שאלה:
א. האם מותר לבנות סוכה ברשות הרבים או בחצר הבית המשותף?
ב. מה הדין כשיש שני שכנים המעוניינים לבנות סוכה בחצר הבית המשותף, ואין מקום לשניהם?
ג. מה הדין כשיש שני שכנים המעוניינים לבנות סוכה על גבי פיגומים ואין אפשרות לשניהם יחד?
ד. האם יש 'חזקה' למי שנהג שנים רבות לבנות סוכה במקום מסוים?
ה. האם ניתן למנוע להתקין מזגן, סורגים או חבלי כביסה מעל מרפסת סוכה?
תשובה:
א. כשיש צורך, מותר לבנות בצדי רשות הרבים או בחצר הבית המשותף, ויש להקפיד להמנע מנזק מהותי לציבור העוברים ושבים או דיירי הבנין, וכן להשתדל לבנות ולפרק בסמוך לחג ככל שניתן.
ב. יש לחלק את המקום בין שניהם, או להתחלק בשנים לסירוגין. אם לא ניתן האחד יבנה והשני יקבל פיצוי כספי, ויש להעדיף את זה שיסבול יותר אם לא יבנה שם סוכה. אם שניהם שווים בצורך ושניהם מעדיפים לבנות סוכה ולשלם פיצוי, יש להטיל גורל מי יבנה ומי יקבל פיצוי כספי.
ג. הדין שווה כמו בבניית סוכה בחצר המשותפת. ואם אחד רוצה לשמר את זכותו לבנות סוכה על גבי פיגומים בעתיד, הרי הוא יכול לעכב היום ולדרוש חלוקת השטח, ולא לתת לשכן אחר לבנות פיגומים על כל השטח האפשרי.
ד. ברוב המקרים אין טענה כזאת. פרטי הדינים מבוארים בפנים המאמר.
ה. ניתן לעכב מלהוציא מזגן, גם אם אין שלושה טפחים ברוחב המזגן, אבל יש שלושה טפחים בצירוף רוחב המזגן עם עובי מסגרת הברזל שהמזגן מותקן עליו. לא ניתן לעכב להתקין סורגים או חבלי כביסה, כיון שמעיקר הדין הסוכה כשרה.
סוכה ברשות הרבים, מחלוקת המגן אברהם ושאר אחרונים
הרמ"א באו"ח סי' תרלז סעיף ג פוסק "לא יעשה סוכה לכתחלה בקרקע של חבירו שלא מדעתו, וכן בקרקע שהיא של רבים, מיהו בדיעבד יצא". מקור דבריו הוא מהאור זרוע והגהות אשר"י. ובמגן אברהם שם סק"ג תמה על המנהג לעשות סוכות ברשות הרבים, וכתב שאף אם נאמר שהיהודים מוחלים על כך, אבל הגויים אינם מוחלים, ומסקנתו שאין לברך על סוכה זו.
במשנה ברורה שם סק"י מביא דעת האליה רבה שמותר לברך על סוכה ברשות הרבים, וכן דעת המאמר מרדכי שמיקל. עוד מביא דעת השואל ומשיב בח"א סי' קכח שארבע אמות הסמוכות לבית הן של בעל הבית ואינן רשות הרבים. עוד מביא בביאור הלכה שם בשם ספר בכורי יעקב שמיקל מטעם שאם אין השלטון מוחה על כך הרי זה כאילו נתנו רשות והרמ"א פוסק בחו"מ סי' קסב סעיף א שהמלך יכול לעשות ברשות הרבים כרצונו. ומסיים שיש להקל בזה מאחר שאין מקום אחר שכשר לבניית סוכות.
האחרונים מביאים שהמגן אברהם עצמו בפירושו על התוספתא ב"ק פ"ו אות כז מביא מקור מהתוספתא להתיר לבנות סוכה ברשות הרבים. שכתוב בתוספתא שם כגון "מסככין על פתחי חניותיהן ברשות הרבים בחג אף על פי שיש להן רשות…", וכתב המגן אברהם "צריך לומר שכן לב בית דין מתנה שמותר לעשות סוכה ברשות הרבים, ואם כן יש ללמוד מזה שגם עתה העושין סוכה ברשות הרבים אין בהן משום גזל". כמובן שהבונים סוכה ברשות הרבים יש להם לבנות ולפרק סמוך לחג ככל שניתן, וכן להיזהר שלא לחסום את המעברים, שהרי על כך אין בני רשות הרבים מוחלים.
שניים שרוצים לבנות סוכה בחצר הבית המשותף
בזמנינו בשכונות החדשות לא מצוי כל כך לבנות סוכה ברשות הרבים, מה שמצוי יותר הוא לבנות בחצר שהוא רכוש משותף. גם בזה מותר אם לא חוסמים את המעבר וכדומה, אף אם במשך השנה היה ניתן למנוע שלא לבנות מחסן בחצר, כיון שהיא משמשת למשחקים וכדומה, מכל מקום השטח מיועד בין השאר גם לצורך בניית סוכה לחג הסוכות. השאלה היא כיצד לעשות כשיש שני שכנים רוצים לבנות סוכה בחצר ואין אפשרות לשניהם יחד. מצינו בענין זה שני מקורות בפוסקים לענין שימוש ברשות הרבים ולענין חצר משותפת.
בב"ב דף ס ע"א שנינו "אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא", וכתב הרי"ף בדף לב ע"ב בשם איכא מאן דאמר "הני מילי למטה מגמל ורוכבו אבל למעלה מגמל ורוכבו מוציאין". והיינו שהשימוש הגבוה ביותר שבני רשות הרבים יכולים להשתמש הוא בגובה גמל ורוכבו, ומעל שיעור זה מותר להוציא מרפסות לאויר רשות הרבים, וכן נפסק ברמ"א סי' קנה סעיף כז. וכתב ביד רמה שם שאם שני שכנים רוצים להוציא מרפסת מעל אויר מבוי או רשות הרבים יש לחלק ביניהם שיהיה מקום לשניהם.
וכן כתב בחידושי הריטב"א שם לענין פתיחת חלון מול חלון שיש איסור מצד היזק ראיה, שאחד יוכל להסתכל בבית השני, שאם שנים רוצים לפתוח חלון אחד מול השני יש לפשר ביניהם. וכן נפסק ברמ"א סי' קנד סעיף ג. ובמקרה שאחד מפסיד קצת אם יזיז את חלונו והשני מפסיד הרבה כתב הנתיבות שם בסק"ו שזה שמפסיד הרבה ישלם לשני את ההפסד המועט שיש לו. ואם לא ניתן לפשר ביניהם, כתב החזון איש בב"ב סי' יב אות ג שיש להטיל גורל.
המקור לכפיה על פשרה במקום ששני הצדדים צודקים
והנה המקור לפשרה במקרים אלו הוא בגמ' סנהדרין דף לב ע"ב "תניא צדק צדק תרדף אחד לדין ואחד לפשרה. כיצד שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה, אם עוברות שתיהן שתיהן טובעות, בזה אחר זה שתיהן עוברות, וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה, אם עלו שניהן שניהן נופלין, בזה אחר זה שניהן עולין, הא כיצד טעונה ושאינה טעונה תידחה שאינה טעונה מפני טעונה, קרובה ושאינה קרובה תידחה קרובה מפני שאינה קרובה, היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו". וכתב המאירי שם "יש דברים שאין מדת הדין שולטת בהם ואתה צריך לחזר בהם אחר מה שראוי יותר ולהכריע את האחד למה שאין מדת הדין מחייבתו דרך פשרא ומדה מעולה. והוא שאמרו כתוב אחד אומר בצדק תשפוט עמיתך וכתוב אחד אומר צדק צדק תרדף כאן לדין כאן לפשרא". והיינו שבמקום שאי אפשר להכריע על פי הדין מי קודם למי ואי אפשר לחלק בין השנים יש לפסוק על פי ההיגיון לדחות את זה שסובל פחות מפני זה שיסבול יותר, או על פי פשרה. וכן כתב בספר משך חכמה תחילת פרשת שופטים וז"ל: "פירוש, הך פשרה הוא במקום שאין דין על זה. לכן כיון שאין על זה דין, מצוה בפשרה, והמצוה על בעלי הדין, שבעלי הדין מצווים לפשר. אמנם במקום שיש דין, שעל פי דין אחד זכאי ואחד חייב, רק שבאים לדין, אז אין הבעלי דינין מצווים לפשר, רק ברצונם תלוי אם ירצו דוקא בדין רשאים. רק על הדיין כל זמן שאינו יודע או שלא נגמר הדין אמרו בפרק קמא דסנהדרין דמצוה לדיינים לאמר להם לפשר אי פשרה בעיתו (אי דינא בעיתו)… ורק על פשרה במקום שיש דין, שהדיין עושה, פליגי תנאי אם רשות או מצוה, אבל על בעל הדין במקום שאין דין, מצוה לכולי עלמא לפשר". [וראה עוד בספר תורת חיים סנהדרין שם ובשו"ת משיב דבר ח"ג סי' י].
