הבנתי שאחשורוש עשה את מה שעשה עם אשת איש…אסתר…
רציתי לדעת איך התורה יכולה להתיר דבר כזה שאישה נשואה הולכת למלך…
ועוד אחרי שהיא עושה מה שעושה עם אחשורוש,הולכת וטובלת את עצמה ומשמשת את בעלה?
איך יתכן דבר כזה?
ואם אפשר לענות לי על השאלות הבאות…
1)לפי ההלכה…אשת איש שמאיימים עליה שאם היא תצעק בזמן שהשם ירחם רוצים לעשות לה מה שרוצים…היא תמות אם היא תצעק,מותר לה כביכול להתאבד? או שהיא חייבת להאנס?
2)אשת איש שאומרים לה: "נעשה את מה שנעשה ואם לא אני הורג את בעלך ושאר בני ביתך" חייבת להסכים לאונס?
3)אישה שנאנסה חלילה וחס,אשת איש…בעלה מותר לו להיות איתה?
[היום יש לאישה הרהורים אם היא עוברת דבר כזה ולפעמים היא רוצה חלילה וחס לעבור את זה בגלל מה שקרה, הבנתי שאישה שנאנסה שלא רוצה בזה אבל יכול להיות שבסופו של דבר היא תעשה את זה מרצונה "יצר אלבשה"????] דהיינו בתחילה היא לא רוצה אבל בסוף היא תשתף פעולה עם האנס?
מישהו יכול להסביר לי?
תשובה:
איסור גילוי עריות, הינה אחת מהעבירות שעליהם נאמר "יהרג ואל יעבור", אולם כל זה דווקא אם דורשים מאדם לעשות מעשה "אקטיבי", דהיינו שיעשה מעשה ממש, אולם אם משתמשים בו לעשיית עבירה אינו צריך להימנע מכך אם יש בזה חשש של הריגה, ["מעשה פסיבי"], וכאמור כל זה דווקא אם מאיימים עליו בהריגה אם לא יעשה זאת, אבל אסור לעשות מעשה פסיבי כאשר אין בזה חשש של הריגה, בנוסף לכך, כאשר גוי בא על בת ישראל אין בזה משום איסור גילוי עריות לענין זה של דין "יהרג ואל יעבור".
לאור האמור כאשר אונסים גבר לעבור עבירה של גילוי עריות כיון שצריך לעשות מעשה אקטיבי לצורך זה, הרי שעליו נאמר בכל מקרה דין של "יהרג ואל יעבור", אולם אשה כיון שכל פעולותיה הינם רק בצורה פסיבית, אין עליה חיוב של יהרג ואל יעבור.
בנוסף לכך, אשה שנאנסה, הרי היא מותרת לבעלה אם בעלה הוא ישראל או לוי, אולם אם הוא כהן אשתו נאסרת עליו.
משום כך, כיון שאילולי היתה אסתר נמנעת מלהיות עם אחשורוש הרי שהיתה בסכנת נפשות, הרי שהיה לה היתר להיות עם אחשורוש, וכמו כן היתה מותרת גם לבעלה מרדכי, ובנוסף לכך כיון שזה היה על ידי גוי אין בזה איסור של גילוי עריות.
בנוגע לשאר שאלותיך:
1. אשה שאונסים אותה ומאיימים עליה בהריגה אם תצעק, הגם שאינה חייבת לצעוק, אם הסיבה שרוצים לאונסה הוא לצורך הנאת האנס, אסורה לה להחמיר ולהיהרג, אולם אם הסיבה היא כיון שרוצים שתעבור על איסור גילוי עריות, ["להעביר אותה על דתה"], רשאית להחמיר על עצמה ולההירג.
2. כיון שיש בזה משום פיקוח נפש לאחרים, יש בזה גם דין שמותר לה להיות פסיבית ולא לגרום לאדם אחר להיהרג, אולם אסור לאשה לבקש שיבואו עליה כדי להציל אנשים אחרים מהריגתם.
3. אשה שנאנסה, כאמור לעיל, מותרת לבעלה אם הוא לוי או ישראל, גם כאשר המעשה התחיל באונס ונגמר ברצון האשה לא נאסרת לבעלה, ואם הוא כהן אסורה עליו בכל ענין אפילו אם הכל נעשה באונס.
מקורות:
גמ' מגילה דף טו עמוד א ["כאשר אבדתי אבדתי"], גמ' סנהדרין דף עד ע"ב, שו"ע יו"ד סי' קנז סעיף א, וראה שם בש"ך סק"ב, שלפעמים רשאי להחמיר על עצמו גם באופן שאין מעבירו על הדת, ע"ש בכל פרטי הדינים בזה, ושם בברכ"י שכל זה דווקא לגבי אונס ולא לגבי רצון, וזה ע"פ המבואר גם בשו"ע אהע"ז סי' ז סי"א ע"ש.
לגבי היתר אשה לבעלה מבואר בגמ' שם, וכן הוא בשו"ע אהע"ז סי' ו ס"י וסי"א לגבי אשת ישראל ואשת כהן, ואף שסופה ברצון כמ"ש בבאר היטב (שם סק"כ) ובב"ש סי' קטו ס"ק כו.
לגבי היתר בעילה משום הצלת נפשות של אחרים עי' פ"ת אהע"ז סי' ו ס"ק יא שהביא מחל' הפוסקים אם מותר לאשה לבקש שיבואו עליה כדי להציל אחרים, ושיש סוברים שאסור לעשות כן וחילקו בין מה שעשתה אסתר לסתם אשה, ויש שכתבו שמותר לעשות כן אולם נאסרת לבעלה, וכל זה דווקא באופן שמבקשת שיבואו עליה, אולם אם אונסים אותה על כך, והאיום הוא רק שיהרגו אחרים אם לא תעשה כן נראה שלכו"ע מותר.
