הנחת חנוכיה בגובה רב באופן המושך את העין

הרב מאיר אברהם שליט"א

א

בגמרא שבת כב, א מבואר כי נר חנוכה שהניחו למעלה מכ' אמה (להלן כ"א), פסולה כסוכה וכמבוי ע"ש. והנה ע"מ לעמוד על מהות פסלות ההדלקה מעל כ"א, יש לבחון את ההשוואה לדין סוכה ולמבוי.

במשנה בסוכה ב, א מצינו שנחלקו ר"י ורבנן אם סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ"א פסולה, או לאו. ומקשה הגמרא מנהנ"מ, אמר רבה, דאמר קרא "למען ידעו דורותיכם" – עד כ"א אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מכ"א אין אדם יודע, דלא שלטא בה עינא. ופרש"י – שאינו רואה את הסכך ע"ש.

ולגבי מבוי איתא במשנה עירובין ב, א: מבוי שהוא גבוה למעלה מכ"א ימעט, ולר"י אין צריך. ופרש"י (ג, א ד"ה משום היכר) – דליחזו אנשי ולידעו דתקנתא עבוד ולא ליתו לאחלופי ברה"ר ע"כ. בדרך זו ביאר רש"י גם בנר חנוכה (להלן נח, א) שהניחו מעל כ"א פסול, דלא שלטא עיינא וליכא פרסומי ניסא.

עולה אם כן – כי חוט השני הנרקם בין סוכה מבוי ונר חנוכה, הוא הצורך ביצירת מודעות אליהם, המתרחשת על ידי מיקומם בתוך מרחב שליטת העין, והיינו שאין הכוונה שמעבר לכ"א אמה העין אינה רואה, שהלא ראייתה לפחות מרחק מיל כמבואר במשנה יומא סז, א ע"ש "עומד מרחוק ורואה את מעשיו" (מרחק מיל מן המשלח את השעיר, בצוק עזאזל). אלא שכאן יסוד הנידון הוא בשליטת העין, כלומר במרחב הראיה ההיקפי, הקולט עצמים ומביאם לסף המודעות.

ב

ובהגיענו לכך – יש לנו חהסתפק האם ניתן להגדיל את מרחבה של שליטת העין, ובכך להכשיר את סוכה, המבוי ונר חנוכה אף בשיעור של למעלה מכ"א אמה.

ומצינו לכך שני אופנים דיעוי' בגמ' סוכה ב, ב אי': א"ר יאשיה מחלוקת ר"י ורבנן בשאין דפנות מגיעות לסכך, אבל דפנות מגיעות לסכך, אפילו למעלה מכ"א משלט שלטא בה עינא, ופרש"י – דרך דפנות. כלומר, כשהדפנות מגיעות עד לסכך ללא הפסק אוויר, העין מחליקה כביכול לאורך הדופן ולבסוף תבחין בסכך גם אם הוא מעל כ"א. (ולהלכה לא נפסק כן)

ואכן בטור מובאת דעת ר' יואל שנר חנוכה שהניחה בתוך הבית מעל כ"א כשרה, משום שהעין תחליק כביכול על הכותל ותבחין בה, כמו לעניין סוכה. אמנם הטור שם דחה את דבריו שאין הנידון דומה לראייה, וכן נקט גם הט"ז. ותורף טענתם לכאורה היא, שעניין החלקת העין נכון לגבי סכך, משום שמכל אחת מהדפנות ניתן להחליק ולהגיע אליו ולראותו ואין מגבילים את הראיה דרך מקום מסויים, אך משא"כ בנר חנוכה שנמצא על כותל אחד – בנקודת שטח קטנה, אין בטחון שהעין תחליק בדיוק על כותל זה שבו ישנו הנר, ותבחין בו. וכן משמע מדברי התוס' (סוכה ב, ב ד"ה וכיון) שכתבו דאופן זה ל"מ ע"מ להתיר מבוי מעל כ"א ד"התם קורה טפח, לא שליט בה עינא", ולכאורה הוא כנ"ל.

ג

ואופן נוסף כעי"ז מצינו ג"כ לגבי מבוי (ערובין ג, א) "א"ר אילעא אם יש לה אמלתרא, אפי' גבוהה יותר מכ"א". ובהמשך שם "מאי אמלתרא, קיני, או פסקא דארזא" ע"כ, ופרש"י ורבינו חננאל "קורה ועליה קיני עופות לקנן עליהם" ופסקי דארזא – קלונסאות של ארז ארוכים, "ואידי דנפיש אורך דידהו, חזו להוא אינשי ואיכא הכירא". כלומר, על אף שהקורה מעל כ"א, אם יהיה בה גירוי לעין – בסממן בלתי שגרתי, המבוי יוכשר בכך, משום שעי"ז שלטא עינא. ואכן, כך נפסק בטור שו"ע ורמ"א (סימן שסג), ואי"צ שהאמלתרא תהא בגוף הדבר שאנו רוצים למקד בו את העין, אלא אף בסמוך לו סגי, וז"ל הרמ"א "ציור אחד בכותל מן הסיד, או בשמי קורה (עצמה)".

גם לגבי סוכה, משמע מדברי המאירי (ערובין ג, א), שלכאו' תועיל אמלתרא "שמתוך נויין שבה, אדם נותן עיניו בכותל ואינו מפסיק בהבטתו עד שיראה כולה". ומעתה לאור זאת ניתן יהיה להכשיר אף נר חנוכה שהונח מעל כ"א ותחתיו הונחה שורת מנורות מנצנצות, שכן יוצרות הן גירוי לעין ומושכות את מבטה.

ד

אולם, בס' הליכות שלמה (מועדים יד, ז) מובא שהגרש"ז לא התיר ב"ציור וכיור" (כלומר אמלתרא) ע"ג הכותל סמוך לנרות, וכן היא דעת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"נ קרליץ שליט"א (חוט השני מועדים, חנוכה) שלא להקל ע"י אמלתרא בנר חנוכה.

אכן, בקובץ בית אהרון וישראל (שנה כג גליון כב), נטה הגר"נ קופרשטוק שליט"א להתיר. ונראה לכאו' להביא סמך לדבריו מדברי רש"י (ערובין ג, א ד"ה כ"ש) שכתב בתו"ד: "..ומילתא דתמיהא היא, מסתכלי בה אינשי וחזו לקורה", ואין לך דבר 'מתמיה' כמנורות המנצנצות על אדן החלון, אחר צאת הכוכבים – בשעה בה ה'ציור וכיור' שע"ג הכותל כבר אינם ניכרים כלל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *