך בזה עוד ונשאר בצ"ע גדול.

ואולם יעוי"ש עוד במנ"ח שכתב לדייק מדברי הרמב"ם שחולק בזה וסובר שהנשים פטורות ממצווה זו. ואכן הדבר לכאורה מדוייק הן בדברי הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה בפרק ו ופרק ז – שם מונה הרמב"ם את מצוות אכילת מצה ומדגיש שנשים חייבות (על אף שהיא מצוה שזמן גרמא), לאחר מכן כותב הרמב"ם את מצוות סיפור יצי"מ ולא כותב שנשים חייבות, ואח"כ בהלכה הבאה כשכותב על מצוות שתיית ארבע כוסות שוב חזר בדבריו לכתוב שנשים חייבות. ומשמעות דבריו שמסתימתו בהלכה של סיפור יצי"מ – שלא כתב סמך על הדין הרגיל שנשים פטורות במצוות עשה שהזמן גרמא.

ובנוסף, בהלכות עבודת כוכבים בהלכה ג כשמונה הרמב"ם את המצוות המיוחדות שנשים חייבות בהן אע"פ שהזמן גרמן, אין הוא מונה בדבריו את מצוות סיפור יצי"מ (על אף שאת אכילת מצה הוא מונה), וא"כ שוב משמע מדבריו שסובר שנשים פטורות ממצוות קריאת ההגדה בלילה זה.

ברם מאידך אי אפשר לכאורה לומר כן בדעת הרמב"ם, שכן בספר המצוות כשמונה הרמב"ם את המצוות שנשים פטורות מהן, אין הוא מונה את מצוות עשה קנז – היא מצוות סיפור יצי"מ וצ"ע.

ב

והנה הרמב"ן בקידושין לג, ב מונה את המצוות עשה שהזמן גרמן שהגמ' לא מנאתם, ובתוכם מונה הרמב"ן את מצוות ביכורים ומצוות ספירת העומר ע"ש. והדבר מעורר תמיהה לכל מבין – שהרי הן ביכורים שזמן הבאתן בין עצרת לסוכות (ואף שגם לאחמ"כ מביאים ולא קוראים, אך אחרי חנוכה אין מביאין כלל), והן ספירת העומר שהינה בין פסח לעצרת, הרי הן לכאורה חשובים למצוות שהזמן גרמן, ומדוע מונה אותם הרמב"ן בין מצוות עשה שאין הזמן גרמן.

ואולם באמת היסוד העולה בשיטת הרמב"ן הוא שרק מצוות אשר הזמן הוא הוא הגורם לחיוב המצוה – רק מצוות הללו הרי הן חשובות למצות עשה שהזמן גרמן, ואולם מצוות שתלויות בדבר אחר – ואותו הדבר הוא שתלוי בזמן, אינו נחשב לזמן גרמא, והיינו, שמכיוון שביכורים תלויה בהופעת הפרי – שהוא אכן תלוי בזמן, א"כ אין נחשבת המצווה כתלויה בזמן. וכמו כן במצות ספירת העומר לשיטתו – שהרי היא תלויה בהבאת קרבן העומר וכלשון הפסוק "וספרתם.. מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות" וגו', וממילא על אף שהבאת קרבן העומר תלויה בזמן, אבל מצוות הספירה אינה תלויה בזמן אלא במשהו אחר שהוא תלוי בזמן, א"כ אין דינה כמצות עשה שהזמן גרמא.

ג

והנה מצות אכילת מצה מבוארת הן בגמ' פסחים לו, ב והן בהגדה של פסח שנאמרת בליל הסדר שצריכה היא להעשות תוך כדי סיפור יציאת מצרים, וכלשון הגמ' שם "למה נקראת המצה לחם עוני – לחם שעונים עליו דברים הרבה", וברש"י שם: "…ואומרים עליו את ההגדה". ומבואר א"כ להדיא – שבדין אכילת המצה נאמר שהיא המחייבת את מצוות ההגדה.

והיינו, שעל אף שדבר ברור הוא ששתי מצוות נפרדות הן ביסודן, אעפ"כ גדר מצות הסיפור הוא – שהוא קשור ונגרר ממצות אכילת המצה.

ד

ומעתה נראה שאפשר ליישב בשתי דרכים את שאלת המנ"ח הנזכרת – מדוע חייב החינוך את הנשים במצוות עשה זו, אע"פ שעל פניו הינה תלויה בזמן.

א. מכיון שהמצוה תלויה באכילת מצה – שהיא אמנם תלויה בזמן, אין היא נחשבת למצוות עשה שהזמן גרמא, מכיוון שלא הזמן הוא הגורם את חיוב המצוה, אלא מצות אכילת מצה היא גורמת החיוב.

ב. מכיון שמצווה זו תלויה וכרוכה עם מצוות אכילת מצה וכמו שנתבאר, א"כ כיון שכלפי מצות אכילת מצה מצינו  שהנשים התרבו מלימוד מיוחד שחייבות בו, א"כ הוא הדין ג"כ שיתחייבו אף במצוות הסיפור שנגרר הוא אחרי מצות אכילת מצה וכדלעיל.

ה

ומעתה מיושבים הם מאוד אף דברי הרמב"ם שסתם בדבריו ולא כתב את חיובם של הנשים במצות הסיפור על אף שכתב כן במצות אכילת מצה ובמצות ארבע כוסות, שטעם הדבר הוא מפני שאחרי שכתב שנשים חייבות במצות אכילת מצה א"כ אף פשיטא שיתחייבו גם במצוות הסיפור וכנ"ל.


השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *