לתרומות לחץ כאן

הלכות ראש השנה ויום הכיפורים

מאת הרב אליעזר שוואב

שו"ע או"ח סימן תקפא סעיף א

נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים, מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים. וכתב הרמ"א: ומנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מראש חדש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית, ועומדים באשמורות לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה, ואם חל ראש השנה ביום ב' או ג', אז מתחילין מיום א' בשבוע שלפניו.

ומבאר המ"ב: נוהגים לקום באשמורת – דסוף הלילה הקב"ה שט בעוה"ז, והוא עת רצון. ומה שנהגו מר"ח, שאז עלה משה בהר סיני לקבל לוחות אחרונות, והעבירו שופר במחנה: משה עלה להר, שלא יטעו עוד אחר ע"ז, והוי עת רצון. ויש אסמכתא מקרא, "אני לדודי ודודי לי" ר"ת "אלול", וס"ת עולה מ', כנגד ארבעים יום מר"ח אלול עד יוה"כ, כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת, להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה, ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה. ועוד סמך מקרא "ומל ד' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך", ר"ת "אלול".

משנה ברורה בס"ק ב

ונוהגין במדינתינו מר"ח אלול עד יוה"כ לומר בכל יום אחר גמר התפלה מזמור "לדוד ד' אורי כו'" בוקר וערב, ואומרים אחריו קדיש, ואנו נוהגין לומר עד שמע"צ ועד בכלל.

משנה ברורה בס"ק ד

לומר סליחות – ואף יחיד יוכל לומר אותם שאין בהם י"ג מדות. ובסליחה שנזכר י"ג מדות, ידלג אותן תיבות. וכן אותם הבקשות שהן בלשון תרגום, כגון "מחי ומסי וכו'", ו"מרן די בשמיא כו'", לא יאמר כשאין שם מנין עשרה. כשמתחילין סליחות, אומרים: "אלקינו ואלקי אבותינו", חוץ מסליחה המתחלת בשם אחד משמותיו של הקב"ה. כתב אבודרהם: "ויקרא בשם: ד'", יש להפסיק מעט בין בשם ובין ד'.

שו"ע או"ח סימן תקפא סעיף ב

נוהגים להתענות ערב ר"ה.

שו"ע או"ח סימן תקפא סעיף ג

אין נופלים על פניהם בער"ה בתפלה, אע"פ שנופלים על פניהם באשמורת בסליחות, ואין תוקעין בערב ראש השנה [ומבאר המשנה ברורה בס"ק כד: כדי להפסיק בין תקיעות דרשות לתקיעות דחובה [ואף כשחל יום א' של ר"ה בשבת ג"כ אין תוקעין בע"ש]. ומ"מ מותר לתקוע להתלמד, דדי כשמפסיק בביהכ"נ, אבל במנהגים כתב הטעם כדי לערבב השטן, א"כ אין לתקוע כלל, ובא"ר משמע דלהתלמד שרי בחדר סגור.

שו"ע או"ח סימן תקפא סעיף ד

מכבסין ומסתפרין בערב ר"ה [וכתב המשנה ברורה בס"ק כה: מכבסין ומסתפרין בער"ה – להראות שאנו בטוחין בחסדו ית', שיוציא לצדק משפטינו. ומ"מ לא ילבש בר"ה בגדי רקמה ומשי כבשאר יו"ט, דיהא מורא הדין, אלא ילבש בגדים לבנים נאים]. ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחנות, ונותנים צדקה לעניים [ומבאר המ"ב בס"ק כז: שבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, והתפלה נתקבלה שם יותר, אך אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מהש"י שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר. ויקיף הקברות, ויתן צדקה קודם שיאמר התחנות, ואין לילך על קבר אחד ב"פ ביום אחד].

שו"ע או"ח סימן תקפב סעיף א

בעשרת ימי תשובה אומר: "המלך הקדוש", "המלך המשפט" [ומבאר המשנה ברורה בס"ק ב: משום שעכשיו הם ימי דין שהקב"ה יושב ודן כל העולם ומראה מלכותו וממשלתו שהוא בכל משלה]. ואם טעה, או הוא מסופק אם אמר: אם הוא ב"המלך הקדוש", חוזר לראש [ומבאר המשנה ברורה בס"ק ד: שג' ברכות ראשונות חשובות כאחת. ואם בר"ה ויוה"כ נודע לו שהתפלל על הסדר, לומר "ובכן תן פחדך וגו'", רק שמסופק בגמר הברכה אם סיים "המלך הקדוש", א"צ לחזור, דלא שייך לומר בזה כהרגל לשונו בכל השנה, מחמת התוספות שמוסיף לומר קודם סיום הברכה]. ואם הוא ב"המלך המשפט", אם נזכר קודם שעקר רגליו, חוזר לברכת "השיבה", ואומר משם ואילך על הסדר, ואם לא נזכר עד שעקר רגליו, חוזר לראש [זה דעת השו"ע, אך הרמ"א פסק בסימן קיח סעיף א: מיהו אם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", אין צריך לחזור].

שו"ע או"ח סימן תקפב סעיף ב

אם אמר "האל הקדוש", ותוך כדי דיבור נזכר ואמר "המלך הקדוש", אינו צריך לחזור [ומוסיף המשנה ברורה בס"ק ז: וכ"ז כשלא התחיל עדיין ברכה אחרת, דאל"ה אפילו תוך כ"ד חוזר לראש]. וכן הדין ב"המלך המשפט".

שו"ע או"ח סימן תקפב סעיף ג

בשבת בינתיים, בערבית בברכת מעין שבע, יאמר "המלך הקדוש". וה"ה אם חל ר"ה בשבת. וחותם בשל שבת לבד, וכן כשחל יום כפור בשבת.

שו"ע או"ח סימן תקפב סעיף ה

אם לא אמר "זכרנו" ו"מי כמוך", אין מחזירין אותו, אפילו לא עקר רגליו עדיין, רק שסיים אותה ברכה. וה"ה אם לא אמר "וכתוב" ו"בספר", נמי דינא הכי.

ומבאר המשנה ברורה בס"ק טו: שהגאונים תיקנו בעשי"ת לומר "זכרנו" בברכת אבות, ובגבורות "מי כמוך", ובהודאה "וכתוב", ובשים שלום "בספר", וע"כ כיון שאינו אלא תיקון הגאונים, אם שכח לאומרם, אין לחזור.

שו"ע או"ח סימן תרב סעיף א

בכל הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מרבים בתפלות ותחנונים. ואומרים "אבינו מלכנו" ערב ובוקר, מלבד בשבת

שו"ע או"ח סימן תרג סעיף א

יש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בעשרת ימי תשובה [ומוסיף המשנה ברורה בס"ק ב: כתב הרא"ש שיקרא באלו הימים באגרת התשובה של רבינו יונה, והאר"י ז"ל כתב, שחיוב ללמוד בספרי מוסר הוא כל השנה, וכ"כ הגר"א במשלי. ועכ"פ באלו הימים יעשה כל אדם כדעת הזוהר, שישוב קודם שישכב, ויתאונן על חטאיו ויפשפש במעשיו. ועיין ביערות הדבש ח"א דרוש א', כי ז' ימים שבין ר"ה ליום הכפורים הם נגד ז' ימי שבוע, ובכל יום יעשה תשובה על אותו יום, כגון: ביום ראשון יעשה תשובה על מה שחטא כל ימיו ביום ראשון, וכן ביום ב', וכן כל ז' ימים]. וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאי, כי יותר מתחרט כשיודע שעשה משאינו יודע, ולכן קרבן אשם תלוי הוצרך להיות יותר ביוקר מחטאת.

שו"ע או"ח סימן תרד סעיף א

מצוה לאכול בערב יו"כ ולהרבות בסעודה.

שו"ע או"ח סימן תרד סעיף ב

אין נופלים על פניהם בערב יום הכפורים, וגם אין אומרים "למנצח" ו"מזמור לתודה". גם אין אומרים קודם עלות השחר הרבה סליחות. ולענין אמירת "אבינו מלכנו" בערב יו"כ, המנהג שלא לאומרו, כי אם כשחל יו"כ בשבת, שאין אומרים בו "אבינו מלכנו", אז אמרינן אותו ערב יום כפור שחרית.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *