תפקיד הנשים במלחמת החשמונאים, מעשה יהודית ואיסור מלאכה לנשים

הרב שמואל ברוך גנוט
ב' כסלו ה'תשע"ב

מח”ס שלהי דקייטא, ויאמר שמואל

כתב השו”ע (תר”ע, א’): “ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות”, וביאר הב”י: “טעמן כדי שיהא להן הכירא שאסור להשתמש לאורן”. והמשנ”ב הביא בשם מג”א בשם מטה משה: “דוקא נשים, לפי שנעשה נס על ידיהם כדלקמיה ס”ב בהג”ה”. ובס”ב כ’ הרמ”א שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב. וכ’ המשנ”ב: “היא היתה בתו של יוחנן כהן גדול והיתה גזירה שכל ארוסה תבעל לטפסר תחילה והאכילה לראש הצוררים גבינה לשכרותו וחתכה את ראשו וברחו כולם”.

והנה התוס’ במגילה (ד’, א’) הביאו את ד’ הרשב”ם שכ’ שעיקר הנס נעשה ע”י יהודית בחנוכה, והקשו התוספות שמלשון “אף הן היו באותו הנס” משמע שהיו טפלים להנס ולא עיקרו, וע”כ פירשו שהכוונה שהנשים סבלו אף הן מאד מגזירות היונים, והיינו כוונתו לגזירה הנ”ל ולמש”כ הרמב”ם ש”פשטו ידם בממונם ובבנותיהם”. וכן הר”ן שם כ’ שע”י מעשה יהודית “ברחו כולם”, וכ”כ עוד ראשונים.

ויש להתפלא, שהרי בקורות דברי אותם ימים, ובמגילת אנטיוכוס, מובא שהמלחמה והנס נעשו ע”י האנשים, ובמגילת אנטיוכוס ובמקורות נוספים כלל לא מוזכר מעשה יהודית. וא”כ גם אם נאמר שהיה נס חשוב להצלחת המערכה ע”י יהודית וע”כ הנשים לא עושות מלאכה, עדיין ייקשה מדוע האנשים עושים מלאכה, והרי הנס נעשה גם על ידם?!

ואכן ישנם מספר נוסחאות חשובות למעשה יהודית. בנוסחת המדרש שהדפיס הרב ב”מ לוין (ירושלים ת”ש) אנו למדים שעיקר הצלחת המלחמה נעשתה ע”י כריתת ראש המלך היווני ע”י יהודית, ורק משום כך הצליחו להתיש את היוונים. וכן הוא בספר המעשיות לרבינו ניסים גאון ז”ל. ובגרסת המדרש המובאת בשאילתות דרב אחאי גאון (מכת”י, תרכ”א, ש”י מירסקי) מובא שבאת בתו של חשמונאי להינשא, ומכיון שחששה מגזירת “להגמון תחילה” נהגה בחוסר כבוד וחילקה משקה לכל המסובים וכו’, וכעסו אחיה עליה, והשיבה להן: מדוע תכעסו על מעשי, הלא בהמשך אצטרך ללכת להגמון הרשע, ומיד התעוררו יהודה ואחיו החשמונאים לצאת למלחמה, ועי”כ נפתחה המלחמה. ובהמשך מתאר ר’ אחאי גאון בשם מדרש שהיתה אשה נוספת בשם יהודית וכו’, כל המעשה הנודע, וכ’ שעי”כ ניצחו ישראל להיוונים. א”כ לפי”ז אכן עיקר הנס נעשה ע”י יהודית, ולא ע”י הגברים אשר בבני חשמונאי, וגם תחילת המלחמה נסובה על סמך התעוררות אחותם של בני חשמונאי, שעוררה אותם על הנבלות הנעשות ע”י היוונים. ואמנם למש”כ במגילת אנטיוכוס, כלל לא מוזכרים הנשים במלחמה ותוצאותיה, וכל הנס דשם נעשה ע”י האנשים.

ואולם במגילת אנטיוכוס מובא (בכמה גרסאות שם) המעשה דבתו של מתתיהו שעוררה אותם ע”י מעשיה ודבריה לצאת למלחמה. ולפי”ז י”ל שדוקא נשים מפסיקות מעשיית מלאכה, מפני שהן גרמו לתחילת המלחמה וסיבבו את הנס כולו.

וראיתי מש”כ מו”ר הגה”צ רבי גדליה אייזמן זצוק”ל, שעיקר נס חנוכה היה בכך שהחשמונאים החליטו לצאת למלחמה נגד הצבא היווני האדיר, שזהו גופא נס ופלא, לחשוב להילחם בצבא החזק ביותר בעולם באותם הימים. וממילא אכן התעוררות זו באה ע”י אחותם ושפיר שייך לקרות הנס ע”ש הנשים, וכאמור.

ויתכן שאף א”נ שהנס נעשה ע”י האנשים, מ”מ רק הנשים קיבלו על עצמן להמנע ממלאכה בשעה שהנרות דולקות, כיון שהאנשים הם אלו שמדליקים את הנרות, וציון הנס נעשה על ידיהם, והאנשים גם אומרים בשעת ההדלקה את “נרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד” וממילא זוכרים שאין להשתמש לאורם. וגם בני הבית שלא מדליקים כעת נרות, מ”מ ידליקו לכשיגדלו בביתם, ומשא”כ נשים, שאינן מדליקות נרות כלל, משתתפים באיזכור הנס ע”י מניעתן ממלאכה, וז”פ.

ויש קצת להעיר, שהרי הדלקת הנרות נועדה לזכור את נס פך השמן ולא את נס המלחמה (ועי’ במאירי ובמעשה רוקח ריש ה’ חנוכה דכ’ שהדלקת היום הראשון הוא על נס המלחמה, והאריכו בזה ואכ”מ). ונשים הרי אינן בתורת הדלקת המקדש, דאינן מחויבות בשקלי הקודש ובקרבנות ציבור, כנודע. וא”כ מה שייך שיימנעו ממלאכה בשעת הדלקת הנרות, שנועדו לזכור את נס פך השמן. ויש ליישב בפשיטות דסו”ס ע”י נס המלחמה זכינו לנס פך השמן, וז”פ.

ואגב, אבוא העיר”ה דהנה מצינו בפוסקים (והובא במ”ב) שאשה אינה מדליקה לבדה נרות ומשתתפת בהדלקת בעלה מפני ש”אשתו כגופו”. (ונודעים בזה ד’ החת”ס, שכיון שמדליקים נרות בפתח הבית, אין דרכה של אשה לצאת החוצה, שהרי “כל כבודה בת מלך פנימה”, ולכן התקנה הייתה שבעלה ידליק בעבורה). ונראה דכיוון דכל המלחמה החלה בעקבות גזירת “להגמון תחילה” שתכליתו ביטול היחוד בין איש לאשתו, ע”כ אנו מדגישים דוקא בנרות חנוכה ש”אשתו כגופו”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *