שיעור אכילת דגני בוקר, שמחייב בברכה אחרונה

דגני בוקר, העשויים מכל מיני "דגנים-כלשונם" מכילים גם חיטה וגם קמח אורז ועוד קמחים שאינם מחמישת מיני דגן, ע"ג חותמת הכשרות מופיע גם הוראה שברכתו מזונות, אך מה שלא ברור לי זה, מה דינו לברכה אחרונה, כמה צריכים לאכול מהם כדי להתחייב בברכת מעין שלוש, ואם לא אכלו כשיעור, האם מברכים לכה"פ בורא נפשות,
תודה רבה

תשובה

שלום רב!

אם מעורב בו מיני קמחים אחרים כמו קמח תירס וכדומה, אינו חייב בברכת על המחיה אלא אם כן אכל שיעור כזית מהקמח חיטה בתוך שיעור זמן של כדי אכילת פרס, [כלומר שיעור כזית הוא נפח של 27 סמ"ק כמעט כמו קופסת גפרורים, ושיעור זמן של כדי אכילת פרס הוא 4 דקות, ולכן אם אוכל בתוך זמן של 4 דקות כמות דגנים שיש בהם קמח חיטה בשיעור נפח הנ"ל חייב לברך על המחיה], ואם לא אכל שיעור שמחייב בברכת על המחיה צריך לברך ברכת בורא נפשות

מקורות


בעניין קמח שמעורב עם סוכר וכדומה נחלקו בזה הפוסקים אם צריך לאכול כזית מהדגן או שהסוכר מצטרף ומספיק לאכול כזית מהעוגה כדי להתחייב בברכת על המחיה, דעת המשנה ברורה שגם אם אוכל רק כזית מהעוגה, צריך לברך לאחריה ברכת על המחיה… על אף שאין בו כזית של דגן, וכתב שם שכן הוא מנהג העולם.

אמנם הרבה אחרונים תמהו על מנהג זה וכתבו שאין לברך ברכה אחרונה אלא אם כן אכל שיעור כזית מהקמח בשיעור זמן של תוך כדי אכילת פרס, ולכן כתבו הפוסקים שירא שמים יזהר ולא יכנס לספק ברכות, ואם אוכל דגנים בשיעור שיש בו ספק אם אכל כזית של דגן בתוך כדי אכילת פרס, יאכל גם כן כזית של מין דגן שכולו עשוי מקמח כדי שוודאי יתחייב בברכת על המחיה. [עיין בשו"ת אגרות משה חלק א' סימן ע"א ושו"ת מנחת יצחק ח"ט סימן ט"ו שתמהו על דברי המשנה ברורה. ועיין תשובות והנהגות ח"ב סימן קל"ב שהביא שהרב מבריסק זצ"ל החמיר כשאכל עוגות כאילו שיאכל גם דבר שוודאי חייבים לברך אחריו על המחיה… וגם אכל דבר שוודאי חייבים לברך אחריו בורא נפשות כדי שלא יהיה ספק ברכות, וכן דעת החזו"א].

אמנם במקרה של דגני בוקר שהקמח חיטה מעורב עם קמחים אחרים, לדעת כל הפוסקים במקרה כזה הקמחים האחרים אינם מצטרפים וצריך לאכול כזית מהקמח חיטה כדי להתחייב בברכת על המחיה.

הצטרף לדיון

5 תגובות

  1. יש להעיר שמצד אחד דבר המעורב עם קמח אורז, חמור יותר, שה'ביאור הלכה' בסימן ר"ח ד"ה עירב קמח דוחן וכו', נוטה לפסוק שאם הקמח חיטין מעורב בשיעור כזית בכדי אכילת פרס [שהוא שיעור בין 12.5% ל16.5% תלוי בדיעות], חייב לברך על המחיה אפילו אם אכל כזית מהתערובת. כיון שהאורז טבעו להגרר אחרי האורז.
    עוד יש להעיר שלדעת המאמר מרדכי ופרי חדש ועוד המובאים בשער הציון ר"ח ס"ק מ"ה, בכל תערובת אם יש בה כזית בכדי אכילת פרס נעשה הכל כדגן ומברכים על זה על המחיה, אפילו אם לא אכל כזית מהקמח, וכן נוהגין הרבה מעדות המזרח, עיין באור לציון חלק ב עמוד קכט בהערה שפסק כן, ועיין בשות פעולת צדיק ח"ג סימן פ"ב שפסק כן, ולדעתם זוהי דעת מרן השולחן ערוך, ולכן לדעתם לכאורה יש לברר כמה אחוזי קמח ישנם בתערובת הנ"ל.

  2. שלום רב!
    יישר כח על ההערות, מה שכתבת בהערה הראשונה בשם הביאור הלכה, אף שזה נכון שהביאור הלכה מביא את המחלוקת שיש בזה אבל לא ראיתי בכלל שהוא נוטה לדעה שמחייבת אפילו אם אכל רק כזית מהתערובת, ומכיון שכנ"ל אפילו בתערובת של סוכר וכדומה יש הרבה פוסקים שמחמירים שלא לברך רק באכל כזית דגן, ק"ו באורז שהמשנה ברורה בעצמו אינו כותב לברך וודאי שיש מקום להחמיר ולאכול שיעור מהדגן, ולא ליכנס לספק ברכות.
    ומה שכתבת בההערה השניה בשם כמה פוסקים שמורים לברך באכל כזית מהתערובת, כבר כתבתי שכן דעת המשנה ברורה ועוד פוסקים, אמנם מכיון שיש הרבה פוסקים שחולקים לכן כתבתי שיש מקום להחמיר ולא ליכנס לספק, ולכן נכון לאכול שיעור שמחייב בברכה לפי כל הדעות, ובפרט לאשכנזים, אבל ספרדים שרוצים להקל וודאי שיש להם על מי לסמוך.

  3. שלום רב!
    לגבי ברכת מזונות הכלל הוא שאם נתן את הדגן כדי שיתן טעם במאכל, ברכתו מזונות, אמנם כיצד נדע אם נתן את הדגן לטעם? ובכן אם מסתכלים ברכיבים שכתובים על גבי האריזה, הכלל הוא שהרכיב שיש ממנו הכי הרבה הוא רשום ראשון והרכיב השני שרשום הוא יש בו יותר מהשלישי וכן הלאה, ובכן אם הרכיב הראשון הוא חיטה פשוט שנתנו אותו כדי לתת טעם, ולכן ברכתו מזונות, אבל אם החיטה אינו רכיב ראשון אז צריך לברר אם שמו אותו במאכל כדי לתת טעם או לא, ואם שמו אותו כדי לתת טעם בכל אופן ברכתו מזונות, ולעניין ברכה אחרונה (על המחיה) ביארנו שצריך לאכול כזית של דגן, בזמן של 4 דקות. ואם כן אם במאכל יש 20 אחוז דגן צריך לאכול חמש כזיתים (שזה בערך 140 סמ"ק) כדי להתחייב בברכת על המחיה לכל הדעות.

  4. מש"כ כת"ר, דהביאור הלכה לא הכריע בדבר, לכאורה לפו"ר יש כאן הכרעה, שהרי קיי"ל סתם ויש הלכה כסתם, ובתחילה הביא הביאור הלכה בסתמא "ולענין קמח אורז כשמעורב עם קמח חטים יש לעיין – ונראה שתלוי זה בשיטת הפוסקים המבוארים בסימן תנ"ג ס"ב וע"ש בחק יעקב" ואח"כ הביא "ועיין בפמ"ג ובדה"ח שמצדדים דלדינא יש לתפוס דאורז שוה לדוחן לעניננו" ושוב הביא דעת החולק "אמנם במגן גבורים חולק ע"ז ע"ש". ולפי כללי הקריאה מתקבל יותר שדעתו דדין עירוב אורז בחיטין שוה הוא להלכות מצה, ועיינתי שם בסימן תנ"ג וראיתי שדעת המ"ב לפסוק לעיקר הדין, שאם יש כזית בכדי אכילת פרס נגרר האורז אחר החיטין.

  5. שלום רב! המשנה ברורה בהלכות פסח כותב שבשעת הדחק אפשר לסמוך על הדעה שסוברת שאורז נגרר אחרי חיטה ומצטרף אליו, אמנם כתב שלכתחילה יש להחמיר באיסור דאורייתא לא לסמוך על אותו דעה, וכאן אין לנו שעת הדחק, ולכן מסתבר שהדרך הנכונה היא לעשות כמו שכתבנו לאכול שיעור שיש בו כזית מהדגן, ובפרט שכמו שכתבנו שדעת הרבה פוסקים שבכל מקרה צריך להחמיר. כל טוב!

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל