כתב שבלי הלקט בשם הר' ישעיה המולייתות שקורין פשטידא או טורטא הנאפות בתנור בבשר או בדגים או בגבינה אע"ג דבשר ודגים וגבינה עיקר מברכים עליהם המוציא וכו', הובא דבריו בבי' סימן קס"ח.
וכן פסק השו"ע סימן קס"ח סעיף י"ז וז"ל פשטידא הנאפת בתנור בבשר או בדגים או בגבינה מברך עליה המוציא וברכת המזון,
ונחלקו האחרונים בביאור הדברים.
דעת השל"ה והמג"א דדברי השו"ע כפשוטו דפשטידא הוי כלחם גמור ולכן ברכתו המוציא
דעת הט"ז דכוונת השו"ע שרק אם קבע סעודה עליהם מברך המוציא אך אם אוכל כזית מברך מזונות ולאחריה ברכת מעין ג' ככל שאר פת הבאה בכיסנין (דהיינו עוגות וכדומה) ועיין באחרונים שהאריכו בביאור מחלוקתם.
ועתה כבוא' לדון בענין ברכת המאכל הנקרא גושגיג'א הנה לכאו' דינו כדין הפשטידא המוזכר בשו"ע שהזכרנו לעיל שהרי ממולא בבשר.
אמנם עדיין צריכים אנו להכרעה שהרי נחלקו בזה גדולי האחרונים.
שוב ראיתי שמרן הבן איש חי בספרו (פרשת פנחס אות כ' שנה אחרונה) כתב שעיסה שנילושה במים וקודם אפיתה מלאה בבשר או דגים אין זה פת הבאה בכיסנין לכו"ע יען כי נחלקו בזה הפוסקים דיש אומרים שנחשב כלחם וממילא ברכתו המוציא וי"א שכיון שלא דומים ללחם גמור יש להם דין כסנין (עוגות) וברכתם בורא מיני מזונות. וברכה מעין ג', והוסיף שם שלהלכה נוקטים שברכתו במ"מ ומעין ג' דאין לברך ברהמ"ז במקום ספק משום דמרבה בברכות, וכן פסק כף החיים אות קל"ז.
דעת הגאון ר' בן ציון בספרו אול"צ (פי"ב ה"ה) כתב בביאורים דהעיקר כדעת המג"א והשל"ה וא"כ לפי"ז צריך לברך על הגושגיג'א המוציא לחם מן הארץ,
אמנם סברתו שכתב שם בפיצה שאינו ממולא לא שייך לענין גושגיג'א ולכן מצד זה היה צריך לברך במ"מ.
דעת המשנ"ב בסימן קס"ח ס"ק צ"ד שכיון שאוכלים פשטיד"א זו לרעבון ולשבוע לכן ברכתו המוציא וא"כ לפי"ז בגושגיג'א יהא ברכתו המוציא וברהמ"ז שהרי נאכל לשביעה ולא לקינוח וכדו'.
וכן נראה מדברי שו"ע הגר"ז (סימן קס"ח סעיף י') שברכתו המוציא שביאר שם שכיון שהדרך לקבוע סעודה עליו לכן ברכתו המוציא.
וליישב מנהג עדתנו דיש המברכים על גושגיג'א מזונות נראה לומר שכיון שלא אכל כדי שביעה מהבצק (שהרי מנהג הספרדים דלא כהמג"א שדברים המלפתים מצטרפים לשעור שביעה ועיין בזה בכה"ח אות מ"ז) ולכן חיוב ברכה אחרונה מדרבנן וא"כ דינו דספיקא דרבנן לקולא כלומר שנקט שיוכל להיפטר בברכה מעין ג'. שהרי ברכתו ספק שהרי נחלקו בזה הראשונים ועד אחרוני הפוסקים ולכן מספק נוקטים לקולא.
ועוד נראה להוסיף שכיון שכך הוא מנהג העדה הבוכרית וגדול כח המנהג להכריע בדין זה שברכת מאכל זה יהא במ"מ (ועיין בשו"ת רב פעלים ח"ד יו"ד סימן ל"ו דאף במקום חשד ברכה לבטלה כתב שם שבמקום מנהג אפשר לברך ולא אומרים סב"ל וכ"ש בנידון שלנו).
ולכן הנראה להלכה בזה דהמברך על גושגיג'א במ"מ וברכת מעין ג' ודאי שי שלהם על מה שיסמוכו אמנם ודאי שירא שמים יאכל מאכל זה בסעודת פת לצאת ידי כל הדיעות וכמוש כתבו הפוסקים
אין לקרוא מנהג לכל עדה שעושה מעשים מסויימים, יתכן ובירכו מזונות על הגושגישא מכיון שכך היה נח יותר כי התעצלו ליטול ידים ולברך ברכת המזון. רק מנהג שהונהג ע"י פוסקי ההלכה שבאותו מקום מסיבות שראו לנכון ראוי להיקרא מנהג, אך כידוע שבבוכרה לא היו רבנים תלמידי חכמים פוסקי הלכה, אלא רק אנשים מכובדים שהיו מוסרים דרשות וכדו'.
אינני בקי בהסטוריה, אבל למשל היתה שם משפחת רבנים אשכנזית ידועה – משפחת אליעזרוב. הרעיון הכללי שלך נכון, אבל אינני יודע לומר על כל מנהג מנין בא.
בבוכרה היו רבנים גדולים ותלמידי חכמים
לדוגמא שושלת משפחת הכהן רבין
אין כאן כל כוונה לפגוע במישהו חלילה. אבל חושבני שגם בזה הכלל הוא המוציא מחבירו עליו הראיה…. אשמח לשמוע על ספר שו"ת וכדו' שנכתב על ידי אחד הפוסקים שהיה בבוכארה מלפני מאה שנה ומעלה
תודה
אינני בקי בהיסטוריה, אבל דוקא בזמן מלחמות העולם התגלגלו לשם תלמידי חכמים מובהקים, גם אשכנזים, כמו רבי שלמה אליעזרוב ובעצם רבים, אינני יודע מה היתה מידת השפעתם, אבל זה נתח משמעותי בהיסטוריה של המקום.
השאר תגובה