ברכת המאכל הקרוי גושגיג’א (גוז’גיז’ה)

כ"ה חשון ה'תשע"ב

כתב שבלי הלקט בשם הר’ ישעיה המולייתות שקורין פשטידא או טורטא הנאפות בתנור בבשר או בדגים או בגבינה אע”ג דבשר ודגים וגבינה עיקר מברכים עליהם המוציא וכו’, הובא דבריו בבי’ סימן קס”ח.

וכן פסק השו”ע סימן קס”ח סעיף י”ז וז”ל פשטידא הנאפת בתנור בבשר או בדגים או בגבינה מברך עליה המוציא וברכת המזון,

ונחלקו האחרונים בביאור הדברים.

דעת השל”ה והמג”א דדברי השו”ע כפשוטו דפשטידא הוי כלחם גמור ולכן ברכתו המוציא

דעת הט”ז דכוונת השו”ע שרק אם קבע סעודה עליהם מברך המוציא אך אם אוכל כזית מברך מזונות ולאחריה ברכת מעין ג’ ככל שאר פת הבאה בכיסנין (דהיינו עוגות וכדומה) ועיין באחרונים שהאריכו בביאור מחלוקתם.

ועתה כבוא’ לדון בענין ברכת המאכל הנקרא גושגיג’א הנה לכאו’ דינו כדין הפשטידא המוזכר בשו”ע שהזכרנו לעיל שהרי ממולא בבשר.

אמנם עדיין צריכים אנו להכרעה שהרי נחלקו בזה גדולי האחרונים.

שוב ראיתי שמרן הבן איש חי בספרו (פרשת פנחס אות כ’ שנה אחרונה) כתב שעיסה שנילושה במים וקודם אפיתה מלאה בבשר או דגים אין זה פת הבאה בכיסנין לכו”ע יען כי נחלקו בזה הפוסקים דיש אומרים שנחשב כלחם וממילא ברכתו המוציא וי”א שכיון שלא דומים ללחם גמור יש להם דין כסנין (עוגות) וברכתם בורא מיני מזונות. וברכה מעין ג’, והוסיף שם שלהלכה נוקטים שברכתו במ”מ ומעין ג’ דאין לברך ברהמ”ז במקום ספק משום דמרבה בברכות, וכן פסק כף החיים אות קל”ז.

דעת הגאון ר’ בן ציון בספרו אול”צ (פי”ב ה”ה) כתב בביאורים דהעיקר כדעת המג”א והשל”ה וא”כ לפי”ז צריך לברך על הגושגיג’א המוציא לחם מן הארץ,

אמנם סברתו שכתב שם בפיצה שאינו ממולא לא שייך לענין גושגיג’א ולכן מצד זה היה צריך לברך במ”מ.

דעת המשנ”ב בסימן קס”ח ס”ק צ”ד שכיון שאוכלים פשטיד”א זו לרעבון ולשבוע לכן ברכתו המוציא וא”כ לפי”ז בגושגיג’א יהא ברכתו המוציא וברהמ”ז שהרי נאכל לשביעה ולא לקינוח וכדו’.

וכן נראה מדברי שו”ע הגר”ז (סימן קס”ח סעיף י’) שברכתו המוציא שביאר שם שכיון שהדרך לקבוע סעודה עליו לכן ברכתו המוציא.

וליישב מנהג עדתנו דיש המברכים על גושגיג’א מזונות נראה לומר שכיון שלא אכל כדי שביעה מהבצק (שהרי מנהג הספרדים דלא כהמג”א שדברים המלפתים מצטרפים לשעור שביעה ועיין בזה בכה”ח אות מ”ז) ולכן חיוב ברכה אחרונה מדרבנן וא”כ דינו דספיקא דרבנן לקולא כלומר שנקט שיוכל להיפטר בברכה מעין ג’. שהרי ברכתו ספק שהרי נחלקו בזה הראשונים ועד אחרוני הפוסקים ולכן מספק נוקטים לקולא.

ועוד נראה להוסיף שכיון שכך הוא מנהג העדה הבוכרית וגדול כח המנהג להכריע בדין זה שברכת מאכל זה יהא במ”מ (ועיין בשו”ת רב פעלים ח”ד יו”ד סימן ל”ו דאף במקום חשד ברכה לבטלה כתב שם שבמקום מנהג אפשר לברך ולא אומרים סב”ל וכ”ש בנידון שלנו).

ולכן הנראה להלכה בזה דהמברך על גושגיג’א במ”מ וברכת מעין ג’ ודאי שי שלהם על מה שיסמוכו אמנם ודאי שירא שמים יאכל מאכל זה בסעודת פת לצאת ידי כל הדיעות וכמוש כתבו הפוסקים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים