שו”ת לסוכה מושלמת

הרב שמואל ברוך גנוט
י' תשרי ה'תשע"ב

מעמד הנשים בסוכה

שאלה: מהו מעמד הנשים לגבי מצוות ישיבה בסוכה?

תשובה: נשים פטורות ממצות סוכה, ככל “מצוות עשה שהזמן גרמן”, והן אינן חייבות במצוות הסוכה אפילו בלילה הראשון של חג הסוכות. מנהג האשכנזיות הוא שנשים היושבות בסוכה לשם מצוה, יכולות לברך “לישב בסוכה”, וכך היה גם מנהג הנשים הספרדיות בארץ ישראל מדורי דורות, כפי שהעיד הרב החיד”א זצ”ל, שבירכו על ישיבת הסוכה. החיד”א, הארץ חיים (מנהגי ארץ ישראל), השדי חמד והכף החיים מעידים שכך פשט מנהג הנשים הספרדיות בכל ארץ ישראל והם מורים להלכה ולמעשה לאחוז במנהג זה, למרות שלדעת מרן השולחן ערוך נשים אינן מברכות על “מצוות עשה שהזמן גרמן”, ולברך על ישיבת הסוכה וגם על נטילת ארבעת המינים. לעומתם כותב ה”שולחן גבוה” שבמקומו שלו לא נהגו הנשים לברך על ישיבת הסוכה, למרות שהנשים זהירות מאוד בישיבתה, אך מברכות הן על נטילת ארבעת המינים. למרות המנהג הספרדי הארצישראלי הקדום ופסקם של גדולי ספרד, מורה הגר”ע יוסף שליט”א בנחרצות שהנשים הספרדיות יקיימו את פסק ה”שולחן ערוך” שלא לברך על ישיבת הסוכה ונטילת ארבעת המינים.

סיפר לי מורי הגרש”מ דיסקין זצ”ל, בעל “משאת המלך” ומראשי ישיבת “קול תורה”, שבאחד מערבי ‘חול המועד’ הגיעו אורחים רבים לסוכתם ומפאת חוסר המקום ביקשו שהנשים יישבו לאכול מחוץ לסוכה, כיוון שאינן חייבות לאכול בסוכה. רעייתו של הגרש”מ זצ”ל, שהיא בת גדולים ונינת הגר”א ז”ל, התקוממה במקצת והדבר לא מצא חן בעיניה. “אז אמרתי לה שתישאר בסוכה”- סיפר לי הגרש”מ זצ”ל בחיוך גדול- “אבל שתדע שאני מעיר אותה למחרת בבוקר לקרוא קריאת שמע בזמנה”…

הנשים בימינו יושבות בסוכה, למרות שאינן חייבות בישיבה בסוכה, וכך כתב ה”יפה ללב”: “מצוה על כל איש ישראל להושיב את אשתו ובני ביתו עימו בסוכה להיותם מסתופפים בצילא דמהימנותא לטהר את נפשותם ולהודיעם חסדי ה’ עם ישראל עמו ונחלתו כל הימים, בעבור תהיה אהבתו ויראתו על פניהם לבלתי יחטאו”. ה”תורה תמימה” (ויקרא כג, קסט) כתב שלמרות שאשה נשואה פטורה מצד עצמה ממצוות סוכה, אך עלייה לסייע למצוות הישיבה וה”תשבו כעין תדורו” של בעלה ולכן עליה לשבת בסוכה. מאידך בצאנז נוהגים, על פי הוראת ה”דברי חיים”, שנשים כלל לא נכנסות לסוכה. ה”דברי חיים” הבטיח שאשה שלא תשב בסוכה- יהיו לה בנים הגונים. במונקאטש נהגו שהנשים ישבו בסוכה אך לא אכלו בסוכה ובבית ה”חתם סופר” זי”ע הנשים היו יושבות בסוכה, אך לא מברכות ברכת “לישב בסוכה”.

קישוטים של חגי הגויים

שאלה: הגיע לביתי אורח מארה”ב. הוא ראה את קישוטי הסוכה הנוצצים שלנו והזדעזע. “הרי הגויים אצלנו באמריקה משתמשים בקישוטים הללו לחגי הנוצרים ואתם משתמשים בהם כאן לקישוטי סוכה”. האם צריך לחשוש לכך שקישוטי הסוכה המיוצרים בחו”ל נועדו לקישוטי עבודה זרה?

תשובה: הגר”ש וואזנר שליט”א (שו”ת שבט הלוי ח”ב נ”ז) דן בעניין וקובע לבסוף שאין צורך להחמיר בדבר, כיוון שהקישוטים מיוצרים בבתי החרושת לצורך כל דבר (שמוכנים לשלם עליו…), ובנוסף הכל נעשה בצורה אוטומטית ללא מגע יד אדם ואין כאן מחשבת עבודה זרה כלל.

יציאה לטיולים בסוכות

שאלה: האם מותר לנסוע לטיולים וביקורים בחג הסוכות, בצורה שעל ידי כך אצטרך לאכול או לישון מחוץ לסוכה?

תשובה: נפסק בגמרא ובשולחן ערוך שהולכי דרכים פטורים מהסוכה. ואולם רבי משה פיינשטיין זצ”ל (אגר”מ ח”ג צ”ג) סובר שהולכי דרכים פטורים מהסוכה דווקא כאשר הם יוצאים לדרך לעניינים נחוצים, כמו לצרכי פרנסה או מסחר, אך לא לצרכי טיול ותענוג, וכך סוברים גם הגר”ב זילבר זצ”ל ורבנים נוספים. גם הגרש”ז אוירבך זצ”ל הוכיח מההלכה שלא להקיז דם בחול המועד ולהיפטר על ידי כך מסוכה, כיון שיכול היה להקיז דם לפני או אחרי סוכות, שמכאן מוכח שאסור לצאת לטיולים בחג הסוכות ולהיפטר מסוכה מדין “הולכי דרכים”, כי הרי ניתן לצאת לטיולים בימים אחרים. לעומתם סובר הגרי”ש אלישיב שליט”א שמכיון שכיום מקובל לצאת לטיולים, אין הבדל בין יציאה לצורך פרנסה וסחורה ליציאה לצורך טיולים, ולכן מותר, לדעתו, לצאת בחג הסוכות לטיולים ואף להיפטר על ידי כך מחובת ישיבה בסוכה. (וראו עוד בספרי שלהי דקייטא סימן כב).

נטילת ארבעת המינים בסוכה

שאלה: אני רואה שישנם אנשים שהולכים ליטול את ארבעת המינים בברכה בסוכה. מדוע?

תשובה: ישנו עניין גדול מאוד על פי הסוד ליטול את ארבעת המינים דווקא בסוכה, כמובא בהקדמת תיקוני הזוהר הקדוש. גדולי עולם כ”החכם צבי”, השל”ה הקדוש, החתם סופר, רבי חיים מוולוז’ין זצ”ל ועוד רבים, נהגו ליטול את ארבעת המינים בסוכה, וכך מביא גם ה”משנה ברורה” בשם הגאון החיד”א זצ”ל שהיו מהמדקדקים שנטלו לולב בסוכה מיד עם הנץ החמה בברכה ולפני “הלל” נטלום שוב.

לא מברכים פעמיים “שהחיינו”!

שאלה: בניתי סוכה בדירתי, ובחג הראשון של סוכות אנו מתארחים אצל ההורים ויושבים בסוכתם. האם כאשר אשוב לסוכתי לאחר החג הראשון או בימי חול המועד, אצטרך לברך “שהחיינו” על סוכתי שלי?

תשובה: בשנים האחרונות התעורר “פולמוס” בנושא זה וישנם כאלו שטעו לומר שיצטרכו לברך “שהחיינו”, אך זוהי טעות. נסביר את הנושא בקצרה: ה”שולחן ערוך” קובע שהיה ראוי לברך ברכת “שהחיינו” על עשיית ובניית הסוכה, אך אנו לא מברכים “שהחיינו” וסומכים על ברכת ה”שהחיינו” שאנו מברכים בשעת הקידוש בלילו הראשון של החג, כשאנו יושבים בסוכה. והרמ”א הוסיף שאם האדם אכל בליל סוכות בביתו ולא בסוכה, אזי כשייכנס לסוכתו, ואפילו למחרת בבוקר, יברך על ישיבת הסוכה “שהחיינו”, למרות שבירך כבר “שהחיינו” בשעת הקידוש שקידש בבית. למדנו מכל זה שברכת ה”שהחיינו” של ליל חג הסוכות כוללת את ישיבת הסוכה וגם את עשיית הסוכה. ואכן, מובא בשם הגרי”ש אלישיב שליט”א שבשעת ברכת ה”שהחיינו” בקידוש בליל הסוכות, נכוון 3 כוונות. על עצם החג, על עשיית הסוכה, ועל מצוות ישיבת הסוכה, והדברים פשוטים.

היו שחידשו שאם צריך לברך “שהחיינו” על עשיית הסוכה, לכן כאשר נבנה סוכה ובחג הראשון לא נשב בה אלא בסוכה אחרת, עלינו לברך שוב “שהחיינו” כאשר נשוב לסוכתנו. כי למרות שבירכנו “שהחיינו” בסוכה בה התארחנו, אך לא בירכנו על עשיית הסוכה שלנו. דבר זה הוא טעות, ועלינו לדעת שכאשר בנינו סוכה והתארחנו בחג הראשון אצל ההורים, הקרובים או החברים, ובירכנו בסוכתם “שהחיינו”- אין אנו מברכים שוב “שהחיינו” שוב כשנגיע לסוכתנו. כך הורו בנחרצות הגרצ”פ פראנק זצ”ל (מקראי קודש סוכות ח”א סי’ כה),  הגרש”ז אוירבך זצ”ל (הליכות שלמה ח”ב עמוד קנ”ג), שו”ת בצל החכמה  (ח”ה סי’ קעא), הגר”ח קניבסקי שליט”א (קובץ שערי הוראה ד’), שו”ת קנין תורה  (ח”ד סי’ עו) ועוד.

וזאת מפני שאנו מחוייבים לברך על הסוכה ברכת “שהחיינו” אחת, אך ביכולתנו לברך את הברכה ב- 2 זמנים. או בשעת הקמתה ובנייתה, (שאז אנו קשורים כבר למצווה ויש את התחדשות מצות ישיבת הסוכה גם בשעת בנייתה), או בשעת ישיבתה. אך אין הכוונה שתיקנו ברכה מיוחדת על עשיית הסוכה. וממילא אם בירך “שהחיינו” בסוכת מארחיו, אל לו לברך שוב “שהחיינו” בסוכתו שלו.

קריאת כיתוביות תמונות הסוכה

שאלה: בסוכתי ישנם תמונות רבנים רבות ומתחת לכל תמונה נכתב מיהו הרב או האדמו”ר שבתמונה. האם מותר לקרוא בשבת ובחג הראשון את שמות הרבנים שבתמונות?

תשובה: נפסק בשו”ע (שז, טו) ש”כותל או וילון שיש בו צורות של חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם, כמו מלחמות דוד וגליית, וכותבים בו צורת פלוני וזה דיוקן פלוני, אסור לקרות בו בשבת”, וכתבו הפוסקים שלכן אסור לקרוא כתוביות שמתחת התמונה. (ואגב, לדעת מרן החזו”א אסור להסתכל אף בתמונות עצמם בשבת, אך לדעת הגרי”ש אלישיב, הגר”נ קרליץ ועוד רבים מותר להסתכל בתמונות עצמם, אך לא לקרוא בעיון את הכתוביות שמתחת התמונות).

ומה קורה בכתוביות של תמונות צדיקים, שתחת התמונה נכתב שם הגאון והצדיק שבתמונה? אני סברתי תמיד שניתן להקל בדבר מפני שיש בכך סוג של צורך מצוה, ונפסק בהלכה שלצורך מצוה הותר הדבר. לעניות דעתי, הסתכלות בתמונות של רבנים והתעסקות בהם נחשבת לדבר מצוה מסויים. מובא ב”אגרא דפרקא” שהסתכלות בפני צדיק, או המצייר לפניו דמות צדיק, הוא סגולה לזכרון, ומסתבר שהבטה בתמונות גדולים מביאה לידי יראת שמים, (וכפי הכתוב בספר “מעשה איש” בשם החזו”א בעניין זה על גן ילדים מעורב בין ילדים חרדים לילדים מזרם פושר אחר, ורצו שתהיה גננת מהזרם הפשרני והורה החזו”א להסכים לכך בתנאי שעל הקיר יתלו תמונות של גדולי ישראל, כי הדבר יוסיף יראת שמים בילדים הרכים).

ואכן, שמחתי למצוא בספר “מועדים לישראל” שדן בעניין זה ומצטט מספר “מנוחה נכונה”, שם מובא שמו”ר הגר”ח קניבסקי שליט”א הורה שמותר לקרוא כיתוב שתחת תמונות גדולי וצדיקי ישראל, כי הדבר מביא לאמונת חכמים. והוסיף שם בשם הגר”נ קרליץ שליט”א שמותר לקרוא את הכתוביות שתחת התמונות בהגדה של פסח, הבאות להמחיש לילדים את ההגדה וסיפוריה (ומה שכתב האליה רבא בסי’ ש”ז שאין לקרוא את הכיתוב שתחת תמונת “עקידת יצחק”, הסביר הגר”נ קרליץ ששם מדובר בציור אומנותי ולא בציור לשם המחשה חינוכית- לימודית).

ובספר “תורת המועדים” (על “שונה הלכות”) פסק בשם הגר”ח קניבסקי שליט”א שמותר להביט בכל התמונות והכרזות התלויות בסוכה, כולל בכתוביות, משום שהם תמונות של מצוה וחז”ל לא אסרו תמונות אלו, שאינם “שטרי הדיוטות”.

סוכה מעל רלסים ועמודים כשהשכנים מתנגדים

שאלה: שכן שלי רוצה להוציא סוכה על עמודים בחצר המשותפת שלנו, כשהסוכה תלויה על העמודים ויוצאת ממרפסתו שבקומה השנייה. הוא רוצה להשאיר כך את העמודים כל השנה, בכדי שתהיה לו סוכה. האם זכותי להתנגד לכך?

תשובה: מקובל בין פוסקי ההלכה של “חושן משפט” שבערים חרדיות הגענו לגור על דעת שהשכנים יכולים להוציא סוכה מעל גבי עמודים או לבנות סוכות בחצר למשך חג הסוכות, כאשר הדבר אינו גורם נזק לשכנים וכשמדובר בבניית עמודים או סוכה סטנדרטית ונורמטיבית. בבד”ץ אלעד, כך מספר הגרש”ז גרוסמן בספרו שו”ת שערי שלמה, הגיע אדם שעצביו רפויים והוא חלוש וטען שהרעש העולה מסוכת שכנו מפריע לו ושאינו מוכן שהשכן יקים את סוכתו בחצר המשותפת של הבניין. בית הדין פסק שאי אפשר לעכב את השכנים מלהקים את הסוכה, למרות עצביו החלשים של השכן המתנגד. מפני שכך הוא הדרך, לבנות סוכה בחצר משותפת למשך שבעה ימים, וגם חולה אינו יכול לעכב את שימושי הדירה המקובלים והנורמליים. ומה קורה כשהשכן רוצה להקים על החצר המשותפת עמודים קבועים, שיעמדו שם בכל השנה ולא רק למשך שבעת ימי הסוכות? על כך קובע ב”שערי שלמה” שלמרות שיתכן ומצד ההלכה הפסוקה קשה לעכב שכן מלבנות עמודים במקום צדדי בחצר, באופן שאינו מכער כלל את הבניין ואינו מפריע לשימושי השכנים, אך הוא מסכם שלמעשה קשה להתיר שאחד השכנים יניח דבר קבוע בקרקע השייכת לכולם, בלי הסכמה מפורשת של כל השכנים.

“חזקה” להקמת סוכה

שאלה: אני בונה בכל שנה סוכה בחצר. כעת הגיע השכן מהקומה העליונה ורוצה לבנות סוכה בדיוק באותו המקום, בטענה שהחצר שייכת לו, בדיוק כפי שהיא שייכת לי. מי משנינו צודק?

תשובה: הגר”י בלויא בספרו “פתחי חושן” והגרי”מ שטרן בספרו “אמרי יעקב” כותבים שכאשר אחד השכנים הקים סוכה בחצר רק פעם אחת, אין זו “חזקה”, ויכולים שכנים אחרים להקים באותו המקום סוכה בשנים הבאות. אך הם מסתפקים האם שייך “חזקה” בהקמת סוכת החג במשך מספר שנים, כי מדובר רק בשימוש של שבוע בשנה ויתכן שאין בשימוש זמני שכזה “חזקה”. אך כאשר השכן התקין בקרקע או הוציא מדירתו זיזים וקורות קבועים לצורך הסוכה, והשכנים לא מיחו בו ודרשו ממנו לאחר תקופה לפנות את הזיזים והקורות הללו, הרי החזיק השכן באותם הזיזים לשם בניית סוכה וביכולתו להקים באותם הזיזים סוכה בכל שנה, שהרי השכנים הסכימו בשתיקה שיקים שם סוכה.

ואמנם, מדגישים הגר”י בלויא והגרי”מ שטרן, אין באפשרות השכן להקים באותם הזיזים מרפסת או כל דבר אחר, כי השכנים איפשרו לו להשתמש במקום רק לצורך סוכת מצוה ולא לצרכיו האישיים-הגשמיים. וכך גם כותב הגרש”ז גרוסמן בשו”ת שערי שלמה.

הוצאת מזגן מעל חצר בה בונים השכנים סוכה

שאלה: בכל שנה אני בונה את סוכתי בחצר. לפני חודשיים, בעיצומו של הקיץ, התקין השכן שלי בקומה העליונה מזגן בביתו, כשהמזגן עומד מעל האוויר בו אני אמור לבנות את סוכתי בחג הסוכות. סוכה צריך הרי להקים מתחת לכיפת השמים ולא מתחת למזגן, והשכן מלמעלה בעצם מונע ממני להקים את הסוכה, בחצר המשותפת, במקום בו בניתי אותה בכל שנה. האם אני יכול למנוע ממנו להתקין מזגן במקום זה, בו תיפסל חלק מסוכתי?

תשובה: לפי דעות פוסקי זמנינו שאינם סבורים בהחלטיות שניתן בכלל לקבוע “חזקה” בחצר למקום לבניית סוכה, אזי פשוט וברור שהשכן מלמעלה יכול לבנות מרפסת או מזגן, גם כששכנו לא יוכל להקים סוכה בחצר, כי החצר אינה שייכת לו כי אם לכלל השכנים.

(ואמנם יש לדון שנכון אמנם שאין “חזקה” בחצר למי שבנה את סוכתו בחצר השכנים. אך בל נשכח שהחצר שייכת גם לו, ביחד עם השאר. ושימוש בחצר לבניית סוכה הוא שימוש נורמטיבי וכחלק משימושי הדירה והחצר. ואם כן, מי אמר שהשימוש הנורמטיבי של הקמת הסוכה פחות חשוב מהשימוש של התקנת המזגן?! ואולם מסתבר שאם השכן יוכל לבנות סוכה בשטח אחר בחצר המשותפת, אין לו זכות תביעה על התקנת המזגן).

ואולם כאשר השכן התקין בחצר זיזים וקורות קבועים, במקרה זה יש לו “חזקה” על הקמת הסוכה, כפי שכתבנו לעיל, וכאן מסתבר לומר (וכך ראיתי שפוסק המרא דאתרא הגרש”ז גרוסמן בשו”ת שערי שלמה ח”א סי’ ל”ד) שביכולתו למחות בשכנים מלמעלה להתקין מזגן. כי לו הרי יש “חזקה” לבניית הסוכה במקום זה, ואל לשכנו להפריע לו לסוכתו עם המזגן שלו. ואולם כאשר השכן למעלה טוען שלא ידע שבניית הסוכה של שכנו תפריע ממנו להקים מרפסת או מזגן בעתיד, וכן במקרה שהמזגן יפסול רק חלק קטן מסוכת השכן, קובע הגרש”ז גרוסמן שאינו יכול לעכב להתקין את המזגן.

וכמובן, כל זה מדובר רק כאשר השכן בנה את סוכתו על חצר משותפת. אך כאשר בעל הקומה העליונה רוצה לבנות מרפסת או להתקין מזגן באופן שימנע מבחינה הלכתית משכנו שתחתיו להקים סוכה במרפסת הפרטית שלו, יכול השכן מלמטה לעכב את השכן מלמעלה להתקין את המזגן או לבנות את המרפסת, אלא אם כן יש לשכן מלמטה מרפסת אחרת, נוחה וזמינה כמו מרפסת זו, להקמת סוכתו, או כשהמזגן או מרפסת השכן שלמעלה מפריעה רק לחלק קטן מסוכת השכן שלמטה.

“הושענות” לאחר מוסף או לאחר הלל?

שאלה: אני מתפלל בבית כנסת אחד והנה שם אומרים את ה”הושענות” בכל בוקר לאחר “הלל”. אני עובר את הכביש ונכנס לבית כנסת אחר, מאותה העדה והקהילה, והנה שם אומרים את ה”הושענות” לאחר תפילת מוסף, ובבית הכנסת השלישי פעם עושים כך ופעם כך, לפי תחושת הלב של החזן. מה קורה כאן? מי צודק?

תשובה: הטור כותב שבזמנם נהגו להקיף את הבימה וספר התורה ולומר “הושענות” לאחר תפילת מוסף, וכך כתבו בספרי המנהגים שנהגו באשכנז, וכן בב”ח וב”קיצור שולחן ערוך”. לעומת זאת מביא ה”שערי תשובה” (בסו”ס תרנ”א) בשם ה”לקט הקמח” שבירושלים נהגו להקיף כמנהג ותיקין, אחר קריאת ההלל, וכך גם כותב ה”ברכי יוסף”, שכך נהגו בכל ארץ ישראל, לומר את ה”הושענות” מיד לאחר ההלל, וכך גם מעיד בספר מנהגי ארץ ישראל הנודע “ארץ חיים” שנהגו בכל ארץ ישראל. ה”בכורי יעקב” מכריע גם הוא לעשות את הקפות ההושענות מיד לאחר ההלל, והוא מוכיח זאת מכך שבבית המקדש ערכו את ההקפות עוד לפני הקרבת קרבן מוסף. גם ב”כף החיים” כותב בשם האריז”ל שאומרים את ההושענות לאחר ההלל, ובספר “הלכות חג בחג” כותב הגרמ”מ קארפ שליט”א שמרן החזון איש זצ”ל נהג לומר בכל יום את ההושענות מיד לאחר ההלל ורק בשבת וב”הושענא רבא” אמרם לאחר תפילת מוסף. בישיבות ליטאיות רבות אומרים לאחר מוסף, המהרי”ץ דושינסקיא זצ”ל (כך סיפר לי ידידי הרנ”ד לפקוביץ שליט”א) אמר לאחר מוסף ובכל הישיבות הליטאיות בארה”ב מקיפים לאחר מוסף. וגם בערלוי נוהגים לערוך “הושענות” לאחר מוסף (מפי הרא”י פריי).

הגרמ”מ קארפ כותב שלדעתו המנהג הנכון הוא לומר ההושענות אחר אמירת ההלל, מבלי להשיב את ספרי התורה להיכל לצורך קריאת התורה, והוא מוסיף שכך ראוי על פי הסוד ושכך המנהג היה בארץ ישראל. הגרמ”מ קארפ שליט”א כותב שלדעתו במנהג זה, בו אומרים את ההושענות מיד לאחר ההלל, מרוויחים שלאחר שברכו על נטילת לולב ועדיין הלולב ביד, ומקיימים את המצווה בלקיחתה, מקיימים גם את מצוות ההקפה, ויתכן שגם הטור מסכים לזה. והמנהג המובא בטור לומר את ההושענות רק לאחר תפילת מוסף, הוא בגלל שהם נהגו כמנהג אנשי ירושלים לאחוז את הלולב בידם בכל שעת התפילה, כמובא בטור בסימן תרנ”ב. אך אנו הרי לא נוהגים לאחוז את ארבעת המינים בידינו בכל התפילה, ולכן עדיף לומר את ההושענות לאחר קריאת ההלל.

אין ספק שבאשכנז נהגו לומר את ה”הושענות” לאחר תפילת מוסף ואין גם ספק על פי חכמת הסוד עדיף לאומרם לאחר ההלל ושכך היה המנהג בארץ ישראל מדורי דורות. אין גם ספק שמבחינה פרקטית הרבה יותר נוח לומר את ה”הושענות” מיד לאחר ההלל. מה עושים למעשה? על כך ימשיכו לדון ולריב בבתי הכנסיות עוד שנים רבות ונעימות…

חג שמח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים