שמעתי פעם שמי שאוכל את הסוף של הלחם,
צפוי לו שיפגע בזיכרון.
אמת הדבר?
תשובה
שלום רב!
רוב העולם אינו מקפיד בזה כלל, מכיון שאין לזה מקור בחז"ל.
אמנם יש כאילו שמקפידים בזה, עיין בספר שו"ת מנחת יצחק חלק ט' סימן ח' ששאלו אותו שאלה זו, וענה שהוא לא מצא לזה מקור בחז"ל, אבל הוא בעצמו מקפיד שלא לאכול את הקצוות של הלחם, מכיון שמבואר בירושלמי (תרומות פ"ח ה"ג), שצריך לחשוש לדבר שהבריות חוששים ממנו, ומכיון שכך ידוע בעולם, צריך ליזהר מזה,
ועיין שם שבספר חסידים (סי' רס"א) גם מבואר שכל דבר שתופסין אותו בחזקת סכנה יש ליזהר ממנו וכו', וכן כתב בתשו' הרשב"א (סי' ט'), שכל דבר שיש קבלה ביד זקנים וזקנות, לא נסתר קבלתם, רק אחר הקיום שאינו באפשרו, ועי' בתשו' השיב משה (חיו"ד סי' ק"ג), ועיין בשלטי גיבורים (פ"ב דע"ז).
שו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן ח
הנני לא ידעתי מקור לזה, אבל גם אני נוהג כן מעולם, ומטעם דאיתא בירושלמי (תרומות פ"ח ה"ג), צריכין למיחש למאי דברייתא חוששין, ועי' ספר חסידים (סי' רס"א) שכתב, לפי שכל דבר שתופסין אותו בחזקת סכנה וכו', ובתשו' הרשב"א (סי' ט'), כתב, שכל דבר שיש קבלה ביד זקנים וזקנות, לא נסתר קבלתם, רק אחר הקיום שאינו באפשרו, ועי' בתשו' השיב משה (חיו"ד סי' ק"ג), וכנראה דלירושלמי הנ"ל כוון הש"ג (פ"ב דע"ז), וא"כ יש לומר הה"ד בנוגע לחשש שכחה, ועי' בפ"ת שם, וצ"ע עוד בכ"ז. והנני בזה ידידו דורש בשה"ט וחותם בכל חותמי ברכות. יצחק יעקב ווייס.
אם כך ההקפדה היא למרות שאין בכך מקורות בחז"ל, אבל עדיין מקפידים לא לאכול את הקצוות של הלחם בגלל (הירושלמי) "שצריך לחשוש לדבר שהבריות חוששים ממנו, ומכיוון שכך ידוע בעולם, צריך ליזהר מזה,"
ובספר חסידים " בואר שכל דבר שתופסין אותו בחזקת סכנה יש ליזהר ממנו "
אם כך כן, יש חשש לאכול את קצות הלחם?
שלום רב! דעתו של המנחת יצחק היתה שזה מספיק מפורסם בשביל שיהיה בכלל דברי הירושלמי, אבל אחרים לא חששו לשמועה זו כלל, וסוברים שזה לא נכלל בכלל דברי הירושלמי.
אם כך, אין סיבה לחשוש שאוכלים את סופו של הלחם לשכחה?
שלום רב! באופן עקרוני אין סיבה לחשוש, אבל כאמור יש כאילו שהחמירו על עצמם בעניין זה.
נהדר..
אני אחמיר בנושא ולא אוכל את סופו של הלחם..
תודה רבה
השאר תגובה