דיני קדימה בברכות

רבני בית ההוראה
כ"ג כסלו ה'תשע"ב

הרב בצלאל שמלה שליט”א

א

יש לדון מה הדין היו לפניו פרי מז’ המינים כגון רימון ופרי שאינו מז’ המינים כגון תפוח, ופרי אדמה כגון בננה, וסדר החביבות היא, התפוח שהוא פרי שאינו משבעת המינים, הבננה פחות חביבה ממנו, והרימון פחות חביב גם מהבננה, והשאלה היא איזה פרי להקדים, שבברכותיהם שוות הדין הוא שמין ז’ עדיף ולכן לא יכול לברך על התפוח אלא על הרימון, ומאידך כתוב כשאין ברכותיהם שוות חביב עדיף וא”כ צריך לברך בפה”א על הבננה שהיא יותר חביבה מהרימון שברכתו בפה”ע, אמנם צריך לברך על התפוח שהוא יותר חביב, וא”א לברך על התפוח שהוא הכי חביב בגלל הכלל של ברכותיהם שוות מין ז’ עדיף, וחוזר חלילה, והשאלה היא מה להקדים.

לתשובת הדבר יש להקדים שכן איתא במשנה בברכות (מ, ב): היו לפניו מינים הרבה, ר”י או מין ז’ עדיף, וחכ”א מברך על איזה שירצה. והגמ’ מביאה את דברי עולא שנחלקו רק כשברכותיהם שוות, אבל כשאין ברכותיהם שוות ד”ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה. ר”י ורבנן נחלקו כשהביאו לפניו תפוח וענבים שברכתם בפה”ע, אבל כשהביאו לפניו פרי העץ ופרי אדמה כגון צנון וזית לכו”ע מברך על זה וחוזר ומברך על זה. והנה נחלקו הראשונים מה כוונה מברך על זה וחוזר ומברך ע”ז, לדעת רש”י והרא”ש אין דיני קדימה ומברך על מה שחפץ, אבל התוס’ הרשב”א ורב האי גאון והרי”ף סוברים שלכו”ע חביב עדיף. ומוסיף התוס’ שעולא או’ באין ברכותיהם שוות שמברך ע”ז וחוזר ומברך ע”ז, הוי רק בין ברכת פרי העץ לפרי האדמה, דאין כ”כ חשיבות לפרי העץ יותר מפרי האדמה, אבל אם הביאו לפניו דבר שברכתו שהכל שיותר חביב מדבר שברכתו בפה”ע, לכו”ע מברך בורא פרי העץ מכיון שהיא ברכה יותר מבוררת.

ולהל’ בשו”ע סי’ ריא, א נפסק כהרא”ש והרשב”א וז”ל: היו לפניו מיני פירות הרבה אם ברכותיהם שוות ויש בניהם ממין שבעה מקדים מין שבעה וכו’ ואם אין ברכותיהם שוות, אפי’ יש ממין שבעה כגון צנון וזית, איזה מהן שירצה יקדים ואפי’ אינו חביב, וי”א שגם בזה צריך להקדים החביב וכו’ עכ”ל. והבה”ל בד”ה וי”א נוקט להל’ כהי”א שהיא דעת רוב הראשונים להקדים החביב תחילה עיי”ש.

והדברים טעונים ביאור שהרי כשברכותיהם שוות יש מעלה של מין ז’ על חביב, א”כ מדוע כשאין ברכותיהם שוות, אין מעלת מין ז’ ולהרא”ש מברך על מה שרוצה, ובפרט צ”ב להתוס’ והרשב”א שבאין ברכותיהם שוות לכו”ע חביב עדיף ולמה שלא יהיה מעלת מין ז’.

ב

אלא שהדברים מתבארים ע”פ לשון הרשב”א וז”ל: “דכשברכותיהם שוות דחד פטר אידך לגמרי הא מילתא חשיבא טפי ודינא הוא דחשוב ליפטר שאינו חשוב, אבל כשאין ברכותיהם שוות דלא פטר חד לחבריה וליכא אלא הקדמה בלחוד כיון דחביב ליה אידך, עליה מברך ברישא והדר מברך אאידך, דהקדמה בלחוד מילתא זוטרתי היא” עכ”ל. מעלת מין ז’ הוא בגוף הפרי שבו נשתבח א”י ולכן צריך לברך עליו ולפטור פרי שאינו משבעת המינים, שאם מברך על פרי אחר ופוטר מין ז’ הוי זלזול בפרי שנשתחבה הארץ, וזה דווקא אם הברכה היא חדא ומוציא חד בחבריה, אבל כשאין ברכותיהם שוות דמברך שני ברכות, אין זלזול אם מקדים לברך על פה”א לפני בפה”א “דהקמדה מילתא זוטרתי היא” ולכן להרשב”א חביב עדיף שהיא מעלה בברכה שע”י שיקדים פרי החביב ישבח יותר את הבורא יתברך.

ולפי דברי הרשב”א אלו אפשר לפשוט את הספק שפתחנו בו, שהרי הרשב”א הגדיר בברכותיהם שוות לברך על מין ז’ “דאינו בדין שאינו חשוב יפטור את החשוב”, ובנידון דידן א”א לברך על התפוח ולהוציא את הרימון, וממילא אין צד לברך על התפוח, והספק הוא האם לברך על הרימון או על הבננה, ובזה נאמר הכלל כשאין ברכותיהם שוות חביב עדיף, ולפ”ז יברך על הבננה, ולאחר מכן על הרימון ומוציא את התפוח.

ג

ולפ”ז יוצא חידוש גדול, דבשו”ע סי’ תקפ”ג ס”א מובא: “יהא אדם רגיל לאכול בר”ה רוביא דהיינו תלתן קרא תמרי סילקי וכו’ הגה ויש נוהגים לאכול תפוח מתוק בדבש וכו’, ויש אוכלים רימונים וכו’ ע”כ. ומה הדין אם חביב לו התפוח, והקרא פחות חביב מהתפוח, ויותר חביב מהרימון, ולפי הרשב”א יוצא שאינו מברך על התפוח, דמברך על הרימון דבדין שהחשוב יפטור שאינו חשוב וא”כ הספק הוא האם לברך על הקרא [דלא הוי מהדברים הבאים מחמת הסעודה וחייב לברך – כ”כ הגרש”ז בהליכות שלמה] או על הרימון, והיות ונפסק באין ברכותיהם שוות שחביב עדיף מימלא יברך על הקרא.

אולם יש לומר דבכל אופן יברך על הרימון תחילה, והוא ממה שמברכים על הרימון גם את ברכת שהחיינו ונותן לפרי חשיבות, והגר”ש דבליצקי שליט”א כותב בהסכמת לס’ ברכת השיר והשבח, שהביאו לפניו פרי חדש שאינו מז’ מינים ופרי מז’ מינים, שנכון לברך על הפרי החדש ולכסות את שבעת המינים, והטעם שיש חשיבות לפרי שמברכים עליו שהחיינו, ולכאו’ החשיבות היא מצד חביב, שהגיע לידו פרי חדש, וא”כ ה”ה אפי’ שהרימון אינו חביב  ליה, אבל הוא חביב ליה מצד ברכת שהחיינו שאומרים עליו, א”כ בדין שיברכו עליו.

ויש עוד צד להקדים ברכה על הרימון מדין שלם, דמבואר בסי’ רי במ”ב סק”ה דבריה הוי מדין שלם [ויעויין בשער הציון סי’ ריא סק”ה שמסתפק באין ברכותיהם שוות האם מעלת שלם עדיפה על חביב, ונשאר בצ”ע, ומציין דה”ח שמעלת שלם עדיפה], ולפ”ז בדין הוא שיברכו על הרימון שהוא שלם ואל על הקרא דאינו שלם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *