תשע”ב – שנת מעשר שני

כ"ט תשרי ה'תשע"ב

במאמר הקודם עסקנו במעשר עני. הפעם נעסוק במעשר שני, שכן שנת תשע”ב היא שנת מעשר שני כפי שיבואר.

בפרשת ראה מופיע הפסוק:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, שָׁנָה שָׁנָה.

וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. [דברים י”ד כ”ב-כ”ג]

מעשר שני

לאחר שהופרשה תרומה לכהן, והמעשר ראשון ללוי, מצווה התורה: להפריש עשירית מהיבול הנותר, להעלותו לירושלים ולאכלו שם, והוא נקרא “מעשר שני”, ו”כל האוכל כזית מעשר שני, או ששתה ממנו רביעית יין חוץ לחומת ירושלים— לוקה” [רמב”ם]. על החקלאי לאכול את המעשר השני בקדושה ובטהרה בירושלים.

שנות א.ב.ד.ה. – שנות מעשר שני

מעשר שני אינו מופרש בכל שנה, כי אם בארבע השנים הראשונות למחזור השמיטה: בראשונה, בשנייה, ברביעית, ובחמישית, וסימנן שנות א.ב.ד.ה. ואילו בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, מפרישים במקומו מעשר עני. וכך כותב הרמב”ם: “אחר שמפרישין מעשר ראשון בכל שנה, מפרישין מעשר שני, שנאמר: “עשר תעשר, את כל תבואת זרעך” … ובשנה השלישית והשישית מפרישין מעשר עני, חלף מעשר שני כמו שביארנו”.

ארוכה הדרך לירושלים

ואם ארוכה הדרך לירושלים והיבול רב ולא ניתן לשאתו בדרך לירושלים, שכן יש לזכור שבזמן המקדש אמצעי התחבורה היו סוסים ועגלות, וקשה היה לשאת כמות גדולה של יבול מכל רחבי ארץ ישראל לירושלים, מאפשרת התורה לפדות את היבול בכסף, ואז הקדושה שהייתה ביבול מועברת לכסף, והיבול הופך לחולין ומותר לאוכלו מחוץ לירושלים. את הכסף הקדוש יש להעלות לירושלים, ושם לרכוש באמצעותו קרבנות שלמים, בקר, צאן, יין ושכר ולאכלם בשמחה.

כמו שנאמר: “וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ, כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם: כִּי יְבָרֶכְךָ, ה’ אֱלֹהֶיךָ. וְנָתַתָּה, בַּכָּסֶף; וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף, בְּיָדְךָ, וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר-תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר, וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ, נַפְשֶׁךָ; וְאָכַלְתָּ שָּׁם, לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ, וְשָׂמַחְתָּ, אַתָּה וּבֵיתֶךָ” [דברים י”ד, כ”ד-כ”ו].

ראש השנה תשע”ב

שנת תשע”ב היא השנה הרביעית במניין שבע השנים שהחל אחר שנת השמיטה האחרונה (שנת תשס”ח), והיא שנת מעשר שני.

קביעת שנת המעשר משתנה בין סוגי היבולים. בירקות קובעת הלקיטה מהשדה – כל מה שנלקט מא’ בתשרי ואילך שייך לשנת המעשר החדשה. בתבואה וקטניות הדבר נקבע על-פי ‘שליש’ (ההבשלה, ולדעה אחרת הגודל הסופי). מה שכבר הגיע ל’שליש’ לפני ראש-השנה –עדיין שייך לשנה הקודמת. בפירות האילן, ראש השנה שבה מתחלפת שנת המעשר ממעשר עני למעשר שני היא בט”ו בשבט (על פי הרב גינזבורג, שיחת השבוע).

למעשה בזמן הזה

את המעשר שני יש לאכול בירושלים בטהרה. אלא שכיום שאין בית המקדש קיים, כולם בחזקת טמאים עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. כיוון שבכל מקרה אין אפשרות לאכול את היבול עצמו בירושלים שכן הוא חייב להיאכל בטהרה, וגם אין אפשרות לפדות את היבול בכסף ומהכסף לקנות אוכל בירושלים ולאוכלו, כיוון שגם אוכל זה יש לאכול בטהרה, על כן מחללים [פודים – מעבירים את הקדושה] את היבול על מטבע בשווי פרוטה, ואז הפירות הופכים לחולין והקדושה עוברת לפרוטה [את הפרוטה יש לבער פעמיים בשבע שנים בערב פסח].

למעשה:

מאחר שערך ה’פרוטה’ משתנה, וכן יש לעיתים להוסיף עוד חומש על הפרוטה, וכיוון שיש לזכור לבער – כלומר להשמיד את הפרוטה בתאריך ביעור המעשרות, ומפני עוד הלכות הכרוכות בעניין, עדיף להיות מנוי ב’קרן המעשרות’ של אחד המכונים העוסקים בהלכה בחקלאות. המנוי מפריש ופודה בעצמו, והקרן שומרת בעבורו ‘פרוטות’ המספיקות לפדיונות רבים מדי יום ביומו.

המכון לחקלאות על פי ההלכה בירושלים 02/5383123

המכון למצוות התלויות בארץ 08/9293429

מכון התורה והארץ 08-6847325

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים