בס"ד
האם מותר לדון בבתי משפט של אינם שומרי מצוות בענייני דוחות תנועה וכדו' ואם לא כיצד יש לנהוג במקרה בו אדם נתבע למשפט כזה?
תשובה:
שלום רב,
ניתן לדון ללא שום חשש.
נימוקים:
מותר לדון על עבירות תנועה לפי חוקי המדינה, מאחר ואין דיני התורה בענין זה והרי הם כתקנות. מן הדין רשע פסול לדון, אבל אין איסור לדון בפני רשע למי שמעוניין בכך. האיסור הוא רק לדון בפני גוי, או לפני יהודי בעניין שיש בהם חוקי התורה והשופט דן לפי חוקים אחרים.
בנוסף לכך בכל מקרה מותר לדון בבית משפט למטרת התגוננות כשאין אפשרות להעביר את הדיון לבית דין, גם מבלי לבקש רשות בית דין.
קצת פלא להתיר דבר כזה לגמרי.
הרי בית משפט לעניני תעבורה כפוף לדיני הראיות של חוקי המדינה שהם נגד חוקי התורה, ואיך אפשר ללכת להוציא ממון מאדם על פי ראיות שאסור לדון על פי חוקיהם??
עיקר ההיתר הוא הטעם השני, שמותר לדון בבית משפט כדי להתגונן ממי שאינו ציית דינא.
לגבי הטענה שדיני הראיות הם שלא כדיני התורה, לדעתי, גם אם חוקי המדינה היו קובעים שדיני הראיות בכל נושא הוא כפי דין תורה, מכל מקום בדיני תעבורה היו מסתפקים בראיות יותר חלשות, מחמת תקנת הציבור. כפי ששונה עבירת תנועה מכל עבירה פלילית אחרת שאין צורך לקבוע שעשה כן בכוונה. כך שניתן להתייחס גם לדיני הראיות בעניין זה כתקנת הציבור.
א. האם אין צורך לפחות בזימון אחד.
ב.האם לפי דברי מעלת כב' בעיקר ההיתר יהיה מותר גם להיות שופט בבימ"ש לתעבורה?
א. בהתגוננות אין צורך, זולת אם נראה שיש סיכוי.
ב. ודאי שיותר קל לכהן כשופט תעבורה מאשר לשופט אזרחי (השלום), אך עם כל זה אסור לאדם להביא את עצמו לכך שלפעמים יהיה מוכרח לדון שלא כדין תורה, אף אם מדובר במקרים נדירים בלבד.
השאר תגובה