בס"ד כסלו תשס"ג
השמן דנס חנוכה הוא השמן שיצק יעקב אבינו
מפי ראש הכולל אורות חיים ומשה הגר"ח פאס שליט"א נכד מרן זצוק"ל
איתא בהקדמה לס' ים התלמוד אות ל' וז"ל, מצאתי בס' ברכת שמואל שכתב בשם פר' הש"ך ז"ל עה"ת, שאותו שמן שיצק יעקב על האבן אשר שם מראשותיו נתגלה לו אותו הפך וראה כל הניסים שנעשה בהם, וזהו השמן שנמשח בו כל הכלים של ביהמ"ק ובו נמשחו כל המלכים, וזה הי' הכד השמן של אליהו ז"ל, ואותו השמן נתגלה לבני חשמונאי. (ומאותו שמן מעולם לא נחסר כלום).
ובס' כד הקמח לר' בחיי איתא וז"ל, יש להתבונן בשמונת הימים האלו הנקראים חנוכה, שהוא נגזר מלשון חינוך, מלשון "חנוך לנער", וכלשון חנוכת הבית, לפי שהוא רומז לשמן המשיח שאנו עתידין לחנך ביהמ"ק. עכ"ל.
והעולה מדברי שניהם, שהשמן שנתגלה ליעקב אבינו במראה הסולם הוא השמן שהביא לנס ולהרבה מאורעות חשובות בכל דברי הימים של כלל ישראל, והוא השמן שיביא אותנו לחנוכת הבית בימי המשיח (במהרה בימינו). וצריכים להבין מה היא החשיבות המיוחדת של שמן זה?
ויצא (כ"ח י"ח) "וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה", הרי שיעקב אבינו חידש כאן עבודה של יציקת שמן ע"ג המצבה, וכמו שיש נסכי יין וניסוך המים – כאן הי' ניסוך השמן והוא סוג הקרבת קרבן, דבר שלא היה באבות שקדמו לו, וצריכים להבין מדוע דוקא יעקב אבינו חידש העבודה הזו ואיזה רמז יש בזה.
הנה במדרש רבה איתא בזה"ל, שופע לו מן השמים כמלוא פי הפך שמן. עכ"ל. הרי שמן השמים נתנו ליעקב אבינו שמן זה ע"מ שיעשה בו קרבן, ושוב צריך להבין מה היא משמעות הדברים.
והנראה בזה עפ"י מש"כ הר' יונה באבות פ"ד מי"ז דאיתא שם "שלושה כתרים הם כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהם", וכתב ע"ז הר' יונה וז"ל, כתר כהונה נתן לבית אהרן וכו', וכתר מלכות נתן לבית דוד וכו', וכתר תורה מונח לכל באי עולם, שנא': "מורשה קהילת יעקב", שכל מי שרוצה לזכות בו – יבוא ויזכה. זהו הכתר הגדול על שני הכתרים. כמו שאמרו רז"ל [יומא ע"א ע"ב]: שלושה זרים הן זר שלוחן – כנגד עשירות, זר מזבח הפנימי – כנגד כהונה, וזר הכפורת – כנגד תורה שעל הארון כו' ומלפנים הפרוכת מונח הכפורת וזרו, והשנים מונחים מחוץ לפרוכת, ע"כ. הרי שהתורה עדיפא על כולנה.
וממשיך הר"י "וכתר שם טוב עולה על גביהם", ר"ל, ולכתרים כולם צריך כתר שם טוב, והרי הוא תלוי בכתר תורה, כי במה יש לאדם שם טוב אם לא יעסוק בתורה ויקיים מצוות, וע"ז נאמר: "טוב שם משמן טוב", כי אם יניח בביתו שמן אפרסמון הטוב – יריחוהו אנשי ביתו ושכניו הקרובים, ואם יתרחקו ממנו מעט לא יריחוהו. אבל המוכתר בשם טוב, אפילו הוא עומד בקרן זוית זו, שמעו הולך מסוף העולם ועד סופו. עכ"ל. נמצא דשמן טוב הוא רמז לתורה שהוא הטוב מן הכתרים, וע"ז נאמר טוב שם אף משמן הטוב, דהיינו השם שעושה אדם לעצמו מהת' שלמד ומתפשט אף יותר, שמגיע מסוף העולם עד סופו.
עכ"פ מדבריו אנו למדין דשמן הוא רמז לתורה, ועל כן מובן היטב מדוע יעקב אבינו חידש העבודה בשמן, שהרי יעקב אבינו הוא סמל התורה, דלמד י"ד שנה בביהמ"ד של שם ועבר, ועל יעקב נאמר: "איש תם יושב אהלים", ועל כן דוקא יעקב הוא חידש את העבודה בשמן.
אולם לכאורה קשה פי' זה עד מאוד, דהלא בכ"מ מפורש דתורה זו האור, וכמו שנאמר "כי נר מצוה ותורה אור", ובכתובות דקי"ב "כל המשתמש באור תורה אור התורה מחיהו". נמצא דהתורה היא האור ולא השמן. וראיתי פעם בספה"ק שהאור הגנוז הוא אור התורה. וצע"ג.
ונראה דבאמת השמן אינו תורה, אלא אור זה תורה כמו שמקובל. אבל שמן הוא החומר שממנו יוצא האור, אור הוא התורה אבל השמן הוא הבן תורה! יעקב אבינו שלמד י"ד שנה בשם ועבר, שמילדותו הי' איש תם יושב אהלים, הי' הסמל של בן תורה. ולכן הוא חידש את העבודה של יציקת השמן.
איתא במדרש רבה, שופע לו מן השמים כמלוא פי הפך, והיינו ששמן זה שיעקב אבינו יצק נתנו לו מן השמים ואות מן השמים שזו היא העבודה המתאימה לו.
וצריכים להבין מהי המשמעות של לשון המדרש "מלוא פי הפך". והנה פה בלשון חז"ל רמז למעלות התורה, וכמו שאמרו בסנה' די"ט ע"ב: א"ר אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנא' "אדם לעמל יולד", ואיני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו" הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר "לא ימוש ס' התורה הזה מפיך" הוי אומר לעמל תורה נברא, והיינו שפה רמז לעמל תורה.
וזה כוונת המדרש כמה שמן שופע לו מן השמים מלא פי הפך, כלו' בדיוק לפי העמל שלו, יעקב אבינו בנה את האישיות שלו ע"י עמל בתורה, ולכן מן השמים הורידו לו שמן לחדש עבודה מחודשת לרמז על דרגתו – "מלוא הפה", בדיוק לפי העמל שהוא השקיע.
ונראה שהדבר אף יותר עמוק, דהנה בפרשיות הללו חזי' דנאמרו העתידות לכמה בנ"א בנבואה דרך חלום, ובכל פעם אנו רואים שהאדם עצמו הוא המתנבא חלום זה. יוסף חלם על עתיד של עצמו, שר המשקים ושר האופים ראו חלום על עצמם ועתידם, פרעה על עצמו ועמו. ואיתא ברש"י דפרעה ידע שהחלום מוכרח להיות מתאים למעמדו המיוחד של מלך, דמ"ה לא קבל את פתרון החרטומים. הרי שאדם חולם על עצמו החלום שמגלה את עתידו. וצריכים להבין מדוע לא שייך שחבירו יחלום עליו את העתיד.
והנראה לבאר עפ"י דברי המהרי"ל דיסקין בפ' בלעם שהזכרתי במק"א, דמבאר את ההבדל בין נבואת משה לשאר נביאים. מש"ר התנבא באספקלריא המאירה, שאר הנביאים לא התנבאו באספקלריא המאירה. וביאר המהר"ל דיסקין דמש"ר היה כל כך בטל בעצמיותו ואישיותו, שלא שיתף את האישיות שלו כלל בפתרון הנבואה, ועל כן ניבא באספקלריא המאירה. משא"כ שאר הנביאים, פתרון הנבואה היה ע"י האישיות שלהם, על כן כמו שמסתכלים בזכוכית ירוקה רואים הכל ירוק, ה"ה בשאר הנביאים שהאישיות שלהם לא הגיעו לזכות של מש"ר, הנבואה שלהם היתה אינה מאירה. ומביא ע"ז דוגמא שם ליסוד זה מחלום דחלום א' משישים בנבואה, ומסביר המהרי"ל דיסקין דהיינו זה סוג נבואה שמתפרש עפ"י האישיות של החוזה, וכדאמרן.
ועפ"ז מובן מדוע ר"א הי' צריך לחלום החלום שבו נתנבא על עתידו דהלא העתיד של כל אחד ואחד הוא פרי פיתוח האישיות של עצמו ולכן דוקא דרך האישיות של עצמו הי' צריך להיות נגזר על עתידו על ידי החלום ופתרון החולם, וזהו מסר גדול מפרשיות הללו מסביב לחנוכה ופעם אמרתי את הדברים לפני מו"ר הגאון הגדול ר' שמואל אויערבאך שליט"א, והסכים לזה.
ובזה נראה שהחלום שחלם יעקב אבינו הוא פרי אישיותו, ומסמל את שורש נפשו ודרך עבודתו.
והנראה לבאר בעומק הדברים עפ"י מה ששמעתי מידידי הגאון ר' צבי פרצוביץ שליט"א (ר"מ בישיבת "אור ישראל" הגדולה, ראש ישיבה בישיבת מיר בברכפלד ק"ס) ואסברנא לפי דרכי. המתבונן יראה דחלוק הדרך של עבודת ה' של יעקב אבינו מהדרך של האבות הקדושים שהיו לפניו.
אברהם אבינו הכיר את בוראו י"א בגיל שלוש וי"א בגיל ארבעים. וזה ודאי שהכרה זו הי' טמונה במחשבה רבה וכוחות נפש מיוחדים ללכת כנגד הזרם ולהגיע להאמת. אבל אח"ז אומרים לנו חז"ל שהציץ עליו בעל הבירה, והיינו שהקב"ה נתגלה אליו, וזה היה עיקר מדרגתו, ואמנם שעלה מדרגה זו לדרגה על ידי העשר נסיונות, אח"ז הגיע לדרגה מסוימת ששאר שנותיו חי בשלוה, וכמו שנא': "זקן ושבע ימים", שלא הי' חסר לו כל טוב.
יצחק אבינו היה עולה תמימה, ובכלל התורה לא מאריכה לספר לנו על דרך עבודתו ועל קורותיו, שישר זכה להתגלות אלוקים בשעת העקידה, וכל חייו נשאר בדרגה של קירבה עצומה להשי"ת.
אולם גבי יעקב אבינו התורה מאריכה על כל פרט של קורות חייו, וכל מעלה וכל דרגה קנה בעמל רב ובקושי, וכמעט ואפש"ל אפילו בכח, כלו' שהי' צריך לעבוד קשה ולהלחם על כל תוספת דרגה וכל עליה רוחנית, ואפילו על קיומו הגשמי לעבודת השי"ת.
נתחיל מענין הבכורה, שהי' צריך להתחכם לנצל המצב הזדמנותי שעשו בא מן השדה עייף ורעב ע"מ שימכור לו את הבכורה ושוב הברכות שהיה צריך השתדלות מתוחכמת ומסוכנת ע"מ לזכות בהן.
ואח"כ עם צאן לבן היה מוכרח לעבודת פרך עם המצאה מחודשת שלא נשמע מעולם בקילוף המקלות, עד שבעצם התורה מעידה שהמלאכים היו צריכים לעזור לו לצאת מן המצב על הצד הטוב.
ובפ' וישלח עד שיצא מצרת עשיו וצרת דינה, התקשה והתאמץ עד אין שיעור, והכל עד כדי כך שחז"ל כאילו באים בטענה על יעקב אבינו – בקשו צדיקים לישב בשלוה – קפץ עליו רוגזו של יוסף, שאי"ז בכלל דרך עבודתך יעקב אבינו, דאי"ז דרכך לשבת בשלוה. עכת"ד הגר"ד פרצוביץ שליט"א בתוספת ביאור
הרי שענינו של יעקב אבינו הי' כל כולו עמל, ובזה זכה לכל מעלותיו.
ושורש הדברים בפרשתינו בחלום כמו שהזכרנו לעיל, דהא איתא "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", ומסביר הג"ר דסלר זצוק"ל, דהעולה ברוחניות צריך לעלות בדרגות, דבל"ז אין לזה קיום, וזהו ענינו של סולם.
ולפ"ד הדבר אף יותר עמוק, שזהו בעצם מהלך בעבודה של יעקב אבינו, לעלות שלב שלב, לעמול ולטרוח על כל קנין.
ואף המלאכים היו עולים ויורדים בו – הרי מלאכים יכולים לקפוץ ולשוט ולא היו צריכים לעלות על הסולם שלב שלב – שהם משקפים את דרך העבודה של יעקב אבינו וממנו נוצרו כמבואר בספה"ק, ולכן אף הם עברו על הסולם שלב שלב, והראו לנו שיש עליות וירידות, וכל דרגה נקנית בעמל. וזהו תוכן פנימיות אישיותו של יעקב אבינו.
ומטעם זה קרבנו של יעקב אבינו הוא על ידי שמן, ששמן הוא הבן תורה – "שמן כתית" הדבר שכשר לעבודתו רק אחרי שעבר תהליך קשה ועיבוד רב ועבר עמל רב. זהו קרבנו של יעקב אבינו.
ולכן שופע לו מן השמים מלא פי הפך שמן – להראות שזהו דרך עבודתו המיוחדת לו להבין יעקב את הרמז והקריב אתו כקורבן .
והתגובה הזאת מן השמים וקרבנו הבא לאחר מכן, באמת הרי פיתוח האישיות של יעקב אבינו עצמו פיתוח אישיות שבא ע"י עמל רב בתנאים ובמצבים קשים .
וזה המסר שחז"ל רצו ללמדנו במדרש, שודאי אף שאנו מאמינים בני מאמינים שכל דבריהם כפשוטם, אולי יותר חשוב כאן הוא לקחת את הלקח המוסרי שבענין. והוא שאותו שמן שנראה ליעקב ויצק על האבן, הוא השמן שבו נעשה הנס של בית חשמונאי, ושנמשח בו כל הכלים של ביהמ"ק, ובו נמשחו כל המלכים. ומוסיף הר' בחיי שבאותו שמן ימשחו את הכלים של ביהמ"ק של עתיד לבוא – זמן המשיח.
והוא שהפך שמן הזה של עמלות בתורה, העליה בקנינים רוחניים על ידי מסירות נפש ועמל רב, של יגיעה עצומה, מעולם לא יפסק מכלל ישראל, והוא המפתח והגורם העיקרי להגאולה ולכל המאורעות ההסטוריים של כלל ישראל מאז ומתמיד וכן לעתיד לבוא.
וע"י העמלות הזאת נזכה, וכל אחד יזכה לכך שכל אחד ואחד יגשים חלומותיו, והלא אחד רוצה להיות רב, אחד רוצה להיות מג"ש ואחד שומר תורה ומצוות ביתר שאת, נזכה לכך שכל אחד יזכה לחלומו הפרטי וכן שנזכה לראות את גאולת כלל ישראל בכללות בשלימות, והשמן של חנוכת המזבח שעתידין ליצוק ע"ג ביהמ"ק השלישי ועל משיח צדקינו, שיבוא במהרה בימינו, אמן!