ולפי זה במקום ששנים רוצים לפתוח חלון ואין אפשרות לשניהם, יש לפשר ביניהם שאחד מהם יפתח והשני יקבל פיצוי כספי, ואם שניהם מתעקשים שרוצים דוקא לפתוח את החלון ולא פיצוי, יש להטיל גורל ביניהם. וכתב בספר ערך ש"י שם שהגורל יהיה מי יפתח חלון ומי יקבל פיצוי כספי, אבל לא להטיל גורל שאחד יפתח חלון והשני יפסיד הכל.
עוד מצאנו, בשו"ע יו"ד סי' טז סעיף ו נפסק שאם שני אנשים שקנו שור ובנו משני מוכרים ושניהם רוצים לשחוט ביום אחד, כל הקודם לשחוט זריז ונשכר והשני יצטרך להמתין ולשחוט למחרת, כדי שלא לעבור על איסור 'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד', וכתב הט"ז שם שאם שניהם שאין בית דין צריך להטיל גורל ביניהם אלא לתת לזריז לזכות, והתבואות שור שם מוכיח מהגמ' בסנהדרין שהובא לעיל שבית דין צריך להטיל גורל.
לפי זה בנידון דידן, כששני שכנים רוצים לבנות סוכה בחצר, אם יש מספיק מקום לשתי סוכות קטנות, ודאי שיש לאפשר אפשרות זו. כמו כן, אם ניתן לעשות הסדר שמתחלקים בשנים שכל אחד יבנה בשנה אחרת לסירוגין, יש לחלק בצורה זו. אבל אם השכנים אינם יכולים או אינם רוצים בדרך זו, ויש רק אפשרות שהאחד יבנה סוכה והשני לא יבנה, יש לפשר שאחד יבנה וישלם פיצוי כספי לשני. ואם שניהם מתעקשים לבנות ולשלם את הפיצוי יש להטיל גורל ביניהם. יש להדגיש שלא מדובר על חלוקת שותפות, החצר משמש למשחקים וכדומה במשך השנה וימשיך לשמש לכך, אלא השכנים זכאים לעשות שימוש חריג בחצר לצורך סוכה, ויש שני שכנים שזכאים לכך ומעוניינים לממש את זכותם ואין אפשרות לשניהם יחד, לכן יש לדאוג לאיזון בין כל השכנים.
לבנות סוכה על גבי פיגומים
במקום שיש צורך, ניתן גם לשכן להוציא סוכה על גבי פיגומים. למרות שהאוויר הוא רכוש משותף, מכל מקום יש אפשרות לעשות שימוש חורג ברכוש המשותף כשהצורך הוא למצוות סוכה. אבל יש להקפיד שלא למנוע אור בצורה מהותית מהשכן מלמטה. מניעת אור היא נזק שאסור לעשות אפילו לא לשבעה ימים. כמו כן, יש להקפיד לפרק את הפיגומים לאחר סוכות ושהחלק שמוכרח להישאר מחובר לבנין במשך השנה יהיה במקום נסתר שאינו מזיק ליופי של הבניין. יש זכות לשכנים לעכב שלא ייפגעו ביופי החיצוני של הבניין. פגיעה ביופי עלולה אף לגרום להורדת ערך הדירה. בכל מקרה עדיף לבקש מראש הסכמת השכנים כדי למנוע מחלוקת.
אם שני שכנים רוצים לבנות סוכה על פיגומים בעמודה אחת, באופן שאין אפשרות ששניהם יבנו, הדין הוא כמו בבניית סוכה בחצר, שאם יש אחד שיש לו אפשרות לבנות במקום אחר ולשני אין שום אפשרות, זה שיש לו אפשרות יידחה. ואם שניהם שווים יש לפשר בדרך של פיצוי כספי או להטיל גורל מי יבנה ומי יסתפק בפיצוי כספי, וכאמור לעיל יש לדאוג לאיזון מירבי בין כל השכנים.
במקום שאחד רוצה לבנות פיגומים היום והשני עדיין אינו זקוק לכך, אבל הוא רוצה לשמר את זכותו לעשות כן לאחר שמשפחתו תתרחב, כתב החזון איש שם לענין חלון שזה שרוצה לפתוח חלון בעתיד יכול לדרוש שיעשו חלוקה או גורל. והוא הדין לעניין סוכה שאדם יכול לשמר את זכותו ודינם כאילו שניהם רוצים לבנות בבת אחת. ואם העליון יטען שהוא רוצה לבנות סוכה גדולה באפן זמני ולאחר שהתחתון ירצה לבנות יקטין את הסוכה שלו כדי שתהיה חלוקה שווה, הדין הוא שניתן לעכב, כיון שלצורך בניית סוכה על פיגומים יש צורך להכין תשתית קבועה עם עלות כספית גבוהה, והתחתון יכול לטעון שלאחר שהעליון יבנה סוכה גדולה יצטרך להתעצם איתו בדין כדי לדרוש ממנו להקטין את הסוכה. וכן נפסק בשו"ע סי' קנה סעיף יח ובסי' קנד סעיף טז.
חזקה בבניית סוכה בחצר המשותפת או עלי גבי פיגומים
במשנה ב"ב פ"ג מ"ג מבואר שאדם שמשתמש שלוש שנים בקרקע הידועה שהיא של אדם אחר, אין לו חזקה אלא אם יטען שקנה את הקרקע, אבל אם אין לו 'טענה' אלא שלא אמרו כלום עד היום, אין לו חזקה וחייב להשיב את הקרקע. כדי שאדם יכול לזכות בקרקע של חבירו צריך שיהיו לו חזקה של שלוש שנים וטענה שקנה. ונחלקו הראשונים לענין חזקת תשמישין וחזקת נזיקין, והיינו שכן שיש לו חזקה לעשות שימוש מסוים או נזק מסוים בחצר שכינו, האם הוא צריך חזקה של שלוש שנים וטענה. דעת הרמב"ם בהלכות שכנים פ"ח ה"א שאין צריך שלוש שנים ולא טענה, אלא אם הניזוק ראה ושתק זכה השכן מיד. ודעת הרשב"ם בב"ב דף נח ע"ב והטור בסי' קנג שיש צורך בחזקה של שלוש שנים וטענה של קניה, אלא טענת שתיקה לבד או פחות משלוש שנים אינן חזקה. בשו"ע סעיף ב פסק כדעת הרמב"ם והרמ"א מביא את דעת הטור.
בגמ' ב"ב דף ו ע"ב "אמר רבינא האי כשורא דמטללתא, עד תלתין יומין לא הוי חזקה בתר תלתין יומין הוי חזקה, ואי סוכה דמצוה היא עד שבעה יומין לא הוי חזקה בתר שבעה יומין הוי חזקה, ואי חבריה בטינא לאלתר הוי חזקה". מדובר בשתי חצרות שיש ביניהם קיר משותף ובעל חצר אחת סמך על הקיר קורה שנועדה להחזיק את הסכך וטוען שיש לו חזקה. לכאורה מגמ' זו מוכח שיש חזקה גם בפחות משלוש שנים וכדעת הרמב"ם. הסמ"ע בס"ק לג כותב שבדרישה סי' קנז כתב שהסוברים שיש צורך בחזקה של שלוש שנים יפרשו גמ' זו לענין סוג חזקה אחר לגמרי.
הסיבה שבסוכה דמצוה אין חזקה תוך שבעה ימים הוא מצד שאדם מרשה לשכן לעשות סוכה מבלי לתת לו רשות קבועה. ושבעה ימים לאו דוקא אלא אפילו שמונה, שהרי בשמיני עצרת אסור לפרק סוכה. ומוכח מהגמ' שגם לסוברים שיש חזקת תשמישין לאלתר, אם עשה לסוכות בלבד אין לו חזקה, כיון שעשה כן לצורך ארעי בלבד. ומשמע שאף לסוכות בשנים הבאות אין לו חזקה. אמנם, מסתבר שאחד שעשה סוכה שנים רבות יש לו חזקה לפחות לחג הסוכות לפי השיטות שאין צריך טענה, כיון שהשכנים נוכחו לראות שהמעשה הארעי חוזר על עצמו כל שנה.
סיבה נוספת שאין חזקה על פי מה ששנינו בב"ב פ"ג מ"ה "אלו דברים שאין להם חזקה, היה מעמיד בהמה בחצר תנור וכירים ורחים ומגדל תרנגולין ונותן זבלו בחצר אינה חזקה". והיינו שאין חזקה כששותף עושה שימוש חריג בחצר המשותפת ששותפים אינם מקפידים עליו, כיון שחזקה בנויה על כך שהשתיקה במקום שהיה ראוי למחות היא הוכחה על זכות, ואם שותפים אינם מקפידים, השתיקה לא מוכיחה כלום. ולפי זה בסוכה ששכנים לא מקפידים ובפרט לפי האמור לעיל שאין יכולים להקפיד, אין חזקה. אבל אם אדם יבנה סוכה על גבי פיגומים ויעשה שינוי קבע בצורה ששכנים מקפידים והשכנים ישתקו, תהיה לו חזקה לדעת הסוברים שאין צריך טענה.
בניית מרפסת מעל חצר פרטית המשמשת כסוכה
אדם שקנה מרפסת סוכה מהקבלן, אף שאין לו בעלות על כל האוויר שמעל המרפסת ((הערת המערכת: עיין עלון המשפט גליון 37 עמוד 4.)), מכל מקום יש לו שעבוד באוויר שהדיירים העליונים לא יזיקו לשימוש הייעודי של המרפסת, ולכן יכול גם לעכב שלא לפסול לו את הסוכה. אבל אדם שקנה חצר גדולה, שודאי לא מיועדת כולה לסוכה, אינו יכול לעכב מהשכנים לבנות מעליו כמקובל, אם אינם מפריעים לשימוש של החצר, ועדיין יהיה לבעל החצר אפשרות סבירה לבנות סוכה.
אמנם, יש לדון במקרה שבעל החצר הגדולה היה נוהג לבנות סוכה במקום מסוים, והשכן העליון רוצה לבנות מרפסת או סוכה על גבי פיגומים מעל מקום זה, בטענה שיש לבעל החצר מקום חילופי לסוכה, האם בעל החצר יכול לטעון שיש לו חזקה לבנות סוכה במקום זה.
והנה הבונה סוכה ברכוש המשותף יש מקום לדון שתהיה לו חזקה, אם הוא עושה שימוש חריג ברכוש המשותף, אבל הבונה סוכה בחצרו הפרטית, אינו עושה שום שימוש באוויר שמעליו ולכן נראה ברור שאין לו חזקה, גם אם עשה את הסוכה בצורה של בניית קבע. שהרי כדי שתהיה חזקה צריך שהטוען חזקה השתמש בחצר חבירו ובעל החצר לא מחה. כגון המוציא זיז מעל חצר חבירו (עיין שו"ע סי' קנג סעיף ב) משתמש באוויר חבירו. וכן אפילו הפותח חלון לחצר חבירו (עיין שם סי' קנד סעיף ז) אף שאינו שאינו עושה שימוש בתוך חצר חבירו, מכל מקום הוא משתמש באוויר של חבירו. אבל הבונה סוכה אינו עושה שום שימוש באוויר מעליה. ואף שיש דין שאסור לבנות סוכה מתחת לבית או מתחת סוכה, מכל מקום הבונה סוכה אינו עושה שימוש בכיפת השמים, שהרי אין דין שסוכה חייבת להיות תחת כיפת השמים, אלא שאם יש בית או סוכה מעליה הסוכה נפסלת. ולדעתי נראה ששימוש זה גרוע מחלון ואינו עושה חזקה, וממילא יוכל השכן מלמעלה לטעון לו שיש לו אפשרות לבנות סוכה במקום אחר.
מזגן או חבלי כביסה מעל סוכה כשיש ספק אם הסוכה פסולה
אדם שיש לו בדירתו מרפסת סוכה מהקבלן, או כתוצאה מחלוקה שנעשתה בהסכמת השכנים. ברור ששכן מעליו אינו רשאי להוציא מזגן שרוחבו יותר משלושה טפחים מעל הסוכה. שהרי זה פוסל את הסוכה בוודאות – בשטח שמתחת למזגן – ופוגע בשעבוד שיש לו באוויר שמעל המרפסת. אמנם, יש לדון מה הדין בדבר שספק אם פוסל את הסוכה וכגון, מזגן שרוחבו פחות משלושה טפחים, אבל המזגן מונח על גבי מסגרת מברזל, ואם נצרף את עובי המסגרת לרוחבו של המזגן נקבל רוחב של יותר משלושה טפחים, והספק הוא אם מצרפים את המסגרת יחד עם המזגן מדין לבוד (אוויר פחות משלושה טפחים נחשב כאילו אינו קיים) כיון שהאוויר ביניהם הוא פחות משלושה טפחים. התוספות בסוכה דף יז ע"א ד"ה אילו והרא"ש בפסקים פ"א סי' לג מסתפקים אם אומרים לבוד להחמיר ומחשבים את האוויר כאילו אינו וממילא מצרפים את רוחב שני הפסולים, וכן נפסק בטור ושו"ע או"ח סוף סי' תרלב. למעשה מצד הלכות סוכה אסור לשבת תחת סוכה כזו, אבל בדיני ממונות יש להסתפק אם בעל הסוכה יכול לטעון לעליון שהוא פוסל לו את סוכתו מספק, או שהעליון יכול לטעון 'קים לי' כהצד בתוספות ובפוסקים שהסוכה לא נפסלת ואיני מזיק אותך. שהרי האוויר אינו בבעלות בעל הסוכה, אלא שיש לו שעבוד שאסור להזיק לו והעליון טוען 'קים לי' שאינני מזיק.
מצאנו נידון כזה בשני מקומות בפוסקים. בשו"ע חו"מ סי' מט סעיף ו מבואר שאסור לעדים שכתבו לכתוב שטר אחר כיון שכבר עשו שליחותם, אלא אם כן עשו טעות בשטר הראשון וכתוצאה מהטעות השטר נפסל. וכתב הש"ך בסק"ו שאם עשו ספק טעות גם כן אסור להם לכתוב שטר חדש, ומוכיח משו"ע אבן העזר סי' קכב שאם העדים כתבו גט והם "מסופקים אם הוא כשר מכמה חומרות שנהגו להחמיר", אסור להם לכתוב גט נוסף ללא ציווי הבעל. אבל הקצות שם סק"ג חולק על הש"ך וסובר שאם יש ספק אמיתי ולא רק חומרא בעלמא, ניתן לכתוב שטר אחר, כיון שלא ניתן לגבות בבית דין באמצעות השטר הראשון.
עוד מצאנו בשו"ע חו"מ סי' שו סעיף ה שאם שוחט הטריף את הבהמה מספק הרי הוא פטור מלשלם על הנזק. אבל הש"ך בסק"י פוסק שאם לפי הלכות שחיטה שבידינו אסור לאכול את הבהמה, אף שהאיסור מדין ספק, הרי השוחט חייב על הנזק. ורק אם לפי הלכות שחיטה הבהמה כשירה, אלא שבעל הבהמה רוצה להחמיר, השוחט פטור.
לפי זה בנידון דידן אם יש שלושה טפחים בצירוף רוחב המזגן ועובי המסגרת, ניתן לעכב, כיון שבשו"ע נפסק שהסוכה ספק פסולה וממילא אסור לשבת תחתיה. אבל אם אין בהם שלושה טפחים אלא בצירוף האןויר, וכן מצוי בסורגים או חבלי כביסה שגם אם נצרף את עובי הברזלים או החבלים לא נגיע לשלושה טפחים, אלא אם כן מצרפים אף האוויר. באופן זה הסוכה כשירה לפי השו"ע, אלא שיש שרוצים להחמיר גם בזה (עיין שו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' נו ושו"ת מנחת שלמה ח"א סי' צא אות יט), ודאי שאין בעל הסוכה יכול לעכב על העליון. אמנם, לכתחילה ניתן להניח סכך כשר בין החבלים או הסורגים כדי להכשיר את הסוכה לכתחילה לכל הדעות, אבל מן הדין אין בעל הסוכה יכול לדרוש מהעליון כלום.
