מח"ס ויאמר שמואל
אלעד
שאלה: האם מותר לילדים לספר לחבריהם בשבת שחברת משקאות הכריזה על מבצע לאיסוף פקקים, שכל האוסף 7 פקקים משתתף בהגרלה על פרסים יקרי ערך?
תשובה: א] הנה פוק חזי מאי עמא דבר שילדי ישראל אוספים פקקי משקאות המשתתפים במבצעים שונים אף בשבת, והם נוטלים את פקקי הבקבוקים שמשפחותיהם שתו מהם בשבת, וכן לוקחים הם את פקקי הבקבוים הריקים ב"קידושים" ובשמחות שבבתי הכנסת בשב"ק. (וכנראה מפני שאי"ז מוקצה כיון שהילדים גם משחקים בפקקים וגם אין עיקר שימוש הפקקים לאיסור אלא לשימוש הבקבוקים, ובתחילת השבת שימשו הפקקים לצורך הבקבוק בעצמו. וגם לאחר שהילדים נטלו את הפקקים לעצמם, נוכל להשתמש בהם לסגירת בקבוק, אם נאבד הפקק של הבקבוק שאנו משתמשים בו).
והנה בשו"ע (שז, א) נפסק: "ודבר דבר"- שלא יהא דיבורך של שבת כדבורך של חול. הלכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר", ובמשנ"ב ציין לסעיף ח', שם נאמר דאסור לדבר דוקא דברים שאסור לעשותן בשבת, ואף אם איסור דרבנן. והנה אם הילדים יכולים להשתעשע באיסוף הפקקים בשבת, א"כ יוכלו גם לדבר עליהם.
והנה כתב הרמב"ם, והו"ד במשנ"ב (ש"ז סקכ"ו) דאסור לחשב חשבונות שיש בהם צורך האדם או צורך חבירו. וע"כ כתב בשש"כ (פכ"ט ס"ג) שלא יספר אדם לחברו שקנה חפץ מסוים בחנות פלונית, או ששילם בעבורו סכום מסוים, אם אמנם מתכוין שייצא מהסיפור תועלת לחברו, כאשר גם הוא חושב לקנות חפץ כזה. ולפי"ז לכאו' יש לדמות ולומר שמכיון ומטרתם הסופית של הילדים באיסוף הפקקים היא מבצע ההגרלה, והיא אסורה להיעשות בשבת, וגם צריכים לעיתים לשלוח את הפקקים בי דואר, וגם זה אסור בשבת, וא"כ ייאסר הדבר.
ואולם נראה דלא דמיא, כיון שאע"פ שכוונתם הסופית של הילדים היא לשלוח את הפקקים ולהשתתף בהגרלת הפרסים, מ"מ כעת מטרתם היא רק איסוף הפקקים עצמם, ומשא"כ בהמחשב חשבונות ממון, או האומר לחבירו את מחיר המוצר שרוצה לקנותו, אע"פ שלעיתים ידאג כעת האדם להשיג ממון לזה בהלוואה וכו', מ"מ כעת הנידון הוא "קניית המוצר" ולא "איסוף הממון לקניית המוצר", וא"כ באיסוף הפקקים, שמטרת הילדים היא כעת רק "איסוף הפקקים" ולא התוצאות שיעלו לבסוף מאיסוף זה, וע"כ מותר לאסוף הפקקים ומותר לשוחח ע"ז.
ב] והנה הספר חסידים (רס"ו) כתב: "בשבת לא יאמר אדם נישן כדי שנעשה מלאכתנו במוצ"ש, שאסור לומר למחר אעשה". והו"ד במג"א ומשנ"ב סי' ר"צ. ואיסורו אינו משום הכנה משבת לחול, אלא משום זילותא דשבת שאומר בפיו שמתכונן לצורך חול, כמש"כ האחרונים. ולפי"ז י"ל דאע"פ שהילדים משתעשעים בעצם איסוף הפקקים ומשו"ה מותר לאוספם בשבת ולשוחח על איסופם, אך כשמזכירים בפיהם שהאיסוף נועד לצורך המבצע, שא"א לקיימו בשבת כי אם בחול, הוי זילותא דשבתא. כן הערני ידי"נ הרה"ג רבי יהושע בחר שליט"א. ואולם נראה שגם אם כנים דבריו, זהו דוקא כשהילד אומר לחבריו: "ישנו מבצע נושא פרסים לאיסוף פקקים! הבה ונלך לאוספם!", אך כשמספר להם כסיפור דברים גרידא על עצם המבצע, תנאיו ומתנותיו, מבלי שאומר להם לבוא ולאסוף כעת פקקים לצורך המבצע, הדבר מותר. כיון שמד' הס"ח רק מצינו שאסור לעשות מעשה כאשר אנו אומרים שהוא לתועלת מוצ"ש, אך לא מצינו שאסור לדבר על דבר תועלת שיש למוצ"ש, מבלי לעשות את הפעולה התועלתית עצמה. וממילא רק אם הילד אמר: "הבה ונאסוף פקקים לצורך המבצע" דומה הדבר ל"הבה נישן לצורך מוצ"ש". אך אם רק אמר שישנו מבצע, והילדים אספו או לא אספו את הפקקים כעת, דכה"ג אי"ז זילותא דשבתא.
ג] והנה נאמר בפוסקים שכל המתרחק מכל עסקי דיבור שאינו לצרכי תורה ומצוה קדוש יאמר לו, כמש"כ הפוסקים. אך נראה שאין זה שייך לילדים עניני מעלה שכאחלו ולא מצינו שמחנכים הקטנים לעסוק רק בדברי תורה וקדושה בשב"ק. ולוואי שאנו המבוגרים נעשה כן כדת וכהידור.
