הרב מנחם מרגלית שליט"א
א
כתב השו"ע סימן קעד סעיף ד וז"ל: אם קבע לשתות לפני המזון, אי"צ לברך על יין שבתוך המזון, דיין שלפני המזון פוטרו ע"כ. ובביאור הלכה כתב: לפני המזון – ר"ל סמוך להמזון, דבמופלג אין שייך לפוטרו לכו"ע וכ"מ מהלבוש ע"כ. ומבואר מדבריו דהא דברכת היין שקודם הסעודה פוטרת את היין שבתוך הסעודה – זהו דוקא אם הוא שותה סמוך לסעודה (והטעם הוא כמבואר במשנ"ב דשתיית היין שיכת היא לסעודה), אבל אם השתיה לא סמוכה לסעודה אין ברכת היין שקודם הסעודה פוטרת את ברכת היין שבסעודה.
והנה בסימן קעו ס"ק ב כתב המשנ"ב וז"ל: ועיין בביה"ל שבארנו לענין מה שאנו אוכלין אחר קידוש בשחרית לעק"ך וכדומה וכו', אם אוכל המין כיסנין גם בתוך הסעודה, ובברכת בורא מיני מזונות שמברך קודם הסעודה פוטר גם אותם ע"כ. ומבואר דברכה שמברך על האכילה שאחר הקידוש, מהני לפטור את הדברים שנאכלים בתוך הסעודה וחייבים בברכה, ואף שהאכילה שאחר הקידוש אינה סמוכה לסעודה. וא"כ יש להבין מאי שנא ברכת היין שאינה פוטרת את היין שבתוך הסעודה – אלא רק אם השתיה היא סמוכה לסעודה, משאר ברכות שפוטרות את האכילה שבתוך הסעודה אף אם האכילה אינה סמוכה לסעודה וצ"ב.
ב
והיה מקום לפרש דהנה בגמ' ברכות מב, א אי': איבעיא להו, בא להם יין בתוך המזון – מהו שיפטור את היין שלאחר המזון, אם תימצי לומר ברך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון משום דזה לשתות וזה לשתות, אבל הכא דזה לשתות וזה לשרות לא, או דילמא לא שנא. רב אמר פוטר, ורב כהנא אמר אינו פוטר ע"כ. ומבואר כאן דיש שני סוגי שתיות, יין שקודם הסעודה ויין שאחר הסעודה שבאים לשתיה, ויין שבתוך הסעודה שבא לשריית המאכל.
וא"כ אפשר לבאר, דאע"פ דיין שבא לשתיה פוטר את היין שבא לשריית המאכל לכו"ע, מ"מ כיון דסוף סוף שני סוגי שתיות הם בענין שהסעודה תצרף אותם, ובלא צירוף הסעודה אין ברכת היין שבא לשתיה פוטר את היין שבא לשריית המאכל. וא"כ זהו הטעם דשתיית יין שאינה סמוכה לסעודה אינה פוטרת את היין שבתוך הסעודה, כיון דהיין שקודם הסעודה בא לשתיה והיין שבתוך הסעודה בא לשריית המאכל אין האחד נפטר בברכת השני אלא א"כ הסעודה מחברתם, ומשא"כ בשאר הברכות שבאים לפטור את מה שאוכל בתוך הסעודה מהני אפי' באכילה שאינה סמוכה לסעודה.
אמנם מדברי התוס' שם ד"ה ורב ששת נראה דיין שקודם הסעודה אינו פוטר יין שבתוך הסעודה גם באופן שהיין שבתוך הסעודה בא לשתיה, ממה שהביאו ראיה מהבריתא דסדר הסבה כיצד וכו', דהתם היין שאחר הנטילה בא לשתיה, וא"כ עדין צ"ב מאי שנא ברכת היין משאר ברכות.
ג
ויתכן לומר שהחילוק בין ברכת יין שקודם הסעודה שלא פוטרת את היין שבתוך הסעודה לשאר ברכות – הוא משום דחלוקה סיבת חיוב הברכה על שתיית יין בתוך הסעודה משאר דברים שחייבים בברכה בתוך הסעודה, דשתיית יין חייבת בברכה בתוך הסעודה אע"פ שהיא באה מחמת הסעודה, הואיל ויין חשוב הוא דגורם ברכה לעצמו אינו נפטר ברכת הפת כמבואר להדיא בגמ' שם מב, א, משא"כ שאר דברים שחייבים בברכה בתוך הסעודה – שזה הוא משום דאינם באים מחמת הסעודה ואינם נטפלים לסעודה, ומש"ה אינם נפטרים בברכת הפת.
וא"כ אפשר, דהך דינא דאין ברכת היין שקודם הסעודה פוטרת את היין שבתוך הסעודה – זהו דוקא לגבי ברכת היין, משום דהא דבעלמא ברכה אחת מועילה לכמה אכילות אפי' שאוכל לאחר זמן, זהו משום דכל האכילות מצטרפות להיחשב לאכילה אחת. ומש"ה נראה דלגבי ברכת היין שקודם הסעודה א"א לומר דשתיית היין שבתוך הסעודה נחשבת לשתיה אחת אם היין ששותה קודם הסעודה, דכיון דשתיית היין שבתוך הסעודה בא מחמת הסעודה – ממילא מחולקת היא מהשתיה שקודם הסעודה, ומש"ה לא מהני ברכת היין שקודם הסעודה לפטור את שתיית היין שבתוך הסעודה אלא א"כ היא סמוכה לסעודה ואז השתיה שקודם הסעודה היא ג"כ שיכת לסעודה.
ומשא"כ לגבי שאר ברכות מה שהם חייבים בברכה כשהם נאכלים בתוך הסעודה – זהו משום דאינם חלק מהסעודה ואינם באים מחמת הסעודה, וא"כ בזה אין לומר דהסעודה מחלקת בין האכילות לגבי זה שברכה על האכילה שקודם הסעודה לא תפטור את האכילה שבתוך הסעודה, ושפיר מהני הברכה אפי' אם האכילה מופלגת מן הסעודה.
