לחייב שכנים שעשו הארקה בנפרד להשתתף גם יחד עם כולם

דיין בבית הדין נתיבות חיים
ג' חשון ה'תשע"ב

אם רואים שאין הארקה בבניין חוץ משתי דירות ועושים גביה מיוחדת לצורך כך. האם אפשר לגבות גם מאלו שיש להם כבר?
הם עשו הארקה לבד פעם אבל החשמלאי טוען שאם עושים הארקה לכל הבניין הארקה תהיה הרבה יותר טובה.

תשובה:

שלום רב,

אם שני שכנים אלו לא ניסו לבקש משאר השכנים לעשות הארקה יחד ושאר השכנים גם לא ידעו על כך כשהם עשו בנפרד, ניתן לחייב אותם להשתתף עכשיו בהוצאות יחד עם כולם. כיון שהיה נדרש מהם לעשות מראש יחד עם כולם ולא בנפרד. 
אבל אם שני השכנים ניסו לעשות יחד עם כולם, אלא שחלק מהשכנים סירבו להשתתף, או ששאר השכנים ידעו שאין הארקה לבניין ושהם עושים בנפרד ואף על פי כן לא העירו להם כלום, לא ניתן לחייב אותם היום לשלם פעם נוספת, אלא אם כן אדם סביר היה משלם עבור הארקה לכל הבניין גם לאחר שיש לו כבר הארקה בדירתו.

מקורות:

מעיקר הדין נראה שאם יש צורך קצת לעשות הארקה לכל הבניין גם לדיירים שיש להם כבר בדירתם, ניתן לחייב אותם להשתתף בשווה יחד עם כולם, וכמו שפסק בשו”ת מהר”י מינץ סי’ ז לעניין בניית מקווה שהזקנות חייבות להשתתף כיון שהן צריכות את המקווה בערב יום כיפור, ובספר כנסת הגדולה חו”מ סי’ קסג למד מדבריו שאדם שיש לו אתרוג חייב להשתתף באתרוג של הקהל כיון שאם יפסל האתרוג הפרטי יצטרך לקיים את המצווה בשל הקהל.
אבל אם השכנים אשמים בכך שהם הצטרכו לעשות בנפרד, כגון שסירבו להשתתף או שידעו שהם מתקינים הארקה ולא ביקשו לעשות יחד, לא מסתבר להטיל עליהם חיוב כפול ולחייב אותם לשלם פעם נוספת, שהרי שכנים אלו בדין התקינו בנפרד כיון שאינם צריכים להסתכן עד שכל הדיירים יסכימו לשלם. אבל גם במקרה זה אם עדיין נהנים מכך שכל הבניין עושה הארקה עליהם לשלם עבור ההנאה.
סברא נוספת לחייב את שני השכנים אם לא ניסו להתקין יחד עם כולם, כיון שמעיקר הדין ברגע שאין הארקה לבניין חל עליהם חיוב להשתתף יחד עם כולם, כיון שצורה זו זולה יותר לכולם וגם יעילה יותר (עיין נתיבות סי’ קעח סק”ג), ואינם רשאים להתקין בנפרד ובכך להגדיל את ההוצאות של שאר השכנים. ואינו דומה לאתרוג שיש מצווה לקנות בנפרד לצורך נענועים.

2 תגובות

    ישראל:

    יש לעיין כיצד אפשר להקיש מדיני ציבור הנזכרים בפוסקים לדיני שותפין בנכס, והרי דיני ציבור זה לכאורה חיוב מתקנת חכמים, כי אין להם נכס משותף כל שהוא, שנוכל לומר עליו על דעת כן נשתתפו, ומה יחייב אותם לבנות מקוה או לקנות אתרוג לציבור, אלא ודאי זהו תקנ”ח, א”כ יתכן שרק בציבור זהו תקנה שדבר הנצרך לרוב הציבור חייבים כולם ליטול חלק בהוצאות, אבל בשותפין שאין תקנה מנלן שדבר זה נקבע לפי הרוב? ידוע שכך מקובל, אך האם מצינו בפוסקים מקור לזה?

    דיין בבית הדין נתיבות חיים:

    אין תקנה מיוחדת לבני עיר, יש תקנה כללית שכל שיש צורך משותף, בין אם הצורך הוא לכל העיר ובין אם הצורך הוא לשני אנשים, יכול אחד לכוף את השני להשתתף איתו בהוצאות. יש דברים שבני עיר כופים זה את זה, יש שבני מבוי כופים ויש שבני חצר כופים. עיין עוד בנתיבות סי’ קעח סק”ג.
    יש נקודה אחרת שבצרכי העיר, כיון ש’קדירא דבי שותפי לא קרירא ולא חמימי’, נתנו חז”ל יותר כוח כפיה לציבור. עיין רמ”א חו”מ סוף סי’ ד. בעניין זה ייתכן שיש לחלק בין בני עיר לבית משותף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *