הלכות חנוכה- הרב אליעזר שוואב

רבני בית ההוראה
ב' כסלו ה'תשע"ב

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן ערת

סימן ערת: דברים האסורים והמותרים בחנוכה

סעיף א

בכ”ה בכסליו (מתחילין) שמונת ימי חנוכה ואסורים בהספד ותענית, אבל מותרין בעשיית

מלאכה; ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות, ויש מי שאומר שאין

להקל להם.

סעיף ב

ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה. הגה:

וי”א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח (מהר”א

מפרא”ג). ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה

(מנהגים). יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית

את האויב (כל בו ור”ן).

סעיף ג

אין מספידין בהם אלא לחכם בפניו. הגה: ואין מתענין יום שמת בו אב או אם; ותענית

חלום בחנוכה, ע”ל סימן תקס”ח סעיף ה’; ולענין צדוק הדין, ע”ל בהלכות ר”ח סי’ ת”כ

בהגה, וע”ל סימן תרפ”ג.

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרעא

סימן תרעא: סדר הדלקת נר חנוכה ומקום הנחתו

סעיף א

צריך ליזהר מאד בהדלקת נרות חנוכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר

כסותו ולוקח שמן להדליק.

סעיף ב

כמה נרות מדליק; בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד

שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. הגה: וי”א דכל

אחד מבני הבית ידליק (הרמב”ם), וכן המנהג פשוט; ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו

במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין (מהר”א מפראג).

סעיף ג

נר שיש לו שתי פיות עולה לו בשביל שנים.

סעיף ד

מילא קערה שמן והקיפה פתילות, אם כפה עליה כלי כל פתילה עולה בשביל נר אחד; לא

כפה עליה כלי, אפי’ לנר אחד אינו עולה לפי שהוא כמדורה. הגה: ולכן יש ליזהר להעמיד

הנרות בשורה בשוה, ולא בעגול דהוי כמדורה (הג”מ בשם סמ”ק) ; ומותר להדליק

בפמוטות שקורין לאמפ”א, מאחר שכל נר מובדל הרבה מחבירו (ת”ה סימן ק”ה). ויזהרו

כשעושים נרות, אפי’ בשעוה, שאין לדבקן ביחד ולהדליקן, דהוי כמדורה (פסקי מהר”י ס”ה)

; אפי’ בנרות של שבת וי”ט יזהרו שלא לעשות כן, (א”ז).

סעיף ה

נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים,

מניחו על פתחו; ואם יש חצר לפני הבית, מניחו על פתח החצר; ואם היה דר בעלייה שאין

לו פתח פתוח לרשות הרבים, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים; ובשעת הסכנה שאינו

רשאי לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו, וצריך נר אחר להשתמש לאורו; ואם יש מדורה

א”צ נר אחר; ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה, צריך נר אחר.

סעיף ו

מניחו למעלה מג’ טפחים, ומצוה להניחו למטה מי’ טפחים, ואם הניחו למעלה מי”ט, יצא,

אבל אם מניחו למעלה מכ’ אמה לא יצא. הגה: אפילו לקחה כך דלוק והניחה למטה מכ’,

לא יצא, דהדלקה עושה מצוה (ב”י בשם תוספות).

סעיף ז

מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל;

ואם אין מזוזה בפתח, מניחו מימין; ואם הניחו בדלת עצמו, יניחנו מחציו של כניסה לצד

שמאל. הגה: ומיהו בזמן הזה, שכולנו מדליקין בפנים ואין היכר לבני ר”ה כלל, אין לחוש

כל כך אם אין מדליקין בטפח הסמוך לפתח; ומ”מ המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו

בימיהם, ואין לשנות אא”כ רבים בני הבית שעדיף יותר להדליק כל אחד במקום מיוחד

מלערב הנרות ביחד ואין היכר כמה נרות מדליקין; ומ”מ יזהרו שלא להדליק במקום

שמדליקין הנרות כל השנה, כי אז לא יהיה היכר כלל; ואף כי אין היכר רק לבני הבית, מ”מ

היכר קצת מיהא בעי. ובבה”כ מניחו בכותל דרום (או בדרום המנורה, ומסדרן ממזרח

למערב) (ת”ה סי’ ק”ד ב”י) , ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא. הגה:

ואין אדם יוצא בנרות של בהכ”נ, וצריך לחזור ולהדליק בביתו (ריב”ש סימן קי”א) ; ונוהגין

להדליק בב”ה בין מנחה למעריב; ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה (כל בו

ואבודרהם) ; ואם רוצים למהר להתפלל לאחר שבירך הש”צ והדליק אחד מהן, יוכל השמש

להדליק הנשארים, והש”צ יתפלל (מהרי”ל).

סעיף ח

חצר שיש לו שני פתחים משני רוחות, צריך להדליק בשתיהן מפני החשד; ואם שני

הפתחים ברוח אחד (והם בבית אחד) (כל בו) די לו באחד מהם. הגה: ואם מדליק בשני

פתחים אינו מברך רק באחד מהם ובשני מדליק בלא ברכה, מיהו בזמן הזה שכולם

מדליקין בפנים ממש, ואין היכר לבני ר”ה כלל, אפילו יש לחצר או לבית הרבה פתחים

להרבה רוחות אין מדליקים אלא פעם אחת בפנים, כן נ”ל וכן המנהג פשוט.

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרעב

סימן תרעב: זמן הדלקת נר חנוכה

סעיף א

אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא

מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד

שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק.

סעיף ב

שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא

כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; הלכך צריך ליתן בה שמן כזה

השיעור, ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאורה

לאחר זה הזמן. הגה: י”א שבזמן הזה שמדליקין בפנים א”צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה

רגל מן השוק (ד”ע וטור בשם תוספות), ומ”מ טוב ליזהר גם בזמן הזה; ומיהו ה”מ

לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה; ואם עבר כל הלילה

ולא הדליק, אין לו תשלומין. הגה: ובלילות אחרות ידליק כמו שאר בני אדם, אע”פ שלא

הדליק בראשונה (מצא כתוב בשם מהרי”ל ואגודה וד”ע).

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרעג

סימן תרעג: שמנים ופתילות הכשרות לחנוכה

סעיף א

כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ואע”פ שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין

האור נתלה יפה באותם הפתילות. הגה: ומיהו שמן זית מצוה מן המובחר (מרדכי וכל בו

ומהרי”ל), ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשמנים שאורן זך ונקי; ונוהגים במדינות אלו

להדליק בנר של שעוה, כי אורן צלול כמו שמן. ואפי’ בליל שבת שבתוך ימי חנוכה מותר

להדליק בנר חנוכה השמנים והפתילות שאסור להדליק בהם נר שבת, הגה: ואם אינו נותן

בנר רק כדי שיעור מצותו, (תשובת הרשב”א סי’ ק”ד) , לפי שאסור להשתמש בנר חנוכה

בין בשבת בין בחול, ואפי’ לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור, אפי’ תשמיש של קדושה,

כגון ללמוד לאורה, אסור; ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה; ונוהגים להדליק נר נוסף,

כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף שהוא אותו שהודלק אחרון, ויניחנו מרחוק

קצת משאר נרות מצוה. הגה: ובמדינות אלו אין נוהגים להוסיף, רק מניח אצלן השמש

שבהן מדליק הנרות, והוא עדיף טפי, ויש לעשותו יותר ארוך משאר נרות, שאם בא

להשתמש ישתמש לאותו נר (מרדכי). אם נתערב נר חנוכה האסור בהנאה בשאר נרות,

אפי’ אחד באלף, לא בטיל דהוי דבר של מנין (ת”ה סי’ ק”ג), אלא ידליק מן התערובות כל

כך שבודאי נר של היתר דולק עם נר של איסור, ואז מותר להשתמש אצלו (ד”ע).

סעיף ב

הדלקה עושה מצוה. לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה, ואפילו כבתה בערב

שבת קודם קבלת שבת שעדיין הוא מבעוד יום, אינו זקוק לה. וכן אם לאחר שהדליקה בא

לתקנה וכיבה אותה בשוגג, אינו זקוק לה. הגה: ואם רוצה להחמיר על עצמו ולחזור

ולהדליקה, אין לברך עליה (רשב”א סימן תקל”ט ור”ן).

סעיף ג

נר של חרס שהדליק בו לילה אחת נעשה ישן ואין מדליקין בו לילה אחרת, אלא לוקח

חדשים בכל לילה; ואם אין לו אלא ישן, מסיקו בכל לילה באור; ונר של מתכת א”צ חדש.

ושל זכוכית או של חרס מכוסה, דינו כמתכת.

סעיף ד

אין חוששין לפתילות להחליפם, עד שתכלה.

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרעד

סימן תרעד: שמותר להדליק מנר לנר

סעיף א

מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה, ודוקא להדליק מזה לזה בלא אמצעי, אבל להדליק מזה לזה

על ידי נר של חול, אסור; ויש מתירים גם בזה, אא”כ הוא בענין שיש לחוש שיכבה הנר של

חול קודם שידליק נר אחר של חנוכה. הגה: ונהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק

אפילו מנר לנר, דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד והשאר אינו למצוה כ”כ ולכן אין להדליק

זה מזה (הג”מ ומרדכי) ; וכל זה אינו רק בעוד שדולקים למצותן, אבל אחר שעבר זמן

המצוה מותרים בהנאה, כ”ש שמותר להדליק מהן (נ”י הל’ קטנות).

סעיף ב

יש מי שאומר שנר של בהכ”נ ושל שבת ושל חנוכה כולם של מצוה הם ומותר להדליק זה

מזה. הגה: וה”ה נר של ת”ת או נר לחולה הצריך נר (נ”י ה”ק) ובענין נר של בהכ”נ ע”ל סי’

קנ”ד סעיף י”ד.

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרעה

סימן תרעה: שהדלקה עושה מצוה ולא הנחה

סעיף א

הדלקה עושה מצוה, ולא הנחה, שאם היתה מונחת במקומה שלא לשם מצות חנוכה,

מדליקה שם וא”צ להסירה ולהניחה לשם מצות חנוכה. לפיכך עששית שהיתה דולקת כל

היום, שהדליקה מערב שבת למצות חנוכה, למוצאי שבת מכבה ומדליקה לשם מצוה;

ומ”מ צריך שידליקנה במקום הנחתה, שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ, לא יצא,

שהרואה אומר: לצורכו הוא מדליקה; וכן אם מדליקה ואוחזה בידו, במקומה, לא יצא,

שהרואה אומר: לצרכו הוא אוחזה.

סעיף ב

יש מי שאומר דכיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן בנר, כדי שיעור, קודם הדלקה,

אבל אם בירך והדליק ואח”כ הוסיף שמן עד כדי שיעור, לא יצא ידי חובתו.

סעיף ג

אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה; אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה

כלום, ואע”פ שהניחה גדול; ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך, מותר. הגה: ולדידן דכל

אחד מבני הבית מדליק בפ”ע, קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג”כ.

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרעו

סימן תרעו: סדר הברכות וההדלקה

סעיף א

המדליק בליל ראשון מברך שלש ברכות: להדליק נר חנוכה, ושעשה נסים, ושהחיינו; ואם

לא בירך זמן בליל ראשון, מברך בליל שני או כשיזכור.

סעיף ב

מליל ראשון ואילך מברך שתים: להדליק, ושעשה נסים. הגה: ויברך כל הברכות קודם

שיתחיל להדליק (מהרי”ל).

סעיף ג

מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו,

כשרואה נר חנוכה מברך: שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם: שהחיינו, ואם אח”כ בליל

ב’ או ג’ בא להדליק אינו חוזר ומברך: שהחיינו.

סעיף ד

אחר שהדליק, אומר: הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות

וכו’.

סעיף ה

יתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני, ובליל ב’ כשיוסיף נר אחד סמוך לו יתחיל

ויברך על הנוסף, שהוא יותר שמאלי, כדי להפנות לימין; וכן בליל ג’ כשיוסיף עוד אחר

סמוך לשני נרות הראשונות, יתחיל בנוסף ובו יתחיל הברכה, ואח”כ יפנה לצד ימין, וכן

בכל לילה; נמצא שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה על הנס, שהרי בתוספת הימים

ניתוסף הנס.

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרעז

סימן תרעז: דין אכסנאי בחנוכה

סעיף א

אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של

נר חנוכה; ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו

מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו. הגה:

וי”א דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש, ידליק במקום שאוכל, וכן נהגו (תשובת רשב”א

סי’ תקמ”ג).

סעיף ב

קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק.

סעיף ג

יש אומרים שאע”פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל מדליק

בברכות. הגה: כי חייב לראות הנרות (מרדכי), וכן נוהגין; ואפי’ אם הוא אצל יהודים ורואה

הנרות, אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו, מדליק ומברך עליהם, וכן נוהגין

(ת”ה ומהרי”ל בתשובת מהרי”ל סי’ קמ”ה).

סעיף ד

הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו

שהרי הוקצה למצותו; ואם נתערב בשמן אחר ואין ששים לבטלו, יש מי שאומר שאין

להוסיף עליו כדי לבטלו.

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרעח

סימן תרעח: נר של שבת קודם לנר של חנוכה

סעיף א

מי שאין ידו משגת לקנות נר חנוכה ונר שבת, יקנה נר שבת מפני שלום ביתו (וע”ל סי’

רס”ג סעיף ג’) ; ואם יש לו לשל שבת ואין לו לנר חנוכה וליין לקידוש היום, יקנה לנר

חנוכה, משום פרסומי ניסא. הגה: וה”ה נר חנוכה קודם ליין הבדלה, וע”ל סי’ רצ”ו סעיף

ה’.

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרעט

סימן תרעט: בערב שבת מדליקין נר חנוכה תחלה

סעיף א

בערב שבת מדליקין נר חנוכה תחלה ואח”כ נר שבת. הגה: ומברך עליהם כמו בחול, אע”פ

שמדליקין בעוד היום גדול (ת”ה סי’ ק”ב).

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרפ

סימן תרפ: שלא להניח הנרות סמוך לפתח בליל שבת

סעיף א

בליל שבת צריך ליתן שום דבר, לחוץ בין הנרות לפתח, בשביל הרוח שלא יכבה הנרות

כשפותח את הדלת.

סעיף ב

בערב שבת אסור לקבוע הנרות בדלת עצמה אחורי הדלת, ויש מי שמתיר (וע”ל סי’ רע”ו

סעיף א’).

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרפא

סימן תרפא: אין מבדילין בנר חנוכה במוצאי שבת

סעיף א

במוצאי שבת אין מבדילין בנר חנוכה, שאין נהנים לאורו ואין מברכין על הנר עד שיאותו

לאורו.

סעיף ב

מדליקין נר חנוכה בבה”כ קודם ההבדלה. הגה: וכ”ש בביתו שמדליק ואח”כ מבדיל, שהרי

כבר הבדיל בבה”כ.

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרפב

סימן תרפב: דין על הניסים בחנוכה

סעיף א

כל שמונת ימי חנוכה אומר על הניסים בבה”מ בברכת הארץ, ובתפלה בברכת מודים; ואם

לא אמר, אין מחזירין אותו (וע”ל סי’ רצ”ד סעיף ד’ וה’) ; ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל

זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר. הגה: י”א כששכח על הניסים

בברכות המזון כשמגיע להרחמן יאמר: הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית

לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו’ (כל בו, וכבר נתבאר סימן קפ”ז סעיף

ד’).

סעיף ב

גם במוסף של שבת ושל ר”ח צריך להזכיר של חנוכה, אע”פ שאין מוסף בחנוכה.

סעיף ג

אין אומרים: כשם שעשית וכולי, אלא מסיים: ועשית עמהם נסים וגבורות בימים ההם

בעת הזאת; ויש אומרים שאומרים אותו.

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרפג

סימן תרפג: סדר הלל בחנוכה

סעיף א

כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל. הגה: וכל שמונת ימי חנוכה א”א תחנון וצו”ץ

ולמנצח וצדוק הדין גם בערב חנוכה במנחה, וע”ל סי’ קל”א (מהרי”ל ומנהגים).

שולחן ערוך, שו”ע או”ח סימן תרפד

סימן תרפד: סדר קריאת התורה בחנוכה

סעיף א

קורין בקרבנות הנשיאים שבפרשת נשא, שלשה בכל יום; ומתחילין בברכת כהנים (וי”א

שמתחילין ביום כלות משה) (טור), (וכן אנו נוהגין) , וקורא אותו עם כהן ולוי, וישראל

קורא ביום הראשון. (וי”א שהכהן קורא כל אותה הפרשה עד ביום הראשון, והלוי

והישראל קורין ביום הראשון) (מנהגים) (וכן נוהגין) ; ביום שני קורא כהן ביום השני עד פר

אחד בן בקר, ולוי עד ביום השלישי, וישראל חוזר וקורא: ביום השני, ועל דרך זה בכל יום.

הגה: וי”א שישראל קורא ביום שלאחריו, דהיינו ביום הג’, וכן בכל יום; וכן נוהגין (הגהות

מיימוני פי”ח) ; ביום שמיני מתחילין: ביום השמיני, וגומרין כל הסדר, וקורין פרשה

ראשונה של בהעלותך (ונוהגים לסיים כן עשה את המנורה) (מנהגים).

סעיף ב

בשבת שבחנוכה מוציאין ב’ ספרים; באחד קורא בפרשת השבוע, ובשני קורא בשל חנוכה,

ומפטיר: רני ושמחי; ואם חלו בו ב’ שבתות, מפטיר בב’ במלכים, בנרות דשלמה. הגה:

ואם חל חתונה בשבת זו, מפטירין בשל חנוכה (מנהגים).

סעיף ג

אם חל ר”ח טבת בשבת, מוציאין ג’ ספרים וקורין ו’ בפרשת השבוע, ובשני קורא אחד

בשל ר”ח ומתחיל: וביום השבת, ובג’ קורא מפטיר בשל חנוכה ומפטיר: רני ושמחי; ואם

חל ר”ח בחול, מוציאין ב’ ספרים וקורין באחד ג’ בשל ר”ח, ובשני קורא אחד בשל חנוכה.

ואם טעה החזן וקרא ד’ בשל ר”ח, אם לא הוציאו ספר ב’ א”צ לקרות יותר; אבל אם

הוציאו ספר ב’, משום פגמו צריך לקרות ה’ בשל חנוכה. הגה: ואם טעה והתחיל לקרות

בשל חנוכה צריך להפסיק לקרות בשל ר”ח (אבודרהם הלכות ברכות) ; ואם צריך לברך על

קריאת ר”ח, עי’ לעיל סימן ק”מ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *