הגאון ר' חיים פאס שליט"א
נכתב ונערך בתום השלושים לעי"נ מו"ר ראש ישיבת איתרי הגאון הגדול ר' מרדכי אליפנט זצ"ל
ראיתי בס' של הגאון הגדול ר' אביגדור מילר זצוק"ל [מארה"ב] : שהבית של האבות הקדושים הי' בכל עת ובכל זמן בקדושה ובמצב של השראת השכינה כמו בבית המקדש,עכת"ד. ולכאורה מקור הדבר הוא מדברי הרמב"ן עה"ת בהקדמתו לספר שמות, וז"ל וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן, ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלת אבותם וכו'. ונראה שלמד דבר זה ממש"כ רש"י בחומש דבבית של האבות הק' היו תמיד שלשה נסים. 1. ברכה מצויה בעיסה. 2. נר היה דולק מע"ש לע"ש. 3. ענן קשור על האהל. והלא במקביל אנו מוצאים בבהמ"ק: 1. לחם הפנים שהיה חם משבת לשבת. 2. מנורת המאור שהיה דולק באופן נסי [עכ"פ הנר המערבי], ולא נכבה. 3. השראת השכינה על ידי ענן הקטורת, ובמשכן ע"י עמוד האש וענן, הרי שנסים מהסוג הזה מורים על קדושה תמידית והשראת השכינה,.
ונראה שד"ז מקביל למש"כ הטור בשם אחיו: שכ"א מן המועדים כנגד א' מן האבות- פסח כנגד אברהם שהרי נא' לושי ועשי עוגות ופ' חז"ל דהיינו מצות, שבועות כנגד יצחק דקים להו לחז"ל דבשעת מתן תורה תקעו בשופרו של האיל דעקידת יצחק, יעקב כנגד סוכות שנא' ולמקנהו עשה סוכות[לביאור נפלא בעניין זה ע' בספרו של מו"ח הגאון הגדול שליט"א –שערי אורה עה"ת]
ובעומק הביאור נראה שלכל אחד מהעניינים הנ"ל יש עמקות נפלאה, והיינו דעניין לחם הפנים וכן ברכה המצויה בעיסה מרמז על עניין הפרנסה שהוא העיקר הניסיון בחיי תבל והמעכב בעליית הבן אדם, וכמו שאמרו ז"ל "שאור שבעיסה מעכב", ולעומת זה המהלך הניסי של לחם הפנים וברכה מצויה בעיסה, ושורשו באאע"ה עמוד החסד המכלכל ומטיב לכל ברי'ה [וכמש"נ "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו" –הרי שמידת "נותן לחם לכל בשר"- שורשו בחסד ]
וענן הענן קשור על האהל וכן עניין ענן הקטרת ועוד נסים בביהמ"ק הוא להורות שבכלל יש השראת השכינה מסביב למי שדבוק להשי"ת וכמש"כ הנפש החיים שאדם שעושה מצווה וכ"ש הלומד תורה מיד יורד עליו קדושה עצומה ומעטפו ומסבבו, והוא הנרמז בענן קשור על האהל וענן הקטרת. ושורשו ביעקב שעשה ממקנהו סוכות דהיינו מדת "צא מדירת קבע ותכנס לדירת ארעי", וכדאיתא ברמב"ן עה"ת בעניין קרבן שלמים "דזו היא מידת יעקב אבינו- להפוך את הגשמיות לרוחניות
ובמוקד העניין כאן נראה לבאר את המעלה של יצחק דהיינו שופר – נר, והיינו תקשורת מהרבש"ע אלינו, ובהחלט יש כאן שתי בחינות: האחת דבר ד' אלינו באופן גלוי ופתוח כמו שהי' במתן תורה וע"י הנביאים והוא הנרמז בשופרו של אילו של יצחק שהי' במ"ת, ואילו הבחינה השני' היא עניין הנר והוא היסוד לנר חנוכה, וכרוך בזה הבנה יסודית בעניין של "הסתר פנים", כפי שיתבאר בס"ד.
ובהקדמה לדבר, וורט ששמעתי פעם שמורי וחמי, הגאון הגדול שליט"א הגדיר:: "כמשל נפלא של הגאון הגדול הרב הוטנר זצ"ל: שהרי מבואר בספר "פחד יצחק" על חנוכה, מהו העניין של הסתר פנים- משל למה הדבר דומה?- לתלמידים היושבים לפני רבם. יש שם מגוון של רמות. בין התלמידים יש את התלמידים הרגילים, ואילו בין כל התלמידים יש את התלמיד הוותיק. מהו ההבדל בין התלמידים הרגילים לתלמיד הוותיק? התלמידים רגילים – כשהרב מדבר – כל אחד ואחד לפי השגתו מבין מה שהרב מדבר. יש תלמיד שמבין יותר, יש תלמיד שמבין פחות, אבל תלמידים שיושבים לפני רבם – יש את המגוון של ההבנות של כל אחד ואחד לפי כוחו ולפי המושגים שלו. מהי מעלתו של התלמיד הוותיק? התלמיד הוותיק מבין את המהלך מחשבה של הרב, כשהרב הוא בשקט. לפעמים בין פרשה לפרשה הרב הוא בשקט, ואזי התלמיד שבאמת מקורב לרב – הוא יורד לעומק המחשבה של הרב, הרב והתלמיד הוותיק – יש להם "קשר- שקט" ביניהם, וזה מסמל את גודל הבנתו וגודל דביקותו של התלמיד הוותיק עם הרב.
מסביר הפחד יצחק : זהו העניין של הסתר פנים- הרי כשהקב"ה מדבר עם נביא – ברור שהנביא יודע מה שהקב"ה מדבר איתו, אבל הסתר – זה כאשר הקב"ה בשקט, והחכם עדיף מנביא או מנהיגי כלל ישראל מגיבים למצב הזה של שקט, ויודעים מהי דעתו של הרב בזמן השקט – זה קשר מיוחד, מעלה עצומה, שמתפתחת אך ורק מתוך התנאים של הסתר, עכת"ד הפחד יצחק.
ונראה שזהו הפן השני –עניין הנר, והיינו שאע"פ שכבר נא' "ופני לא יראו" , וכ"ש בזמן הסתר, הפנים עצמן לא נראים, אבל הארת פנים היא נראית, והיא הקשר הפנימי המיוחד שהרב משדר לתלמיד אף בשעה שאינו מדבר עמו מפורשות-והוא עניין הנר! וזה בשורשו של נר חנוכה
וכמה מתאימים מש"כ הס' הק'- דמצד אחד מצאנו שהארון מסמל תורה שהרי הלוחות בתוכו, ומצד שני המנורה מסמלת את התורה שנא' כי נר מצוה ותורה אור, ות' שהארון מסמל תורה שבכתב, ואילו המנורה מסמלת תורה שבע"פ, שהרי כדי להתחבר להארת פנים שמגלה את רצון הקב"ה הפנימית בשעת הסתר בעינן לחיבור למעלה זו של עמלת בתורה שהמנורה מסמלת.
ונראה שגם ביצחק אבינו עצמו היו השני פנים הללו, דהיינו בתחילת חייו עיקר ניסיונו ודרך עבודתו הי' לשמוע בקול ד' המפורש הנא' לו על ידי אביו אברהם אבינו, ואילו לאחר מכן, התורה בקושי מספרת לנו על חייו, וע"כ שהוא חי בבחינת הסתר, והתחזק במידת הקשר לעמלות בתורה המרומז בעניין חפירת הבארות [ וכמש"נ "אין מים אלא תורה"}.
לכן מוקדם בחייו אומרת התורה "אלקי יצחק" המרמז לדיבור מפורש מהקב"ה, ואילו בסוף חייו כתוב "פחד יצחק" המרמז על הרגש פנימי של ידיעת רצון הקב"ה.[יעויין ברש"י שעמד על שאלה זו] . והם הם שני האופנים של תקשורת עם הקב"ה, ולכן תחילת חייו מרומז בשופר, ואילו סוף חייו בעניין הנר, הרגשה פנימית של רצון ד' מצד חיבורו לתורה.
ובחינה זו של עבודתו של יצחק היא ההקדמה ושלב ההכנה לדרך עבודתו של יעקב אבינו שהשלים מידה זו בתכלית, ודבר זה מרומז על ידי השמן [וכמש"נ "ויצק עליה שמן", יעויין שם במש"ח] – שמן למאור המנורה- שמן זית זך- תכלית הדרגא של עמלות בתורה, והוא בהתאם לתכונתו המיוחדת להפוך את הגשמיות [שמן] לרוחניות [אור], וכמש"נ.
