הלכות סוכה וישיבתה

רבני בית ההוראה
כ"ה אלול ה'תשע"א

פרק שביעי

מצות הסוכה וקדושתה

קדושת עצי הסוכה

א)    עצי הסוכה, בין הסכך ובין הדפנות, קדושים הם ואסור להנות מהעצים שבהם לדבר שאינו לצורך מצות הסוכה, [כגון לשבת על הסכך או הדפנות לאחר ((אבל מותר לשבת על הדפנות בזמן שהסוכה בנויה כדלהלן.)) שנפלו מהסוכה, או לעשות מהדופן מדף לשולחן וכד’, וכן לא ליטול קיסם מהעצים לחצוץ בו את שיניו וכד’].

ב)     העושה סוכתו קודם חג הסוכות לא מועיל לעשות בה תנאי שאינו בודל מהנאת הסוכה, ולכשיבוא חג הסוכות וישב בה הסוכה נאסרת בהנאה. [כל זה אינו אלא בסוכה ודפנותיה, אבל בנויי הסוכה מועילה עשית תנאי וכפי שיתבאר להלן].

דופן רביעית

ג)       כל זה דווקא כשעושה את כל דפנות הסוכה קודם החג בבת אחת בסתם, אבל אם בתחילה עשה סוכה מג’ דפנות ואחר שסיים את עשייתה לגמרי החליט להוסיף לה דופן רביעית נוספת וניכר ממעשיו שלא עשאה אלא לתוספת מצוה מן המובחר לא נאסרה אותה דופן, וכן אם חשב במפורש לאחר שעשה את ג’ הדפנות הראשונות שהדופן שעושה כעת לא תתקדש בקדושת הסוכה, לא נאסרת דופן זו בהנאה, ואם תפול הדופן מותר להשתמש בה לצרכים אחרים.

מקום הסוכה

ד)     יש אומרים שגם בקרקע הסוכה יש בה קדושה ((שו”ת אבנ”ז (תנט אות טו) הוכיח דכיון דצריך את הקרקע לצורך הסוכה ודאי יש בה קדושה, ועוד דהרי המסכך ברה”ר לר”א פסול משום שאול וגזול, וע”כ דקרקע הסוכה כחלק מהסוכה וע”כ פסול מדין ‘לך’, וכן מוכח  מדין סוכה על גבי סוכה דכשאין קרקע עליונה יכולה לקבל כרים וכסתות אלא על ידי הדחק עליונה פסולה לר’ יהודה דאזיל לשיטתו דבעינן דירת קבע, ואם קרקע סוכה לא חשיב סוכה יהי’ דינו כמו דפנות דלא בעינן בהו קבע לרבי יהודה ע”ש, [וכן הוסיף בחלק יו”ד סי’ שסג ע”ש דקרקע הסוכה חמורה מהדפנות ויש עליה דין של עצם הסוכה וראיה לדבר מדעת רבי יהודה הנ”ל], וכן כתב ועשה מעשה ע”פ דבריו בשו”ת להורות נתן ח”ג סי’ ז’ (אות ו’) ע”ש, ובשו”ת אג”מ (אורח חיים ח”א סימן קפא) הביא ראית השואל מהא דר”א דאסר לסכך ברה”ר משום גזל וכתב דהרי אין בזה קדושה, וכתב לו האג”מ דאף שאין הקרקע ממצות הסוכה מכל מקום כיון שבלא הקרקע אין שייך מציאות הסוכה כלל אין לך מעמיד גדול מזה, ונמצא שכל עשית הסוכה הוא בגזל ושאלה דעיקר העשיה הוא בהמעמיד, ואחר כך כתב דאמנם י”ל דאין בקרקע הסוכה קדושה מדין עצי סוכה אבל מכל מקום יש בזה איסור דנוי סוכה, אלא דכתב לחלק  דיותר נוטה שאם הוא במקום שמוכרחין לעשות רצפה כגון שא”א להיות על הקרקע ממש [דהיינו שמגביה קרקע וכד’] יהיה אסור להרמב”ם מדין עצי סוכה, ואם אפשר גם על הקרקע רק שעשה רצפה לנוי הוא בדין נויי סוכה, והקרקע עצמה לא נאסרה משום דקרקע עולם לא נאסר גם בדין עצי סוכה, אלא דלמעשה נשאר בצ”ע עדיין לדינא אמנם בעל האבי עזרי (פ”ה מסוכה הכ”ב) האריך להוכיח דאף לדעת הרמב”ם אין קדושה חלה על קרקע הסוכה ע”ש בארוכה בכ”ד.)), ואף הצריך למקום הסוכה אין לו לפנות את דפנותיה והסכך למקום אחר ולהשתמש במקום זה לצרכים אחרים ((עיקרי הד”ט (סי’ ב’ אות סח) דיש בזה משום ביזוי מצוה ועי’ שו”ת בית אבי ח”ד סי’ צו דכתב דהוא דומיא דעצי הסוכה דאסור אך לכא’ שם נראה דמיירי באופן שרוצה להשתמש בגוף הדפנות לדבר אחר ואין התשובה שם ברורה כ”כ ע”ש, וראיתי לחכ”א שנשאל במי שרצה לעשות סוכה ליום טוב ראשון במקום שעוברים בה רבים בימות החול ולהעבירה בשלימות למקום אחר בחוה”מ ואסר לו משום שגם הקרקע מתקדשת בקדושת הסוכה, [ודבריו צ”ע טובא חדא דהרי ודאי דאין אדם אוסר דבר של אחרים והרי העלה שם האבנ”ז דאין קדושת הסוכה תנאי לצאת בה ידי חובה ואף אם לא חל הקדושה יוצא ידי חובה סוכה, ואם כן אפילו לדעת האבנ”ז נראה לכא’ בפשיטות דברשות הרבים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואולי דס”ל דהקרקע גם דרבים נאסרת בעשית סוכה וזה לע”ד אינו וכמ”ש האג”מ בהערה הקודמת, אך גם בלא זה אין לדבריו שחר לכא’, דהרי מה לן דהקרקע נאסרה בזמן שישב שם בסוכה דוכי אסור לילך על קרקע הסוכה ואיזה דברים משתמשים שם שיהיה אסור להשתמש והרי העלו הפוסקים דכל דבר דהוא דרך תשמישו גם בזמן שהוא בבית מותר ולכן מותר להשען על דפנות הסוכה ולהשעין עליהם חפצים ופשיטא ופשיטא דמותר לעבור דרך עליה, והרי מותר לעשות את סוכתו קפנדריא וכמבואר בס’ שערי שמחה לרי”צ גיאות, [ומה שא’ כתב בשמו של רב האי גאון שהובא שם ברי”צ גיאות לאסור קפנדריא לא ראה דברי הרי”צ שכתב להיפך בדיוק] ועכ”פ לא הבנתי איזה איסור חל על הקרקע שברה”ר שיהיה אסור לעשות בגלל אותו אחד שעשה שם סוכה], ועי’ להלן  לגבי נוי סוכה.)).

הוסיף בסכך לעבותו ובדפנות לחזקם

ה)    דין זה אינו אלא בדפנות אבל בסכך כל מה שמוסיף עליו אפילו הסוכה כבר כשרה בלעדי הסכך הנוסף והוסיף לעבות את הסכך בעוד עצים וקנים כולם אסורים בהנאה, כמו כן אם הוסיף עוד קנים בדפנות שעשאם לשם סוכה כדי לחזקם אסורים בהנאה כדפנות עצמם.

ו)       כמו כן העושה סוכתו בחול המועד והתנה שאינו בודל מהנאת הסוכה גם לאחר שישב בה, מותר לקחת ממנה קיסם ולשבת על הדפנות וכד’ לאחר שפירק את הסוכה ((או שנפלו הדפנות והסכך מאליהם.)) בחול המועד.

אמתי חלה הקדושה

ז)      דין זה שחל קדושה על הסוכה אינו אלא באופן שכבר הגיע חג הסוכות וישב בסוכה אפילו רגע אחד, אבל סוכה שהכינוה לצורך ישיבת בני אדם בה ועדיין לא ישבו בה, לא חלה עליה קדושה ומותר להנות מהעצים ולסותרה בחול המועד אם נצרך הדבר ((שו”ע תרלח ס”ב, דומיא דתפילין דהזמנה לאו מילתא היא בדבר שאינו בגוף הקדושה, והנה משמע לכא’ לפ”ז דכל הדין דקדושת הסוכה אינה אלא באופן דישב בה דווקא בבין השמשות דאז אמרינן מגו דאתקצאי למצוותו בבין השמשות איתקצאי לכולי יום טוב כמבואר בגמ’ דכל המועד כיומא אריכתא (וציין לזה גם השעה”צ סק”ז) ולכא’ היה מקום לומר דגם באופן שלא ישב בבין השמשות מכל מקום נאסרת הסוכה בהנאה דהנה מבואר בגמ’ דהסברא דהסוכה איתקצאי גם ביום טוב שמיני עצרת הוא משום דילמא איתרמי ליה סעודתא ומקצה לה, וממילא דין זה שייך גם ביום טוב ראשון, [אלא דסברא זו אינה אלא לדין דמוקצה מחמת איסור דסתירת אוהל וכמבואר גם במשנ”ב (סק”ו) וממילא יהיה מותר להנות לכשיפלו ע”ש] והיה מקום לומר ג”כ לפי סברת כמה אחרונים דכל סעודה בשבת ויום טוב חייב בסוכה ואם כן חייב להשתמש בסוכה ביום טוב אפילו יאכל עראי, אך באמת לא קיי”ל הכי ועראי מותר לאכול חוץ לסוכה גם ביום טוב ושבת, אך י”ל באופן אחר כיון דיש חיוב לישב בסוכה והזמינו לצורך זה שפיר י”ל דיש בזה מיגו דאיתקצאי, ויתכן דכל דברי הפוסקים דהזמנה לאו מילתא היינו דווקא בסוכה שאין ברור לו שישתמש בה ואז לא נאסר בתחילת יום טוב אבל סוכה שעשאה לצורכו ליום טוב נאסרת מיד בתחילת יום טוב וצ”ע, אלא דמדברי המו”ק שהביא הבה”ל (ד”ה לא וד”ה דהזמנה) מוכח דלא כן דכתב שם דבאמת אין דין זה דאיתקצאי רק אם ישב בה בשעת בין השמשות, וצ”ע דאם כן לא שייך בזמנינו כלל דין קדושת הסוכה דכמעט לא מצינו מי שישב בסוכתו בבין השמשות ומסתימת דברי הפוסקים (שו”ע הרב ח”א ועוד) מוכח דלא חילקו בזה, ורק באופן שלא ישב מעולם ס”ל דלא חל ויכול להשתמש בהם, ושו”ר בארוכה בזה בהל’ חב”ח פרק י”ח הערה 16 וכתב שם עוד ע”פ דעת הרבה ראשונים דגדר הקדושה הוא כקדושת חגיגה שחל בפה, אלא דבזה כבר הכריעו רוב האחרונים כהמג”א דסוכה ישנה לא חל עליה קדושה כל עוד לא השתמש בה, וע”ש שכתב דהגדר הוא דלכשישב בסוכה חל קדושתה למפרע משעת בין השמשות דיום טוב ראשון ולא הסביר כ”כ היאך חל הדבר ולהנ”ל הדבר מובן יותר ודו”ק וראיה ברורה לדבר נלע”ד מהא דאמרו בגמ’ (סוכה מו:, ביצה ל:) גבי הפריש שבעה אתרוגים לשבעת הימים, דלרב אסי כל אחת יוצא בה ואוכלה למחר וכן נפסק להלכה בשו”ע (תרסה ס”ב) והטעם כתב רש”י משום ‘מיגו דאיתקצאי בין השמשות’ ולכא’ הוא תמוה דהרי בין השמשות לא איתקצאי כלל דהרי עדיין לא נטל את האתרוג וכל עוד שלא נטלו לא הוקצה למצוותו ומה שהזמינו מערב יום טוב לא חל ע”ז קדושה דהרי הזמנה לאו מילתא היא וכדנתבאר לעיל, ואם כן צ”ע אמאי אמרינן דאיתקצאי עד סוף היום ורק למחרת יכול להשתמש בה וע”כ דכיון דהזמינו מלפני כן ואחר כך עשה את רצונו חל עליו הקדושה מה שהזמינוכבר מבין השמשות ודו”ק היטב.)).

סכך ועלים שנפלו על השולחן

ח)    סכך או עלים שנפלו על גבי השולחן בסוכה, אסורים בטלטול בשבת ויום טוב, ואם אינו יכול לאכול ינערם מע”ג השולחן [ואם יש מנורה על גבי השולחן ואינו יכול לנערה י”א שמותר לטלטל אותם משום אוכל נפש ביום טוב, אך בשבת שאסור לטלטל גם לצורך אוכל נפש יכול להורידם אם מזיזם במרפקו או על ידי כף וכד’].

ט)    אם נפלו הרבה עלים מהסכך על גבי השולחן ליד השולחן ונמאסים עליו יכול להורידם בידו מהשולחן.

סוכה העומדת משנה לשנה

י)       אדם שיש לו סוכה שעומדת משנה לשנה, אינה נאסרת בהנאה כל שנה עד שישב בה בחג, ויש מחמירין בזה, וטוב להחמיר שלא להנות מהסוכה כשמגיע חג הסוכות לדברים אחרים.

עשה סוכה נוספת

יא) גם באופן שעשה לעצמו עוד סוכה וכבר אינה נצרך לסוכה הקודמת אסור להשתמש בה לשימושי חול, אולם מותר לקחת מהסוכה הישנה בחול המועד לצורך הקמת סוכה אחרת בחול המועד.

ישיבה בסוכה כשיורדים גשמים

יב)  מותר לשבת בסוכה גם כאשר יורדים גשמים בין אם הסכך מכוסה בכיסוי וכד’ ובין אם אינו מכוסה.

תנאי בסוכה ודפנות

יג)    גם אם מתנה שאינו בודל מהעצים כל בין השמשות, אינו מועיל ואסור להשתמש בין בסכך ובין בדפנות בסוכות.

יד)  וכמו כן אם נפלו הדפנות או הסכך בחג הסוכות אסור להשתמש בהם לדברים אחרים עד לאחר חג הסוכות, ואף אם התנה שאינו רוצה להקצותם לסוכה, [וכל זאת בתנאי שישב בסוכה לפחות פעם אחת לאחר כניסת החג].

סוכה ישנה

טו) סוכה שעשאה מתחילת השנה אם סיככה לשם חג, אפילו עשאה הרבה זמן קודם החג, נאסרת לכשישב בה בחג הסוכות.

ישב בסוכת חבירו

טז) היושב בסוכת חביר, וחבירו נתן לו רשות לשבת בה, נאסרת הסוכה בהנאה אפילו עדיין לא ישב בעל הבית בסוכה, אולם אם ישב שם כשלא ביקש רשות מהבעלים ((ומותר לשבת בסוכת חבירו אפילו לא ביקש רשות, דאמרינן ניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה בממוניה, אולם אם יודע שמקפיד על כך או שמוחה בו בפירוש שלא יכנס לסוכתו אסור להכנס ויש בזה חשש של סוכה גזולה שלא יצא בה ידי חובה ואם מברך שם ברכתו לבטלה [עי’ שו”ע סי’ תרלז ס”ג שכתב שאין להכנס לסוכת חבירו שלא ברשות אלא שכבר כתב שם הט”ז והובא בכל הפוסקים דבזמן שאין שם את בעה”ב ואינו אמור לבוא לשם מותר להכנס גם שלא ברשות חבירו דמש”כ השו”ע שלא יכנס בלא רשות מחבירו היינו דווקא כשמוחה בו בפירוש ע”ש ובבכור”י].)), לא נאסרה כל עוד שלא ישב בה בעליה. וכל שכן אם עשה לעצמו ב’ סוכות וישב רק באחת מהם שאין איסור הסתפקות מהסוכה כל עוד שלא ישב בעליה בה, גם אם ישב בה אדם אחר שלא מדעת הבעלים.

העברת סוכה ממקום למקום

יז)   הנוסע בסוכות למקום אחר ונצרך שם לסוכה יכול לפרק את סוכתו ולהקימה במקום שיגיע לשם ולחזור ולפורקה ולהחזירה למקומו.

סוכת קיץ ושל נשים

יח) סוכה שאינה עשויה לשם חיוב סוכה מן הדין, כגון סוכת נשים ושעשאוה גויים לצל לעצמם וכד’ [והיא הנקראת סוכת גנב”ך], אפילו ישבו בה אנשים החייבים בסוכה לא נאסרה, ואם נפלה מותר לשבת על הדפנות והסכך וכיוצא בזה, וכן מותר ליטול מהעצים שבה קיסם לחצוץ בו את שיניו וכיו”ב.

סוכת קטנים

יט) כמו כן סוכה שעשאוה קטנים פחותים מי”ג שנה לצורכיהם, לא נאסרת בהנאה, ומותר להשתמש בסוכה זו ובנוי שהניחו בה לצרכיו.

שימוש שלא בגוף העצים

כ)     שימוש שלא בגוף העצים מותר, ולכן מותר להשעין על דפנות הסוכה ((וכל שכן אם הם קירות הבית וכד’ ואינם מיועדים רק לסוכות שמותר להמשיך להשתמש בהם כהרגלם, אך יש להזהר בתוך הסוכה שלא לעשות בה דברים בזויים כדלעיל פרק ג.)) בחג הסוכות, גם דברים שאינם לצורך הסוכה, וכן מותר להישען ולהשעין על הדפנות דברים שרגילים להשתמש בקירות הבית בביתו.

קדושת הסוכה לאחר המועד

כא)                        לאחר המועד פקעה הקדושה מהעצים והסכך ומותר להשתמש בהם לשאר צרכיו, אלא שיש להזהר שלא לנהוג בהם מנהג בזיון ולכן אין לדרוך על הסכך וכד’.

נויי הסוכה

כב) כל דבר שהניחוהו בסוכה לשם נויה ויפויה כגון מיני פירות קישוטים וכד’ וכן סדינים מצוירים ושטיחים שפורסים בין תחת הסכך ובין בדפנות או על קרקע הסוכה ((הנה דין זה דיפוי הקרקע אם נאסר או לא לא מצאתי מפורש, ולכא’ הוא פשוט דומיא דשאר נוי דהכל נוי הסוכה מקרי, ואמנם יל”ע ממש”כ הרמ”א (ס”ב) דנהגו שלא להתנות על נויי הסוכה התלוים בסכך וכן להתנות בנויים התלוים על הדפנות כיון די”א דאין קדושה בדפנות וכ”ש שאין קדושה בנוייהם, וכיון דנתבאר לעיל דבקרקע הסוכה ליכא קדושה אם כן כ”ש בנוייה, וזה לכא’ לכו”ע, אמנם נראה לפמ”ש המג”א וכן הסכימו באחרונים דדחה דברי הרמ”א דאין חילוק בין נויי הסוכה לנויי הדפנות דהכל נוי סוכה מקרי [וכדמוכח בגמ’ שאמרו ‘דילמא מן הצד’ והיינו לדעת רוב הראשונים הכוונה על נוי הסוכה מצד הדפנות] והגדר הוא דדפנות שפיר אמרינן דחלוקים מהסכך דלאו סוכה מקרי כמבואר בדברי ר”ת והרא”ש אבל נוי סוכה שנעשה לנויה מאי נפ”מ היכן עומד והרי הכל סוכה הוא והוקצה למצוותה, ולכן שפיר חלוק נוי הקרקע מהקרקע עצמה כיון דהנוי הוא נוי הסוכה הכללית ולא בטל דווקא לקרקע, וצ”ע.)), אסור להנות ולהסתפק מהם כל ימי החג. ואפילו אם נפלו בחול המועד אין להשתמש בהם, משום ביזוי מצוה.

כג)  הגם שמצוה לתלות וליפות את הסוכה בקישוטים ודברי נוי ופירות מאכל, ישתדל לתלותם במקום גבוה שאין חשש שילדים יקחו את נוי הסוכה ויאכלוהו או ישתמשו בו לדברים שאינם לנוי סוכה.

נוי בדופן עקומה

כד) נוי שנתלה מתחת סכך פסול כגון מרפסת עליונה וכד’ אם הדופן הזו נצרכת להכשר הסוכה נחשב לנוי סוכה ואסור להורידו ולהשתמש בו לדברים אחרים.

איסור טלטולם ביום טוב ושבת

כה)                        מאחר ואסור להשתמש ולאכול את נויי הסוכה, אסורים כמו כן בטלטול בשבת ויום טוב ואפילו מפני גנבים או גשמים אסורים בטלטול [ככל דין מוקצה למצוותו], אבל בחול המועד מותר להורידם אם חושש מפני גנבים וכן כדי שלא יתקלקלו בגשמים.

כו)  נפלו לו הקישוטים בשבת ויום טוב על שולחנו בסוכה ומפריע לו באכילתו בסוכה יכול לנער את השולחן ולהפיל את הקישוט על הקרקע, ואין השולחן נאסר במוקצה שהיה עליו.

תלאם בחול המועד

כז)  אם תלה קישוטים בסוכה בחול המועד, מותר להשתמש בהם עד בין השמשות של אותו יום בערב, אך מהערב ועד סוף החג אסור להסתפק ולהשתמש בהם.

תנאי

כח)                        אם התנה על נויי הסוכה מערב יום טוב [דהיינו קודם שקיעת החמה ((שצריך להתנות קודם בין השמשות ומתחילת השקיעה חשיב בין השמשות, ואמנם להנוהגים כדעת ר”ת יכולים להתנות קודם שקיעה”ח דר”ת, ועי’ במשנ”ב ס”ק כא דכתב “ולפי מאי דמסקינן לעיל בסימן רס”א דביה”ש מתחיל תיכף אחר שקיעה צריך לעשות התנאי קודם שקיעה” ולכא’ עיקר כוונתו היא דלפמ”ש המשנ”ב עצמו שם דהיינו אחר שקיעת גלגל החמה, [וכדעת הגאונים והגר”א ז”ל] דאם הכוונה על בין השמשות דר”ת הרי דבר זה ידוע ומפורסם דבין השמשות מתחיל אחר שקיעת החמה ומה ר”ל בזה, אלא דאי נימא הכי יל”ע בזה דהרי זה פשיטא דמוקצה דנוי סוכה אינו אלא מדרבנן וכמבואר בפוסקים, ואם כן כל מה דיש להחמיר לכא’ אינו רק לגבי איסורים דאורייתא ומדוע כתב דיש להחמיר כן גם לגבי מוקצה דנוי סוכה, ועכ”פ נראה להלכה דהמקילין לפחות באיסורים דרבנן לאחר שקיעה”ח דהגאונים ומקילין עד שקיעה”ח דר”ת שיש להקל אם התנה על הנוי סוכה, אבל בארץ ישראל אין להקל כלל כיון דרוב הציבור קיבלו כבר את יום טוב והרי מבואר במג”א (סי’ רסא, והובא שם במשנ”ב ס”ק יז) דנחשב כקבלת ציבור ואסור אפילו לומר לנכרי לעשות מלאכה ואם כן אין להקל כלל וכמו כן בשאר שבותין אין להקל אחר השקיעה בארץ ישראל ודו”ק.)), אף אם קיבל כבר על עצמו קדושת יום טוב], או כשתלאם בסוכה ((אפילו זמן רב קודם סוכות או כשתלאם בחול המועד, ואמנם דעת המהרי”ל שצריך להתנות דווקא בבין השמשות, אך הרמ”א (ס”ב, ובדרכי משה ביאר זאת ע”ש) הכריע דסגי גם קודם לכן ואפילו זמן רב.)), שאמר ‘אין אני בודל מלהסתפק מהם כל שהות בין השמשות [של שמונה ימים]’, מותר להשתמש בנויי הסוכה גם כאשר הם תלוים, וכן מותר להורידם ולהשתמש בהם וכל שכן אם נפלו שמותרים בשימוש.

צורת אמירת התנאי

כט)                        צריך לומר דווקא ‘איני בודל מהם ((ואין צריך להזכיר דווקא ‘בין השמשות’ אלא די שיאמר ‘איני בודל את עצמי מלהסתפק מהם בכל עת שארצה’ שו”ע הרב (ס”י).))’ [דהיינו שמתכוין שכלל לא יוקצה מתחילת החג], אבל אם אומר ‘אני מתנה עליהם שאוכל להסתפק מהם לכשיפלו מהסוכה’ לא מועיל כלל, כיון שהקצם לחלק מהחג ממילא אסורים גם בשאר ימות החג.

ל)      וכמו כן אם אמר איני בודל מהם כל שהות אורך בין השמשות של יום הראשון בלבד, ולא התנה על בין השמשות של שאר הימים, אסור להסתפק מהם מיום שני ואילך לפי שכל יום ויום נחשב לקדושה בפני עצמה ((שמה שנחשבים כל ימי החג ליום אחד ארוך אין זה אלא להחמיר אבל לא להקל.)) וחלה עליהם הקדושה בתחלת כניסת כל יום שלא התנה עליו.

לא)אם אמר ‘אני מתנה עליהם שאוכל להסתפק מהם מתי שארצה’ מועיל התנאי ((כיון שיכול להסתפק מהם גם בבין השמשות אם כן לא בדל מהם בבין השמשות.)) ומותר להסתפק מהם.

לב) יש אומרים שנהגו שלא להתנות גם על נויי הסוכה כיון שאין בקיאים בנוסח התנאי כל כך, אולם רבים מהאחרונים מפקפקין במנהג זה ודעתם שיכולים להתנות.

הרחת הדס ואתרוג שבסוכה

לג)   הדסים שהניחם לקישוט בסוכה אסור להריח את ריחם, אבל אם הניחם לסיכוך מותר להנות מריחם וכן מותר להריח אתרוג אף אם הניחו כקישוט בסוכה.

הורדת הקישוטים מפני גנבים וגשמים

לד) נהגו שכל דבר חשוב תולין בסוכה לנוי, כגון סדינין המצויירין וכיוצא בהן, להסיר אותם מהסוכה בכל עת שירצו, כגון מפני הגשמים או מפני הגנבים, ואפילו אם לא התנה עליהם מערב יום טוב. אך לכתחילה טוב להתנות שיוכל להורידם מהסוכה.

לה)ולכן מי שחושש שיצטרך להוריד את הקישוטים ביום טוב, יזהר לתלותם באופן שמותר להוריד ביום טוב כגון שיקשרם בקשר על גבי עניבה ולא בקשר על גבי קשר.

נורות חשמל

לו)   נורות חשמל שנעשו לצורך תאורת הסוכה דינם כנוי סוכה, ולכן אין להורידם אלא אם עשה תנאי, ומי שבדעתו היה להשתמש בהם ביום טוב אחרון של סוכות בביתו יש להקל אך לכתחילה טוב להתנות שיוכל להורידם מתי שירצה.

עשית קפנדריא בסוכה

לז)  מותר לעבור בסוכה ממקום למקום ואין בה איסור של ‘קפנדריא’.

3 תגובות

    שחר:

    מה דין גוי (בהליך גיור מתקדם) לעניין סוכה בנייתה וכו’

    רבני בית הוראה:

    דינו כגוי לכל דבר וכמובן אין לתת לו לשים את הסכך. את הדפנות הוא יכול לעשות.

    יצחק:

    מש”כ מהלכות חג בחג שמועילה ישיבתו למפרע, כבר הקדימו במאמר מרדכי בסי’ תרנג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *