שיעור לחנוכה – אש קודש של כלליות

רבני בית ההוראה
י"ב כסלו ה'תשע"ב

{ קטע משיעורו של הרה”ג שמואל טל שליט”א שנערך ע”י תלמידים }

מתוך הגליון השבועי של “בסוד שיח”, בעריכת שאול שיף

בפרוס עלינו ימי החנוכה הקדושים והמאירים, ראוי שנתבונן באחת מסגולותיה של הארה זו ובהתכווננות הרוחנית שצריכים אנו להתכוונן כדי לקלוט אותה.

יהודה המכבי ואחיו ולוחמיו החשמונאים זקוקים היו למנה גדושה של נכונות למסירות נפש במלחמותיהם. הם היו מעטים כנגד רבים. חלשים כנגד גבורים (תפילת על הניסים). מהיכן הם שאבו את הכוח המופלא של מסירות הנפש שהיתה בהם?

מסירות נפש כזאת מושתתת על כך שהאדם רואה לנגד עיניו את היותו פרט מכלל ישראל. כשאדם חושב רק על עצמו, על פרטיותו, על הצלחותיו האישיות, על רווחתו הגשמית ואפילו הרוחנית, וכל מעייניו נתונים לעצמו, אין בו כוח למסירות נפש.

ככל שאדם מכיר שאין הוא אלא פרט מתוך כלל, שכל כוחותיו, כל תורתו, כל תפילותיו, כל עבודתו, כל אישיותו הכל הכל נועד רק למען הקישור שבין עם ישראל לאלוקיו, ולמען השראת שכינה בישראל, כך הוא מוצא בתוכו כוחות אין סופיים של מסירות נפש לתורה, לעם ישראל, לארץ הטובה, לירושלים, לבית המקדש, לגילוי מלכות ה’.

רוח הקודש השורה על הבוטחים בה’ והמבשרתם בשורת עוז כי אמנם יעזרם ה’ (אמונה ובטחון לחזו”א, ב, ז), מתחילה לפעם בהם ככל שיוקדת בהם אש קודש של כלליות, של התמסרות מוחלטת לה’, לתורתו, לעמו.

העבודה הגדולה הזאת יכולה להתקיים בכל לימוד של דף גמרא או הלכה ברמב”ם או סעיף בשולחן ערוך, בכל תפילה ובכל עבודה. האם האדם לומד “בשם כל ישראל”? האם כל מעייניו נתונים להשראת שכינת ה’ על עמו? האם בכל עת עומדים לנגד עיניו דברי חז”ל שכל העוסק בתורה לשמה בונה פלטרין של מעלה ושל מטה והרי הוא מקרב את הגאולה? האם בתפילותיו הוא עסוק בעצמו, בפרטיותו, בעניניו האישיים בלבד או שהוא מתפלל בעיקר על עם ישראל, על ארץ ישראל, על ירושלים ועל בנין בית המקדש? האם מטרתו בבניית ביתו היא להגשמתו האישית ולרווחתו הגשמית או שהוא בונה בית לה’, לתורה, לישראל. בית שכל ענינו להיות מבצר לחוליה בצבאות ה’?

מתתיהו הכהן הגדול חינך את בניו למסירות נפש על כבוד ה’, על כבודם של ישראל, על קדושת ישראל, על ההכרה העמוקה והברורה שאין טעם לחיים שאינם קודש לכלל ישראל. כשיש עוד ועוד אנשי חיל שכל מעשה שלהם מיועד ומחובר לכלל ישראל ולתעודתו בארצו, מתחיל לפעם בהם רוח הקודש המבשר בשורת עוז לישועת ישראל.

חז”ל תיקנו לנו להדליק את הנרות לפרסומי ניסא. מטרת פרסומי ניסא – לקדש את שמו הגדול בעולם. “יכירו וידעו כי לך תכרע כל ברך וכו’ ויקבלו כולם את עול מלכותך”. ובכל זאת מצות הדלקת הנר הוא בביתו של האדם בטפח הסמוך לפתח. מדוע שלא יפורסם הנס בראש כל חוצות. מדוע הוא מוגבל דוקא לטפח הסמוך לפתח?

חז”ל מלמדים אותנו שהדרך לפרסום היותר גדול מתחיל ומיוסד על האור שכל אחד מדליק בפתח ביתו הפנימי. אור שלא יוצא מביתו של האדם, מפנימיותו, הוא אור חיצוני שלא יכול לייצר הארה גדולה בעולם. ולאידך גיסא, כשהבית מלא באור פנימי ומתוכו הוא מקרין החוצה, אפילו הדלקה בטפח הסמוך לפתח בכוחה לייצר פרסומי ניסא בכל העולם כולו.

את האור הגדול והקדוש הזה מדליקים כשמחליטים החלטה פנימית להיות מוסיפים והולכים בנכונות למסור את הנפש למען כלל ישראל, למען ישועת ישראל, למען גילוי מלכות ה’. אין אור אלא תורה. הכל מתחיל מתורה לשמה. מחוברת. מחוברת לה’ ומחוברת לעם ה’.

ויהי רצון שנזכה להדליק בתוכנו את אור החשמונאים הקדושים, אור ההתקדשות וההתמסרות למען כלל ישראל בתורתנו, בעבודתינו ובכל חיינו. ומתוך כך יזרח לנו האור הקדוש והמופלא של נרות חנוכה, שהוא ניצוץ מהאור הגנוז – אור הגאולה, ונזכה בקרוב לראות בישועתם של ישראל ובזריחת אורו של משיח צדקנו.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *