חג פורים – גדר חיוב קריאת המגילה לנשים

רבני בית ההוראה
כ"ג כסלו ה'תשע"ב

הרב צבי דרנגר שליט”א

א

בגמרא מגילה צ, א אי’: ואמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. ופירש”י וז”ל: שאף הן היו באותו הנס – שאף על הנשים גזר המן להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים. ובתוס’ שם ד”ה שאף כתבו טפי מהכי וז”ל: פירש רשב”ם שעיקר הנס היה על ידן, בפורים על ידי אסתר, בחנוכה על ידי יהודית, בפסח שבזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ע”ש.

והנה כתבו שם התוס’ ד”ה נשים וז”ל: מכאן משמע שנשים מוציאות את אחרים ידי חובתן, מדלא קאמר לשמוע מקרא מגילה. וקשה דהא איתא בתוספתא בהדיא דאדרוגינוס מוציא את מינו ואין מוציא את שאינו מינו, ופשיטא דלא עדיפא אשה מאנדרוגינוס, וכן פסקו ההלכות גדולות דאשה מוציאה את מינה אבל לא אנשים. ויש לומר דסלקא דעתך דלא יועיל קריאתן אפילו להוציא הנשים קמ”ל דחייבין – דהכל חייבין בשמיעה עבדים נשים וקטנים ע”כ. כלומר, חזינן שהוכרחו תוס’ לדחוק ולומר שאע”ג דלשון הגמ’ מיירי על חיוב קריאה, מ”מ אין כוונת הגמ’ אלא לחיוב שמיעה בלבד.

וכן נפסק להלכה בשו”ע או”ח סימן תרפט סעיף ב: ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים ע”כ. ואע”פ שלא הכריע השו”ע שאינן מוציאות, אלא שכתב הלכה זו בשם “יש אומרים” מ”מ כתבו כל הפוסקים שיש לחוש לכך להלכה. והרמ”א הוסיף וכתב: ויש אומרים אם האשה קוראה לעצמה – מברכת לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאתה (מרדכי פ”ק דמגילה) ע”ש.

ב

וכבר מצינו בטורי אבן שעמד על קושיה זו שמפשטות דברי הגמ’ משמע בהדיא דלא כנפסק בהלכה, וכתב בזה”ל: מכל מקום קשה לי דהא גופיה טעמא בעי מאי טעמא אין מוציאה אנשים, דהא כיון דאף הם היו באותו הנס דמוי לגמרי לאנשים, וגם מה שמחלקים בין חיוב שמיעה לחיוב קריאה גבי נשים לא נתברר חילוק זה עכ”ד.

וכתב לתרץ הקושיה וז”ל: דודאי נשים חייבות בקריאה כאנשים מהאי טעמא שאף הן היו באותו הנס דאין טעם לחלק בין קריאה לשמיעה, ואפ”ה אין מוציאות אנשים, וטעמא דמילתא משום דודאי האי טעמא שאף הן היו באותו הנס, מן התורה לא מהני לחייב נשים. וכיון שכן י”ל כיון דאסתר נאמרה לכו”ע ברוח הקודש הא ודאי כעין של תורה נאמרה ולאנשים נאמרה חובה ולא לנשים, אלא מדרבנן תקנו והוסיפו לחייב נשים ואינו אלא לחומרא ולא להקל להוציא את האנשים ידי חובתן עכ”ל.

כלומר, שמחד גסא אמרינן שנשים ודאי חייבות בקריאה ממש כאנשים ולא רק בשמיעה, אלא שמאידך גיסא כיון שכל חיוב קריאתן הוא מתקנת חכמים ואילו לאנשים החיוב הוא כעין חיוב תורה, לא שייך שיבוא המחויב במצווה מדרבנן ויוציא המחויב במצווה דאורייתא, והוי כעין הסברא שקטן אינו יכול להוציא את הגדול בברהמ”ז.

ג

אלא דעל הדברים הללו מצינו שנתקשה בתוס’ רעק”א פ”א ממגילה קושיה עצומה וז”ל: דדוקא במילי דרבנן כמו ארבע כוסות בפסח דעיקרו מדרבנן – מעיקרא כי תקנו, תקנו גם לנשים שהיו באותו הנס, אבל במצוות דאורייתא לא תקנו חז”ל חיובא ביחוד לנשים. וא”כ ליתא לדברי הטורי אבן, דאם מצד רוח הקודש לא נתחייבו נשים, לא היה להם לחכמים לעשות חיוב ביחוד לנשים כמו דלא עשו בסוכה עכ”ד.

והיינו, שכל הכח של חכמים לחייב נשים במצוות עשה שהזמן גרמא מכח הטעם של “אף הן היו באותו הנס”, הוא רק במצוות שעיקר חיובם נעשה ע”י חכמים. וכיון שהם תיקנו המצווה, הם יכלו לחייב במצווה של דבריהם אף את הנשים מטעם זה. אך משא”כ במצווה שחיובא הוא מן התורה או כעין תורה, א”כ לא שיכי בהו נשים כלל והיו צריכים להיפטר אף מקריאה לעצמן ולא רק דלא יכלי להוציא אנשים בלבד.

ד

ואולי אפשר לתרץ את הקושיה העיקרית בדרך נוספת, והוא עפ”י יסודו של הגרי”ד סולוביצ’יק, שכן לכאורה חזינן סתירה מפורשת בפסוקי המגילה, שפרק ט פסוק כ כתיב: “ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים”, ופירש”י: ” ויכתב מרדכי – היא המגילה הזאת כמות שהיא ע”כ. והיינו כולה ובשלמותה ממש. ולהלן בפסוק כח נאמר: “והימים האלה נזכרים ונעשים”, ופרש”י נזכרים – בקריאת מגילה. ואילו להלן בפסוק כט כתיב: “ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית”. ולפי פרש”י לעיל קשה מה הוסיפה כעת אסתר בכתיבתה זו על מה שכתב מרדכי.

רק התירוץ לכך נמצא בנאמר להלן בפסוק לב שכך נאמר בו: “ומאמר אסתר קים דברי הפורים האלה ונכתב בספר”, ופירש”י וז”ל: אסתר בקשה מאת חכמי הדור לקבוע ולכתוב ספר זה עם שאר הכתובים וזהו ”ונכתב בספר” ע”כ.

והיינו, שבאמת במהלך קביעת חיוב קריאת המגילה היו שני שלבים נפרדים – החלוקים זה מזה ביסודם, שבשלב ראשון כתב מרדכי המגילה כולה כאיגרת ותיקן לכלל ישראל – נשים וגברים כאחד את חיוב פרסום הנס מידי שנה בשנה ע”י שמיעת סיפור המגילה.

אולם לאחר מכן הגיע שלב נוסף והוא מתן תוקף למגילת אסתר של אחד מכתבי הקודש של כ”ד ספרים, ורק מתוקף זה של המגילה שייך לתקן לגביה חיוב קריאה, שכן חיוב קריאה שייך רק בספר שהוא אחד מכתבי הקודש. וממילא מובן מאוד מדוע נשים חייבות רק בשמיעת המגילה ואילו האנשים חייבים הם גם בקריאתה, ומיושבת היא מאוד שיטת הבה”ג, שבשלב השני של תיקון ימי הפורים לא ראו לחייב אלא האנשים, בדומה לכל דיני קריאת התורה והנביאים הרגילים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים