ראינו באחד הספרים מובא מקרה שלוי הניח בטעות תיקו על הכסא של אבירם, וכשהלה ראה זאת זרקו בחוזקה ונפל על הכסא של דתן, וכשגילה זאת דתן זרקו אף הוא בחוזקה על הרצפה. כשלוי פתחו גילה שהמחשב הנייד שהיה בתוך התיק נשבר לרסיסים. הרב פטר את שניהם משום הספק שהמוציא מחברו עליו הראיה והביא ראיה לדבריו מהשו"ע (חו"מ סימן ת סעיף ב). האם אפשר להביא ראיה לחייב את שניהם חצי חצי מהרמב"ם (הלכות חובל ומזיק פרק ז הלכה ח) ומהקצות החושן (סימן שפג ס"ק א)?
תשובה:
שלום רב,
על הראיה לפטור משני שוורים שאחד מהם הזיק יש להשיב, ששם השור שלא הזיק לא עשה כלום, משא"כ בנידון זה כל מי שזרק את המחשב עשה מעשה שיכול לגרום לנזק.
על הראיה לחייב מהזורק כלי על גבי כסתות יש להשיב ששם שניהם שותפים בנזק ששניהם עשו מעשה שעל מעשה זה ניתן לחייב לדעת הרמב"ם.
הראיה מחמישה שהניחו חבילה דומה ביותר לנידון דידן, אבל גם על ראיה זו יש להשיב ששם בשעה שהתברר הנזק עדיין היה נמשך מעשה הנזק של שניהם, שהרי שתי החבילות היו על הבהמה באותה שעה ולכן יש לדמותו לשנים שהזיקו יחד, וכן גם בדוגמא שמביא הקצות משנים שחרשו יחד. אבל בנידון דידן בשעה שהשני זרק כבר כלה לגמרי מעשה הנזק של הראשון. בנוסף לכך הרי הקצות כותב שדין זה הוא ספיקא דדינא ותמה על השו"ע.
אבל על כל פנים נראה שאם ניתן לקבוע על פי אומד שזריקה מסוימת היא אשר גרמה למחשב להישבר (לפי חוזק הזריקה או הגובה שהתיק נפל), אף שלא ניתן לקבוע זאת בוודאות, ניתן לחייב את אותו זורק. שאין צריך ראיה ברורה אלא להוכיח שפלוני עשה מעשה נזק, אבל לאחר שהתברר שעשה מעשה שעלול להביא נזק ורואים שיש נזק ניתן לקשר את הנזק למעשה על פי אומד מומחים. יש לכך הרבה דוגמאות אציין דוגמא אחת בשו"ת הרא"ש שהובא בטור חו"מ סי' שט.
בס"ד
תודה לכבוד הרב,
לא הבנו מדוע הראיה מהרמב"ם לא מספיקה, שהרי כתב הרמב"ם שם: שניהם חייבים ששניהם גרמו לאבד ממונו של זה.וכ מבואר בסמ"ע (שפו ס"ק ה).
האם ניתן להביא ראיה מהש"ך (שפו ס"ק כ)ופתחי חושן (נזיקין פ"א סעיף ד) שכתב שהמגביה חפץ על דעת להזיקו נעשה עליו כגזלן שחייב באחריותו אפילו באונסין. ע"כ. ק"ו בנ"ד שהגביה ע"מ להזיק בזדון ??
תודה רבה ויישר כח לרבנים שליט"א.
הרמב"ם סובר שהן הזריקה יכולה לחייב נזק שלם, אם בעל הכלי סילק, והן הסילוק יכול לחייב נזק שלם, אם בעל הכלי זרק. ולכן כשאחד זרק ואחד סילק יש לחייב את שניהם. אבל בנידון דידן אם הראשון זרק והמחשב לא נשבר ואחר כך זרק בעל המחשב ושבר ודאי שהראשון פטור, וכן גם אם בעל המחשב זרק ושבר ואחר כך זרק אחר מחשב שבור ודאי שהשני פטור, ואם כן מנלן שאם שני זרים זרקו שיהיו שניהם חייבים.
הראיה מהש"ך לחייב את הראשון מדין השבה לכאורה היא ראיה טובה. אמנם כל זה אם הזורק היה יודע שיש מחשב בתיק, אבל בנידון דידן אפשר שלא ידע שיש בתיק מחשב שיינזק מהזריקה וסבר שאינו עושה כלום באמצעות הזריקה (ואף שאם הזיק אינו נפטר כיון שדרך להניח מחשב בתיק וכדאיתא בב"ק דף סב ע"א, מכל מקום אינו מתכוון להזיק). וכדי לחייב את המזיק מדין גזלן צריך שתהיה לו כוונה להזיק, כיון שמהות גזילה היא שמתכוון להוציא את החפץ מיד הבעלים. וכן כתב בשו"ת זית רענן כרך ב סימן נא שלענין חיוב גזילה צריך כוונה וז"ל: "וזה מבואר דמשם גזלן אינו חייב רק כשנתכוין לגזול, דכיון דצריך משיכה או הגבהה להוציא מרשות בעלים וצריך שיתכוין לקנות, אבל בלא כוונה אי איפשר לקנות כדי לחייבו, אבל מטעם מזיק דאין צריך קנין, לזה גילה רחמנא דחייב אפילו בשוגג, דאדם מועד לעולם". ועיין עוד בקצות סי' כה סק"א.
גם יש לדון אם עצם ההגבהה היתה כדין כדי לסלק מעל כסאו והנזק היא רק בזריקה אם נעשה גזלן בהגבהה. וספק זה יש להסתפק גם בזורק מטבע לים, אם אחד הניח מטבע בבית חבירו שלא ברשות ובעל הבית הגביה את המטבע וזרקו לים אם נעשה גזלן על ההגבהה, או אפשר שההגבהה היתה כדין. ומסתבר יותר שחייב.
בס"ד
שלום לכבוד הרב שליט"א
אם כך כיצד בין הדין יפסוק בנ"ד? האם יעלה על הדעת לפטור שנים שהזיקו במזיד כאשר לא ברור לב"ד מי המזיק?
ושוב מצאנו ראיה ברמב"ם ובשו"ע שאפשר שיש לחייב את שניהם מספק:
ברמב"ם (בפ"ו מהלכות חובל הי"ג – יד) והובאו בטור ובשו"ע (בסימן שפג) בשנים שהמיתו את הבהמה כאחד או שברו את הכלי כאחד, משלמים ביניהם. וכן, חמשה שהניחו חמש חבילות על הבהמה כאחד, ולא מתה, ובא זה האחרון והניח חבילתו עליה ומתה, אם היתה מהלכת באותם החבילות ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה, האחרון חייב. ואם מתחלתה לא היתה מהלכת, האחרון פטור. ואם אין ידוע, כולם משלמין בשוה. ע"כ. ומדוע הרמב"ם והשו"ע לא פטרו אותם שהרי המוציא מחברו עליו הראיה?
ומצאנו מבואר בקצות החושן (סימן שפג ס"ק א) וז"ל: ונראה דהרמב"ם יש לו ראיה לזה ממה דאמרו בפרק האומנין (ב"מ פ.) היכי דלא שני בה מאן משלם? וכו' ואי דוכתי דמחזקי גונדרי תרווייהו משלמין, ופירש רש"י שהיה להם ליזהר מאד ובדבר מועט שעיוות אף המנהיג הוא נשבר והוי דבר המוטל בספק וע"ש. ומשמע דשנים שהזיקו ביחד והספק בין שניהם דמשלמין בין שניהן בשוה, וה"ה הכא באינו יודע משלמין בשוה.
נשמח מאד לקבל תשובת מורינו הרב שליט"א כיצד יש לפסוק הלכה למעשה בנ"ד שבו ידוע בבירור ששנים הזיקו במזיד אך לא ידוע בבירור האם רק אחד הזיק או שניהם גם יחד?
תודה רבה ויישר כוחכם לאורייתא.
התייחסנו לראיה זו בתשובה וכתבנו שאמנם דין החבילות דומה מאוד לנידון דידן, אבל עם כל זאת יש סברא לחלק, ובנוסף לכך הקצות פוסק שדין זה הוא ספיקא דדינא וממילא לא ניתן להוציא ממון מספק.
יש לציין שהב"ש בסי' עז ס"ק לג ובעוד מקומות סובר שמוציאים ממון בספק ספיקא, אבל הנתיבות בכללי תפיסה אות כד מסיק שאין מוציאים ממון כשיש ספק ספיקא לצד התובע.
אם מעשה כזה היה מגיע לבית דין היינו ממליצים מאד על פשרה.
השאר תגובה